כשד"ר למא טראירה-אבראהים מדברת על עצמה, היא מרבה להשתמש בביטוי "מחוץ לקופסה". כבר בילדותה היא קיבלה "טעימה" מה זה אומר: היא גדלה בהר הזיתים במזרח ירושלים במשפחה עם רקע דתי מעורב - אבא מוסלמי, אמא נוצרייה – בסביבה המעלה על נס את הזהות הדתית. הוריה, אשר הכירו במהלך עבודתם כאחים בבית חולים ירושלמי, השתדלו להעניק לששת ילדיהם תחושה חזקה של זהות לא באמצעות דת, אלא בדרכים אחרות – הצטיינות בלימודים וזהות לאומית פלסטינית.
אביה הקפיד במיוחד כי שלוש בנותיו, עוד יותר מבניו, יקבלו חינוך ברמה הגבוהה ביותר. "הוא היה אומר כי העולם מאפשר לגברים להגשים את עצמם בכל דרך שבה יבחרו, אך נשים צריכות להילחם על כך", נזכרת למא.
2 צפייה בגלריה
ד"ר למא טראירה-אבראהים. מקווה להקים מעבדה משלה באחת האוניברסיטאות הפלסטיניות
(צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע)
בגיל 18 סיימה את התיכון הקתולי לבנות בירושלים וקיבלה מלגה ללימודי ביופיסיקה באוניברסיטת בריגהאם יאנג במדינת יוטה בארצות-הברית. "המדע היה עבורי אמצעי להשתחרר מסטריאוטיפים. לצאת מהקופסה - שישפטו אותי על מה שאני מסוגלת להשיג ולא על המגדר שלי או המוצא", היא אומרת.
למא המשיכה את לימודיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד. את המחקר לתואר שלישי ערכה על תאי רבייה בזבובי פירות. היא בחרה בנושא זה מפני שהקסים אותה ה"נס" - כך היא מכנה את התהליך שבו תא בודד מתפתח לאורגניזם שלם.
לאחר שקיבלה תואר דוקטור בגיל 27, החליטה לסרב להצעות עבודה באוניברסיטאות בארצות-הברית וחזרה לארץ כדי להיות קרובה למשפחתה ולחברים. עם חזרתה החלה במחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ' אלי ארמה במכון ויצמן למדע והתמקדה במוות מסתורי של תאי רבייה בעוברים של זבוב הפירות. במהלך חמש שנות מחקר, הצליחה, יחד עם עמיתיה, לפענח את פרטי המוות הלא שגרתי, המכונה פארתנטוס. ממצאי המחקר, אשר התפרסמו באחרונה בכתב העת המדעי Nature Communications, עשויים לעזור בהרג תאי סרטן עמידים או, להפך, לעזור למנוע מוות תאי בלתי-רצוי במחלות מוח ניווניות או במחלות אחרות.
2 צפייה בגלריה
ד"ר למא טראירה-אבראהים. ממזרח ירושלים לחזית המדע
(צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע)
כיום ממשיכה ד"ר טראירה-אבראהים במחקר במסגרת מעבדתו של פרופ' ארמה, אך בעתיד היא מקווה להקים מעבדה משלה באחת האוניברסיטאות הפלסטיניות. "המחקר המדעי באוניברסיטאות אלה נמצא מאחור – שם אני יכולה להשפיע יותר מאשר באוניברסיטאות בארץ", היא אומרת. "ברצוני להכיר את המחקר בביולוגיה התפתחותית לסטודנטים פלסטינים, כדי לעודד גם אותם לקרוא תיגר על סטריאוטיפים ולהגשים את עצמם באמצעות הישגים באקדמיה".
גם חייה הפרטיים מזמנים לד"ר טראירה-אבראהים הזדמנויות רבות להילחם בסטריאוטיפים. לאחר שחזרה מארצות-הברית, היא התחתנה עם אוסאמה אבראהים, עורך דין ערבי-ישראלי, אב לשני ילדים מנישואיו הקודמים – לאישה יהודייה. "התאהבתי לא רק בבעלי אלא גם בשני ילדיו", אומרת למא. הם גרים בירושלים – משפחה ערבית יחידה בשכונה יהודית במערב העיר – עם בנם בן השנתיים ומשמורת משותפת על ילדיו הגדולים יותר של אוסאמה, אשר לומדים בבית ספר יהודי-ערבי ליד בית צפאפה.
"בסופו של כל יום, בעלי ואני שואלים את עצמנו, האם השכלנו היום ללמד את ילדינו להיות בני-אדם הכי טובים שהם יכולים להיות", אומרת למא. "בעוד כעשרים שנה, הייתי רוצה לראות אותם מאושרים, שיגשימו את עצמם, ומעבר לכל, שיהיו חופשיים מכל המגבלות שהחברה מנסה לכפות עליהם. אז אני אגיד שהצלחנו".
הכתבה התפרסמה במסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע
