לפני כ-40 שנה, תוך כדי שוטטות בשוק הבדואי בבאר שבע, גילה פרופ' יגאל רונן מאוניברסיטת בן- גוריון בנגב, פיסת חומר סגלגלה עם טביעת חותמת ובה דמות של אריה שואג הניצב על ארבעת רגליו. הפרופ', שהבין שככל הנראה גילה ממצא ייחודי, ניסה לתחקר את הרוכל בשוק' אולם זה ענה לו שאינו יודע דבר על הפריט שהגיע אליו. לבסוף, לאחר דין ודברים והתמקחות על המחיר, הסכים הרוכל למכור לפרופ' את הבולה במחיר של 10 שקלים ישנים.
פרופ' רונן הבחין כי הבולה, הנושאת על גבה איור של אריה שואג ומתחתיו מופיעה המילה "לשמע", הזכירה לו את החותם המפורסם שנמצא ממגידו שעליו הופיע הכיתוב - כך "לשמע עבד ירבעם". החותם, שדבר מציאתו פורסמה בשנת 1904 ועורר עניין רב בעולם, נחשב לחותם הגדול והמפואר ביותר מבין החותמות העבריים שנתגלו עד היום. על פי מוזיאון ישראל, המטבע שנמצא לפני כ-120 שנה מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה.
העובדה שהבולה נמכרה בשוק עממי ובמחיר זעום העלו באופן מיידי את החשש שאין מדובר בממצא מקורי ועתיק, אולם פרופ' רונן החליט להציגה לחוקרים העוסקים בנושא על מנת לבדוק את מקוריותה. במחקר שערך פרופ' יובל גורן, מייסד וראש המגמה למדעי הארכיאולוגיה והמזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יחד עם חוקרי האוניברסיטה התגלה כי הבולה נוצרה מקרקע הלקוחה מסביבה שבה יש סלעי גיר בסמיכות לבזלות המכילות אוליבין, התואמת לאזורים בגליל התחתון ובעמקי יזרעאל ובית שאן.
כמו כן, נמצא כי הבולה נחתמה על גבי אריג פשתה כשהחומר שלה במצב יבש יחסית ולאחר מכן נצרפה בטמפרטורה של כ- 750 מעלות צלזיוס. לבולה מתאר סגלגל (אובאלי) ומידותיה המקסימליות 23.4 על 19.3 מ"מ. שטח הטביעה כ-20 על X מ"מ ועוביה כ-4 מ"מ באזור הטביעה וכ-6 מ"מ בשולים המורמים. הבולה מצופה, בעיקר בצד הטביעה אך גם בשוליה ובגבה ובעיקר בשקעים, בשכבה של פטינה (צימדה) לבנה-אפרפרה. זו הצטברה במהלך הזמן, לאחר גמר יצירתה של הבולה.
על פי מכלול נתונים אלו ונתונים רבים נוספים התברר מעל לכל ספק כי הבולה אותנטית ומקורית. חוקרי אוניברסיטת בן גוריון בנגב אמרו כי "חשיבות גילוי הבולה עצומה ומשולשת: ראשית, כשם שחותם "לשמע" הוא כיום החותם הקדום ביותר מבין החותמות המלכותיים העבריים, הבולה היא הקדומה בטביעות החותם ההיסטוריות שהתגלו בארץ-ישראל. לראשונה בתולדות המחקר, נחשפה עדות ריאלית לחותם מלכותי שיוצר במידות שונות". בנוסף ציינו החוקרים כי מדובר בממצא ארכאולוגי ראשוני ויחיד מסוגו מתקופת הברזל בארץ ישראל.
החותם שנמצא במגידו כמעט כפול במידותיו מהחותם שחתם את הבולה, כך ניתן להניח שהחותם שהוטבע בבולה היה למעשה גירסה מוקטנת של חותם מאותה סדרה שהייתה בשימושו של פקיד רם דרג בממלכת ישראל. הבולה החתומה בחותמו של שמע עבד ירבעם, שאינו זהה לחותם ממגידו, מעידה כי ל'שמע עבד ירבעם' היה יותר מחותם אחד. החותמות שלו לא היו חותמות אישיים, אלא חותמות רשמיים של פקיד בכיר במנהל הממלכתי של ירבעם השני מלך ישראל. בחותמותיו השתמשו הוא ופקידיו לחתימת מסמכים ומשלוחי טובין בשמו.
