כשאנחנו מפהקים, פעמים רבות האנשים שמסביבנו מתחילים גם הם לפהק. ומה קורה כשאריות מפהקים? בערך אותו דבר: הפיהוק, כך מתברר, מדבק גם אצל החתולים הגדולים. במחקר חדש, חוקרים מאיטליה משערים שהפיהוקים המשותפים עוזרים לאריות לסנכרן את פעולותיהם, ולשדר לחברי הקבוצה שהם במצב של רוגע ומנוחה.
כולנו מפהקים, וב"כולנו" אנחנו לא מתכוונים רק לבני אדם: גם יונקים אחרים כמו כלבים או עכברים, עופות, זוחלים ואפילו דגים מפהקים. אולי מפתיע שאף שהפיהוק נפוץ כל כך, עדיין איננו יודעים בוודאות מה גורם לו או למה הוא משמש.
לדעת חלק מהחוקרים פיהוק מגביר את זרימת חמצן לדם, ואחרים סבורים שהוא עוזר לקרר את המוח. יש גם השערות לפיהן לפיהוקים תפקיד בתקשורת בין בעלי החיים: הם מעבירים מידע על מצבו הפנימי של המפהק. בעלי חיים רבים מפהקים כשהם רגועים, אבל אצל אחרים יש גם פיהוקים שמשדרים מתח, ונראים למשל לאחר קרבות בין זכרים. כמובן, פיהוקים יכולים למלא בעת ובעונה אחת תפקיד פיזיולוגי ותפקיד חברתי-תקשורתי.
כולם ביחד
אחד המאפיינים הבולטים, ואולי גם המוזרים, של פיהוקים הוא עד כמה הם מדבקים. מחקרים לא מעטים נעשו על התופעה הזו בבני אדם, וחוקרים גילו שהיא קיימת גם אצל בעלי חיים רבים, ביניהם שימפנזים, כלבים, כבשים, פילים וגם אריות.
החוקרים עקבו אחר 19 אריות שחיים בשתי להקות שונות בשמורה בדרום אפריקה, ותיעדו את הפיהוקים שראו. הם מצאו שרוב הפיהוקים נעשו בזמן שהאריות היו רגועים למדי, נחו או הלכו ממקום למקום, ולא למשל לאחר ציד, כשהייתה מתיחות רבה בלהקה וקרבות על חלוקת השלל. האריות פיהקו במיוחד כשעברו מעמידה לישיבה או מישיבה לשכיבה, וגם להפך, התרוממו משכיבה לישיבה או לעמידה. נראה שבדומה לבני אדם, אריות מפהקים כשהם מתכוננים לשינה וכשהם מתעוררים. בניגוד אלינו, אריות פעילים גם בלילה וגם ביום, וישנים גם בלילה וגם ביום, ללא העדפה מיוחדת. בהתאם, גם הפיהוקים שלהם התרחשו בכל שעות היממה.
הפיהוקים של האריות אכן היו מדבקים, וכשאריה אחד פיהק אחרים היו מצטרפים, לרוב בתוך פחות מדקה מהפיהוק הראשון. אבל החוקרים הבחינו במשהו נוסף: לעתים קרובות האריה ש"נדבק" בפיהוק חיקה את תנועותיו של האריה המפהק. למשל, אם אחד האריות פיהק ונעמד על רגליו, חברו ששכב לצדו פיהק בתגובה – ונעמד על רגליו גם הוא. "הנתונים הראו תמונה ברורה: אחרי שהם פיהקו יחד, שני האריות התנהגו בצורה מסונכרנת", אמרה אליזבטה פאלאג'י (Palagi), שהובילה את המחקר, בראיון לאתר נשיונל ג'יאוגרפיק.
קבוצה מול קבוצה: 60 צבועים נגד אריות באפריקה
החוקרים משערים שסנכרון הפעולות עוזר לאריות לשמור על אחדות הלהקה, כך שכולם יהיו "באותו ראש" לגבי מה הקבוצה עושה באותו רגע: מתחילה לנוע למקום אחר, למשל, או עוצרת ומתארגנת לשינה. אריות, ובעיקר הלביאות, צדות יחדיו ומגדלות את הגורים יחדיו, כך שאחדות והרמוניה בלהקה, כמו גם הבנה זו את מצב רוחה של זו, חשובות מאוד עבורן. "אם אתה מפהק ואני מגיבה לפיהוק שלך, ומיד אחר כך אנחנו מתנהגים באותו אופן, זה עשוי לשפר את היכולת שלנו לפרש אחד את ההתנהגות של השני", אמרה פאלאג'י.
מחקרים קודמים הראו שיחסים טובים בין חברי הלהקה עוזרים לאריות לצוד ולגדל את הגורים בהצלחה רבה יותר. האם הפיהוקים המשותפים, וסנכרון הפעילות לאחריהם, עוזרים בכך? את זאת אנחנו עדיין לא יודעים. החוקרים מתכוונים להמשיך ולעקוב אחר האריות, ולבדוק בין השאר אם להקות שמראות סנכרון גדול יותר בפיהוקים ובהתנהגות גם זוכות להצלחה גדולה יותר בתחומים כמו ציד.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
