מגיל צעיר הייתה לי נטייה מתמטית ברורה וחיבה למדעים. כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, נרשמתי ללימודי מתמטיקה, וכחוג נוסף לקחתי היסטוריה, בשביל הגיוון. גיליתי להפתעתי שלימודי ההיסטוריה מספקים תענוג אינטלקטואלי אמיתי ומציבים בפני אתגרים בלשיים מורכבים ומתוחכמים. כך התגלגלתי להיות היסטוריון, אבל כזה שממשיך להתעניין בחשיבה מדעית.
חוקרים פרטיים - כל הכתבות הקודמות
שאלות מדעיות יכולות להיות נקודת מוצא לחקירה היסטורית, שיש לה השלכות גם על המדע של היום. למשל, בתחילת המאה ה-20 התרחשה מהפכה של ממש במחקר התורשתי, כשהרעיון, שנוסח לראשונה עוד קודם לכן כבר בשנת 1865 על ידי נזיר בשם גרגור מנדל, לפיו תכונותיהם של יצורים חיים נקבעות על פי גנים, הפך להיות פופולרי.
2 צפייה בגלריה
אילן יוחסין המתאר את התורשה של חירשות-אילמות, כפי שהופיע במסמך הסבר לחוק העיקור הנאצי משנת 1933
על פי התפיסה שהפכה מקובלת, הגנים הללו יכלו להיות דומיננטיים (כלומר, כאלה שדי לרשת אותם מהורה אחד כדי שהם יבואו לידי ביטוי) או רצסיבים (כלומר, כאלה שיש לרשת אותם משני ההורים כדי שהם ישפיעו על תכונות הצאצא). בשלב הראשון, חוקרי צמחים ובעלי חיים ביצעו הכלאות שונות ומצאו כי תכונות רבות מתנהגות באופן שתאם את המודל של מנדל; בעקבותיהם גם רופאים, פסיכיאטרים ומדענים אחרים ניסו לבדוק האם אותו מנגנון תורשתי תקף גם לגבי תכונות אנושיות. הם ציירו עצי משפחה וסימנו עליהם את בני המשפחה שהייתה להם התכונה שהם בחרו לחקור - נאמר, צבע עיניים חום, עיוות מסויים בכף הרגל, אפילפסיה, סכיזורפניה או עיוורון צבעים.
והפלא ופלא, המון תכונות נראו כמתנהגות לפי המודל המנדלי. המסקנה שלהם היתיה שכמעט כל התכונות האנושיות – גופניות, שכליות ונפשיות - נקבעות על פי מספר קטן של גנים. זאת הייתה תקופה של פריחה מאוד גדולה במחשבה הגנטית, שהביאה איתה גם רעיונות בדבר הצורך הדחוף לעקר אנשים בעלי גנים ״בעייתיים״.
במסגרת המחקר שלי, חזרתי לחלק מאילנות היוחסין שציירו אותם חוקרים, ושהוכיחו כביכול את הגנטיות של תכונות שונות, וחיפשתי את הנתונים הגולמיים שלהם. שלא במפתיע, מסתבר שרבים מהם היו גירסה מעובדת מאד, אידאלית כמעט, של נתונים הרבה פחות ״מנדליים״. בדיעבד, אפשר לומר שזה לא מפתיע, כי היום אנחנו יודעים כבר שהתורה המנדלית היא פשטנית מאוד, ושתהליכים גנטיים הם ממסובכים להפליא.
אז למה זה מעניין? נטיית הלב של רבים היא להניח שאפשר למתוח קו ברור בין מדע טוב (איכותי, אמין, ״קשה״) ומדע גרוע (מוטה, ״לא רציני״, ״רך״). יש מי שמותח את הקו על פי תחומי ידע: מדעים מדויקים, כאלה שעושים בהם ניסויים, ושיש בהם מתמטיקה - טובים; מדעי האדם, מדעים תיאורטים, או כאלה שאין בהם מתמטיקה – גרועים. גנטיקה לרוב משויכת לצד הטוב: מדובר במדע מתקדם, מתוחכם, אמפירי וניסויי.
ההיסטוריה מאפשרת לחשוף את האופנים שבהם גם מדע כמו גנטיקה לא היה חף מהטיות אידיאולוגיות. זה מעלה שאלות לא רק לגבי העבר - אלא גם לגבי ההווה, ומעודד אותנו לבחון באופן ביקורתי את יחסי הגומלין שבין מדע וחברה.
ד״ר אמיר טייכר, החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל אביב
אתר החוקר:
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' ליאת קוזמא, פרופ' אבי שרודר וד"ר איריס אידלסון-שיין מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
