אתמול (יום א' בכדור הארץ) ציינו בסוכנות החלל האירופית שנה חדשה במאדים.
מאדים מקיף את השמש כל כמעט 687 ימים (במונחים של כדור הארץ או 668.6 ימים לפי מונחי מאדים). הספירה במאדים החלה בשנת 1955 ולכן זהו ראש השנה של שנת 36 במאדים, כמובן לפי הספירה בכדור הארץ. לפיכך, אדם שחוגג 80 בכדור הארץ, הוא למעשה "רק" בן 42 במאדים.
מאדים ב-4K
(צילום: נאס"א)
לפי סוכנות החלל האירופית, הפעמים הבאות שבהן יחגגו את ראש השנה במאדים יהיו ב-26 בדצמבר 2022, 12 בנובמבר 2024, 30 בספטמבר 2026 וגם ב-17 באוגוסט 2028.
בלי שום קשר לשנה החדשה במאדים, צפויות להגיע לכוכב הלכת השכן שלנו שלוש חלליות. הראשונה שבהן, של איחוד האמירויות, תגיע מחר. השנייה, ששיגרה סוכנות החלל הסינית, צפויה להגיע ביום רביעי והאחרונה - של סוכנות החלל האמריקנית, שאמורה לנחות במאדים - תעשה זאת ב-18 בפברואר.
מחר אמורה להגיע למאדים החללית "תקווה" של איחוד האמירויות, ששוגרה לחלל מיפן ב-20 ביולי אשתקד. "התקווה" היא המשימה הבין-כוכבית הראשונה של האמירויות. החללית פותחה בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות אמריקניות. הכוונה לשגר את החללית למאדים הוכרזה ב-2014, לאחר מחקר היתכנות ב-2013. שבע שנים בלבד לאחר מכן היא שוגרה למאדים.
החללית של הידידה החדשה של ישראל, תהיה המשימה היחידה שלא תנסה לנחות על מאדים. במשימה במקפת, שתחוג במסלול אליפטי, בגובה בין 20 ל-43 אלף ק"מ מעל כוכב הלכת. מדענים תכננו את המסלול כדי לאפשר לחקור את המחזור היומי של מאדים, מיום ללילה, דבר שמעולם לא נעשה. לגשושית שלוש מטרות מדעיות, המרכזית שבהן היא העברת התמונה המושלמת הראשונה מהאטמוספירה של מאדים. ברגע שיאומתו, הנתונים יהיו פתוחים בפני כל הקהילה המדעית הבינלאומית.
בהמשך השבוע צפויה להגיע למאדים גם החללית הסינית טיאנוון 1, שגם היא שוגרה לעבר כוכב הלכת השכן ביולי. החללית אמורה להיכנס למסלול סביב מאדים במהלך החודש. בחודש מאי היא תנסה להנחית רובר באזור המכונה אוטופיה פלניטיה, בחצי הכדור הצפוני של מאדים. על פי התכנון, הרובר שינחיתו הסינים יחקור את מאדים במשך 90 ימים. עד כה רק ארצות הברית הצליחה להנחית בהצלחה רכבי חלל על אדמת כוכב הלכת השכן.
אם משימת טיאנוון 1 תצליח, סין תהפוך למדינה הראשונה שמצליחה להכניס חללית למסלול סביב מאדים, להנחית חללית ולהפעיל רכב חלל במשימה הראשונה שלה בכוכב הלכת השכן. אגב, ב-2011 ניסו סין יחד עם רוסיה לשגר חללית למאדים, אבל תקלה בשיגור גרמה לכישלון המשימה והחללית התרסקה באוקיינוס השקט. בינתיים שלחה החללית תמונה של מאדים ממרחק של 2.2 מיליון ק"מ.
המשימה השלישית והמעניינת ביותר, שצפויה לנחות על אדמת מאדים ב-18 בפברואר, היא משימת מאדים 2020 של סוכנות החלל האמריקנית - נאס"א. לפי התוכנית, בעוד עשרה ימים ינחת על מאדים רכב השטח החדש והמשוכלל Perseverance (התמדה) של סוכנות החלל האמריקנית, וינסה לקרב אותנו עוד קצת למענה על שתי השאלות הגדולות: האם היו בעבר חיים על מאדים? והאם אנחנו, בני האדם, נוכל להצטרף יום אחד לכלי הרכב האלה, ולחקור בעצמנו את כוכב הלכת המסקרן?
בכתבה של איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי - שפורסמה גם ב-ynet, נכתב כי החידוש הגדול ביותר, ואולי המסקרן ביותר במשימת מאדים 2020 הוא מסוק שרכב השטח נושא עמו, ואמור לבצע את הטיסה הראשונה אי פעם בשמי כוכב לכת אחר. המסוק אינו אלא רחפן קטן, וגם "בשמי כוכב הלכת" היא הגדרה מרחיבה למדי לכלי טיס שאמור להתרומם לגובה חמישה מטרים בלבד, לטוס למרחק אופקי של 300 מטר לכל היותר ולשהות באוויר עד דקה וחצי בכל טיסה.
בנוסף רכב החלל המשוכלל התמדה מצויד בלא פחות מ-23(!) מצלמות. שבע מהן נועדו לספק תיעוד מפורט של שלב הנחיתה, שישמש בפיתוח ושיפור חלליות מאדים העתידיות. תשע אחרות הן "מצלמות הנדסה", שנועדו להתריע מפני סכנות בדרך, לסייע בניווט ולאפשר בחינה חזותית של מצבם של חלקים ומערכות ברכב. שבע הנותרות הן מצלמות מדעיות, הכוללות את הספקטרוסקופים לניתוח ההרכב הכימי של הקרקע והסלעים. על ה"תורן" של הרכב מותקנת מצלמה כפולה משוכללת במיוחד, המצלמת וידאו וסטילס באיכות גבוהה, תמונות פנורמיות, תקריבים ועוד. גם על הזרוע הרובוטית מותקנות מצלמות המיועדות לצלם מקרוב את הסלעים והעצמים שהרכב חוקר, אך יכולות לצלם גם את הסביבה ואת חלקי הרכב.
תהליך הנחיתה עצמו מתבצע באופן אוטונומי: החללית תיכנס לאטמוספרה של מאדים, ובגובה של 10-13 קילומטר מעל פניו תפתח מצנח ענקי בקוטר 21 מטרים. זמן קצר לאחר מכן היא תשחרר את מגן החום, ותפעיל מכ"מ שיסייע לה לקבוע במדויק את גובהה ולזהות את הטופוגרפיה. בעזרת המכ"מ ומצלמות הנחיתה תוודא החללית שהיא נמצאת באתר הנכון, ובמידת הצורך תתקן את המיקום בעזרת מנועים רקטיים. לאחר אישור המיקום תשחרר החללית את החלק העליון והמצנח, ובסיום שלב של נפילה חופשית תפעיל מנועים רקטיים לכיוון הקרקע, כדי לבלום את הנפילה. בגובה של כ-20 מטר מעל הקרקע, בעודה מרחפת בעזרת המנועים הרקטיים, תתחיל לשלשל בעזרת כבלים את הרכב התלוי תחתיה, עד שייגע בקרקע. לאחר שחרור רכב השטח, החללית תתרומם משם ותכוון את עצמה להתרסקות במרחק של כמה מאות מטרים, במקום שלא יסכן את הרובר.
