במשרד להגנת הסביבה טוענים כי כתם השמן בים התיכון, כ-50 ק"מ מחופי אשקלון, נוצר ב-11 בפברואר - כמה ימים לפני הסערה ולכן אי אפשר היה לגלות אותו קודם. אך מבדיקת המכון לחקר הימים והאגמים עולה כי כתם השמן, שגרם לזיהום הגדול בחופי ישראל, נוצר כמה ימים קודם לכן - עוד לפני הסערה, בזמן שמזג האוויר היה בהיר ובארץ היה חם מהרגיל לעונה. אז מה הסיבה שהכתם לא התגלה בזמן? מומחים מסבירים כי לישראל אין מערכת ניטור ולמעשה למשרד להגנת הסביבה "אין עיניים" בים התיכון שיגלו זיהום.
זיהום זפת חדש בחוף שקמונה בחיפה ביום שישי
(צילום: איתי שרנצל, רשות הטבע והגנים)
המשרד להגנת הסביבה ערך בשנה האחרונה שני תרגילים גדולים להתמודדות עם זיהום נפט, אך ברגע האמת הגיעו עשרות או טונות של החומר המזהם לחופי ישראל וגרמו לפגיעה קשה - גם לבעלי החיים. בריאיון בשבוע שעבר לאולפן ynet התייחסה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, לאסון האקולוגי: "לא ניתן היה למנוע בגלל הסערה, שדחפה את כל הנפט הגולמי והפכה אותו לזפת. הגלים היו מאוד גבוהים והיו עלולים לפגוע בחיי אדם".
אבל לא רק במכון לחקר הימים והאגמים אומרים כי כתם השמן נצפה לפני ה-11 בפברואר, אלא גם הראל דן, אנליסט ממ"ג וחישה מרחוק, שפרסם תמונות של הכתם ב-5, 7, 11, 12 ו-13 בפברואר. אורכו של הכתם היה 20 ק"מ, כאשר המרכז שלו נמצא 50 ק"מ מחופי אשקלון. במכון אומרים כי לאחר קבלת הנתונים מ- Emsa הם בדקו את הצילומים לאחור כדי להבין מתי בדיוק נוצר הכתם. דן עצמו הציג צילום מהלוויין סנטינל 2 מה-7 בפברואר, כשהכתם היה במרחק של 90 ק"מ מהחוף.
לא מוכנים
הגורם העיקרי לחוסר המוכנות של ישראל לאסון הוא העובדה שלא היו לנו "עיניים בים" להתראה מוקדמת. פרופ' אייל בן דוד, חוקר בתחום חישה מרחוק מאוניברסיטת תל אביב, הסביר כי "מה שהמשרד היה צריך לעשות זה להקים יחידת ניטור. יש אפילו חברות מסחריות שעושות את זה בארץ יפה מאוד. בטוח שהן היו תופסות את האירוע הזה לפני שידענו עליו. ואז המשרד יכול היה לקבל את המידע עוד קודם. יש מספיק לווייניים בחלל שיכולים לסגור את הפער הזה. אם כי צריך לזכור שיש עננים ויש גם אבק ולא תמיד אפשר לראות באותו מקום".
פרופ' בן דוד אמר ששווה לישראל להשקיע במערכת כזאת, אפילו אם מדובר באירוע שמתרחש פעם בעשרות שנים. "זה דמי כיס ביחס למה שמקבלים תלמודי תורה. זה כלום", הוא אמר. "זו לא השקעה. את לא משקיעה בלוויין. לא צריך להמציא את הגלגל פה. הכול קיים. אפשר היה לתפוס את זה. חבל שזה לא מנוטר".
פרופ' קולין פרייס, ראש החוג ללימודי סביבה אוניברסיטת תל אביב, התייחס גם הוא לגילוי המוקדם: "תמיד אנחנו חכמים בדיעבד. יש לנו את הכלים לבצע ניטור. אולי זה לא בראש סדר העדיפויות שלנו. להסתכל כל יום על הים בשביל אסון שיקרה פעם ב- 50 שנה? צריך לעשות בירור".
על פי המומחים יש דליפות רבות של חומרים מזהמים בים התיכון מדי שנה ולכן צריך להיערך. ד"ר רויטל בוקמן, מומחית לזיהום ימי מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, אמרה כי "היה צפוי שדבר כזה יקרה. אבל בשביל זה אתם לא צריכים אותי. האם היה אפשר לעצור את זה? אני לא יכולה לענות על זה. היה שילוב של מזג אוויר קיצוני ורוחות מערביות חזקות, שגרם לזיהום להגיע לפה. אבל הדבר הזה, הניטור, צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו".
על המעקב באמצעות לוויינים, הסביר האסטרופיזיקאי פרופ' עמרי ונדל ממכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. "צילומי הלוויין הם כמו צילומי מצלמות אבטחה. אף אחד לא מסתכל עליהם כי יש כל כך הרבה", הוא אמר. "כל עוד אין דרישה ספציפית לזמן ומקום נתון. בדיעבד זיהו את הכתם. וניתן לזהות כתמים נוספים, כמו שזיהו כתם נוסף שעומד להגיע אלינו. מחשב יכול לזהות ולנתח חשד לזיהום ים. אפשר כמובן שיהיה אלגוריתם שיזהה חשד כזה. כמות האינפורמציה היא אדירה".
השאלה היא, כמובן, מדוע לא עושים זאת. לא כל המומחים תמימי דעים האם יש צורך בכך. "אין סיבה לכך. לדוגמה, תצפיתניות ברצועת עזה כל הזמן מסתכלות על הגבול", אמר פרופ' ונדל. "אף אחד לא מסתכל על מכתש רמון. עכשיו בדיעבד אולי יעשו זאת. צריך גם לזכור- נניח שהיינו מזהים את הכתם. מה היינו יכולים לעשות?"
עד עתה ישראל מסתמכת על אזהרות רק מסוכנויות. יש לציין כי חברות כמו נובל אנרג'י או אנרג'יאן נדרשות להקים מערכות חישה מרחוק על מנת להתריע על אירועי דליפה ברדיוס מסוים, סמוך למתקנים שלהן, והמשרד אמור להשתמש גם בשירותים של אותן חברות. "הים התיכון מבחינתנו מנוטר בצורה שוטפת על ידי המשרד באמצעות השירותים של המכון לשירותים לימים ואגמים", אמר ראש היחידה הימית הארצית במשרד להגנת הסביבה, רני עמיר. "הולכים ומעלים כל הזמן את התקציבים של הקרן למניעת זיהום עבור המכון לחקר ימים ואגמים". אלא שהניטור הזה נותר מצומצם. בסופו של דבר, המידע מהלוויינים פתוח וזמין לכולם. השאלה היא רק מי יהיה שם כדי לפענח ולהתריע. לאחר האסון גורמים אזרחיים פנו למשרד והתריעו על כתמים חשודים. אבל המשרד נדרש למערכת עצמאית אם ברצוננו לקבל כיסוי ראוי של הים התיכון.
בסוף שנת 2018 עברה החלטת ממשלה להרחיב את הניטור. בנספחי ההחלטה הוצע להקים מערכת מכ"ם חופית שתאפשר, באמצעות המכון, לקבל מפת זרמים מושלמת על כל חופי הים התיכון עד למחקר של כ-90 ק"מ מהחוף. אבל בשל היעדר תקציב המערכת לא נרכשה. "המערכת הזו אמורה הייתה יכולה, בהתאמות מסוימות, לבצע גם ניטור וגילוי מוקדם של שמן. זה מה שהיה בבסיס הרעיון", אמר עמיר. "ביולי 2020 יש לנו כבר נייר מקצועי ראשוני שמדבר על מה צריך כדי להקים מערכת כזו. העסק הזה כרגע תקוע על חוסר בתקציבים. זה לוקח זמן להקים מערכת כזו. זה דורש להקצות תקציב וכוח אדם כדי להפעיל ולתחזק את זה".
הקרן המיובשת
עמיר הזכיר את הקרן למניעת זיהום ים, שסובלת מייבוש בתקציבים. את המכ"ם שמנהל היחידה הימית התייחס אליו איש לא רכש. הסיבה: כסף. לדוגמה, מתוך 22 תקנים שהיחידה הארצית להגנת הסביבה הימית ביקשה, משרד האוצר הבטיח שמונה. ואולם מאז הסיכום ועד היום לא אושר תקציב מדינה, ומשום כך התקנים לא תוקצבו בתקציב המשרד.
יחד עם זאת, לאור דחיפות הנושא של הגנת הים והחופים, המשרד להגנת הסביבה גייס שני עובדים על בסיס התקציב הקיים, בהסתמך על הבטחת האוצר: עובד אחד עוסק בפיקוח על אסדות הגז, והשני בתחזוקת הציוד והספינות ללחימה בזיהום ים בשמן.
רצועות החוף בים התיכון ומימיה הכלכליים של מדינת ישראל עוברים פיתוח מואץ של תשתיות חדשות. המשרד הגיש בקשה לקרן למניעת זיהום ים לרכוש את המכ"ם. "בעתיו של פיתוח זה גוברת ההסתברות לפליטת זיהומים/ דליפות נפט, אשר בשל ממדיה הקטנים של ישראל עלולים להתפרס בזמן קצר יחסית על פני חלקים נרחבים לאורך חופיה, ובכך לגרום לפגיעה ממשית במערכות אקולוגיות ולפגיעה אפשרית בתפקודן של תשתיות ליבה, כגון מתקני התפלה, תחנות כוח ונמלים", נכתב בבקשה.
נדמה כי במשרד הבינו וידעו כי אירוע כגון זה שחווינו הוא רק עניין של זמן. מערכת הרדאר, כמובן, היא רק מערכת משלימה. שכן היא יודעת לנטר ולחזות התקדמות מזהמים או כתמי נפט בזמן אמת. שילוב של המכ"ם עם מידע מלוויינים יכול לתת רשת ביטחון הרבה יותר טובה לישראל.
