מטמון נדיר מהתקופה האיסלאמית הקדומה התגלה בחפירות ארכיאולוגיות שערכו חוקרי האוניברסיטה העברית בירושלים בטבריה. בחפירות, שנערכו על ידי ד"ר אורן גוטפלד, מיכל הבר וטל רוגובסקי מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בסיוע רשות העתיקות, נמצאו פריטים נדירים בגודלם, באיכותם ובשלמותם המאפשרים ללמוד על האוכלוסייה שגרה בעיר למרגלות הכנרת בין המאה ה-7 לספירה ועד המאה ה-11 לספירה, בתקופות האומיית, העבאסית והפאטימית הנכללות בתקופה האיסלאמית הקדומה.
בחפירה נחשפו בעיקר שרידי מבני מגורים, אולם לצידם גילו הארכיאולוגים תעלות מים וכבשנים ששימשו לצורכי תעשייה קלה, בעיקר להפקת נרות שמן עשויים מחמר. אחד הממצאים החשובים בחפירות הוא מטמון הכולל עשר תבניות של נרות שמן ששרדו בשלמותן, העשויות מחמר ומעוטרות בדגמים גיאומטריים וצמחיים שונים. בחפירה נמצאו גם נרות שמן רבים, שנראה שחלקם לפחות לא היו בשימוש, דבר המעיד על הימצאות בית יוצר במקום. אחד הנרות נמצא תואם לאחת התבניות. ממצא מרשים נוסף הוא חריתה של השם "אללה" בערבית על אחת התבניות. בנוסף, על אחת התבניות צויר כוכב מחומש, הדומה בצורתו למגן דוד, אך החוקרים קבעו כי אין מדובר בפריט הקשור לחנוכייה.
במאה ה-11 לספירה פקדו את ארץ ישראל רעידות אדמה בזו אחר זו, ברצף שגרם לאבדות בנפש וברכוש. חלק מרעידות האדמה היו כה עצומות עד שהרגישו אותן, לדברי היסטוריונים רבים, מסוריה ועד מצרים. לפי המחקר בנושא, גם בטבריה נגרמו נזקים למבנים. לדברי הארכיאולוגים, "מפולת של פריטים שהתגלתה בשטח מחזקת את ההנחה שטבריה לא חזרה להתיישב לאחר רעידות האדמה הקשות באותה מאה, וכי כל תושבי האתר וסביבתו עברו צפונה, להתגורר בעיר הצלבנית של טבריה".
ד"ר גוטפלד ציין כי הממצאים שהתגלו חשפו מרקם חיים ייחודי המשלב בין שכונת מגורים לתעשייה. "בנוסף לתבניות מצאנו גם בורות ספיגה ששימשו כשירותים ובאר בנויה היורדת עד למפלס פני הכנרת לעומק של כ-3.5 מטרים", אמר ד"ר גוטפלד. "על סמך מפולת של פריטים אדריכליים שנמצאו סביב הבאר, בעיקר עמודים קטנים וכותרות, נראה כי הבאר הייתה במרכז חצר מעוטרת בפריטי אבן יפים. ככל הנראה גם מצאנו עדות מרשימה לרעידת האדמה של 1033 שבה חרבה טבריה״.
ליזה לוריא, אוצרת התערוכה לאמנות וארכיאולוגיה איסלמית במוזיאון ישראל, הוסיפה: "הכלים שיוצגו מאפשרים להתחקות אחר תהליך היצירה של כלי חרס בתבניות - משלב התבנית, שבאמצעותה החומר מקבל את צורתו של הכלי המיועד ואת מערכת העיטור האופיינית לו, דרך השריפה של הכלים בכבשן ייעודי, ועד לשלב הכלי המוגמר, אשר תואם את התבנית באמצעותה הוא נוצר".
לפני 20 שנה סמוך לאתר החפירות מצאו ארכיאולוגים את מטמון כלי המתכת האיסלאמי הגדול ביותר בעולם, שמוצג כיום במוזיאון ישראל, דבר שמלמד על החיים והשגרה באזור באותם הימים. לאחר שעברו תהליכי שימור במעבדות מוזיאון ישראל, מוצגים נרות השמן והתבניות לראשונה לקהל במוזיאון בימי החנוכה.
