קשת של צבעים וגוונים ניבטת אלינו מכל מקום בטבע, ובמיוחד מקשטת את הצמחים ובעלי החיים שבו. אך לעתים אנחנו רואים צבע שאינו בדיוק צבע: זוהר מתכתי מנצנץ שמשנה את הגוון שלו בכל תזוזה, כאשר אור השמש נופל עליו מזווית אחרת.
צבעים פיזיקליים כאלו אינם נוצרים מפיגמנטים, אלא מננו-מבנים תלת ממדיים, שגורמים לגלי האור המוחזרים מהם להתאבך זה עם זה. אנחנו רואים את הצבעים האלו בכנפי ציפורים כמו הצופית הבוהקת, ואצל חרקים רבים, מפרפרים עד חיפושיות, כמו ברקנית האשל שנפוצה גם בישראל.
סוד הצבע: חיזור ומגננה מפני טורפים
איזה שימוש יש לצבעים הבוהקים? כמו צבעים אחרים של בעלי חיים, הם משמשים לעתים קרובות למפגני חיזור. הצבעים של זכר הצופית הם דוגמה לכך: הם עוזרים לו בבירור להרשים את הנקבות, שהן חומות ונטולות זוהר. אך לא תמיד התשובה היא כה פשוטה. אצל כמה ממיני החרקים גם הזכר וגם הנקבה בוהקים בצבע מתכתי, ויותר מכך: יש מינים שבהם גם הזחלים או הגלמים בוהקים בצבעים הפיזיקליים. במקרה זה, המטרה לא יכולה להיות חיזור. אז לצורך מה התפתחו הצבעים האלה?
עוד ב-1909 הציע חוקר והטבע והצייר האמריקאי אבוט ת'אייר (Thayer) שהצבעים הבוהקים נועדו להסוואה. ממבט ראשון, הרעיון נשמע מופרך: המאפיין המרכזי של הצבעים האלו הוא שהם זוהרים ומושכים את העין, בדיוק ההפך מהדרוש להסוואה טובה. אבל במחקר חדש, חוקרים מבריטניה הראו שחיפושיות מבהיקות אכן מצליחות להסתתר טוב יותר, גם מפני ציפורים וגם מפני בני אדם, בהשוואה לחיפושיות בצבעים רגילים.
"אמנם אפשר להבחין בקלות בחרק בוהק כשהוא נמצא בתיבת מוזיאון מוארת היטב, אבל הצבעים המרהיבים אולי לא זורחים בצורה כזו באור המעורב בצל של הסביבה הטבעית", אמרה קארין קיירנסמו (Kjernsmo) מאוניברסיטת בריסטול, שהובילה את המחקר. "עשוי להיות קשה הרבה יותר לזהות חיפושית בוהקת שעומדת על עלה מבריק".
מטרות בוהקות ביער
כדי לבדוק את ההשערה הזו אספו החוקרים את כנפי החפייה, הכנפיים החיצוניות הבוהקות, של חיפושית אחרת ממשפחת הברקניתיים, Sternocera aequisignata, ומילאו אותן בזחלים של חיפושית הקמח, האהובים מאוד על ציפורים.
חלק מהכנפיים הם צבעו בעזרת לק ציפורניים בצבעים לא בוהקים: שחור, כחול, סגול וירוק. הם פיזרו 886 מהכנפיים הממולאות האלו ביער, ובדקו כמה מהן אכלו הציפורים. "אם צבעים בוהקים מגנים על החרקים מפני טריפה, הם צריכים להגן מפני ציפורים, כי הן הטורפים העיקריים של רבים מהחרקים הבוהקים", הסבירה קיירנסמו.
התוצאות הראו שהצבעים אכן עובדים: הציפורים מצאו ותקפו 85 אחוזים מהכנפיים הצבועות בצבעים לא בוהקים, , אבל פחות מששים אחוזים מהכנפיים בעלות הצבעים הבוהקים הטבעיים. "זה אולי לא נשמע הרבה, אבל רק חשבו איזה הבדל זה ייצור בפרקי זמן אבולוציוניים", אמרה קיירנסמו לאתר Science News.
בני האדם מתקשים למצוא החיפושית הבוהקת
כמובן, איננו יודעים מדוע הציפורים תקפו פחות את המטרות הבוהקות. ייתכן שהן אכן לא הצליחו להבחין בהן כי הצבעים סיפקו להן הסוואה, אך ייתכן גם שהם ראו את הכנפיים האלו ונמנעו מהן – אולי הבוהק המתכתי משמש כסימן אזהרה, שמסמן לציפורים שהחיפושיות רעילות או לא טעימות.
החוקרים לא יכלו לשאול את הציפורים באלו מטרות הן הבחינו, ולכן ערכו ניסוי נוסף, שבו הנבדקים מסוגלים לענות על שאלות. 36 בני אדם הלכו ביער וניסו למצוא את כנפי החפייה הבוהקות ואת אלו הצבועות בצבעים לא בוהקים. הממצאים היו דומים לניסוי הראשון: בני האדם הבחינו יותר בכנפיים הצבועות, ופחות בכנפיים בעלות הזוהר המתכתי המקורי, במיוחד כאשר אלו הונחו על עלים מבריקים.
"אני חושבת שזו הייתה ההפתעה הגדולה ביותר עבורנו", אמרה קיירנסמו. "אפילו בני האדם ממש התקשו לגלות את החיפושיות הבוהקות. גם לציפורים וגם לבני אדם קשה למצוא חפצים בוהקים בסביבה מורכבת כמו יער טבעי".
הרעיון של צבעים פיזיקליים כמנגנון הסוואה כאמור לא חדש, והוצע כבר לפני יותר ממאה שנה, אך המחקר הזה הוא הראשון שהציג ראיות משכנעות לתמיכה בו. ההשערה הזו, אמרה קיירנסמו, "עשויה להסביר למה צבעים בוהקים התפתחו בכל כך הרבה מינים של בעלי חיים".
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
