ד"ר צביקה צוק בציפורי
(צילום: אורי דוידוביץ')
לרגל יציאתו לפנסיה של ד"ר צביקה צוק, הארכיאולוג הראשי של רשות הטבע והגנים והמומחה הבינלאומי למאגרי מים מתקופת התנ"ך, יצאנו לסיור תת קרקעי נדיר ומסקרן במיוחד במערכת המים המפורסמת של ציפורי, שאותה חפר וחקר ד"ר צוק במשך עשרות שנים.
העיר הגלילית העתיקה, ציפורי, שגשגה תחת זהות יהודית מימי החשמונאים ועד למאה החמישית לספירה. חכמי המשנה הידועים, כמו רבי יהודה הנשיא, ניהלו משם את הסנהדרין וחז"ל כתבו עליה סיפורים רבים, כך שמערכת המים שבה ביקרנו קשורה באופן ישיר ומרגש להיסטוריה של העם היהודי בימי בית שני, הכיבוש הרומי והתקופה הביזנטית.
שעת בוקר מוקדמת בהרי הגליל התחתון. בגלל מגפת הקורונה - השער נעול, האתר סגור למבקרים והשקט המוחלט מלווה אותנו אל ממרכז המבקרים השומם. התיירים הרבים שנהגו לפקוד את האתר הארכיאולוגי המפורסם לפני עידן הקורונה, התרכזו בעיקר בצפייה בציורים המרהיבים על רצפות הפסיפס היפות והצבעוניות ובצילום בפניה האסתטיות של ונוס מציפורי, אבל לנו מצפה סיור תת קרקעי בסגנון אחר לגמרי - עמוק מתחת לאדמה ומעבר לגדרות - אל המקומות המיוחדים והמסוכנים שאסור למבקרים להגיע אליהם, אבל באופן חד פעמי בסיור הארכיאולוגי לרגל פרישתו של ד"ר צוק - התירו לצוות ynet לצלם את המקום.
במהלך הקריירה ארוכת השנים של ד"ר צוק כמנהל המרכז לחקר המערות - מלח"ם ותפקידים שונים ברשות הטבע והגנים, הוא חשף במערת נחל קנה המסתורית בשומרון את מטילי הזהב טהור מהקדומים בעולם ובבור המים הכנעני בתל גזר הוא החזיר לפעילות את מעיין המים העתיק, הוא חפר במבצר הצלבני באפולוניה וחשף אמות מים מרשימות ובורות מסקרנים בכל רחבי הארץ, כך שהבחירה שלו בפתח צר ומסכן של תעלת מים קטנטנה וצנועה לתחילת הסיור הייתה מפתיעה.
"מערכת המים של ציפורי אורכה 13.5 ק"מ והמערכת העיקרית מגיעה מאזור הכפר ריינה. אנחנו רואים קטע מהתעלה הקדומה שמובילה מים אל המאגר הגדול", אמר ד"ר צוק. מסתבר שלתעלה הצרה והצנועה שד"ר צוק גילה - יש מקום של כבוד בכתבי חז"ל והוא מצטט לנו בגאווה. "אמר רבי יהודה: מעשה באמת המים שהייתה באה מאבל לציפורי והיו ממלאין ממנה על פי הזקנים בשבת" (עירובין פז, א), כלומר זאת הייתה אמת מים כל כך קטנה ולא רשות בפני עצמה - ואז היה אפשר למלא ממנה מים בשבת".
ד"ר צוק מתאר לנו בהתלהבות את רגע הגילוי של תעלת המים הייחודית ואנחנו צועדים לאורכה אל בור השיקוע העמוק, שנחצב בסלע ותפקידו לנקות את המים מחול ולכלוך לפני שהם זורמים למאגר הגדול של העיר. "לא הייתי בבור השיקוע של ציפורי מאז שסיימנו לחפור אותו בשנת 1995. זאת הייתה חפירה מרתקת, אפילו את התעלה לא ראו על פני השטח", הוא נזכר. "לאחר שגילינו את בור השיקוע, עבדנו פה במשך שנה שלמה עם 70 פועלים, עולים חדשים מרוסיה ואתיופיה".
הכניסה אל בור השיקוע המרשים אסורה למבקרים - אבל עם ד"ר צוק זה מותר והוא מוביל אותנו בירידה תלולה אל קניון מרהיב ועמוק, שאבות אבותינו החרוצים חצבו בסלע, והטיח הרומי המשובח שרד על הקירות כמעט בשלמותו. כיוון שהאתר סגור למבקרים, חיות הבר חוגגות במקום ובקרקעית בור השיקוע מחכה לנו נבלה טרייה ומדממת של נחש גדול או לטאה.
ד"ר צוק מוביל אותנו בחזרה אל מערכת המים הענקית, שבה מותר לבקר ומסביר כיצד נראה המקום בימי קדם. "בימי בית שני, התעלה הייתה מלאה במים בגובה של 8 מטר ואנחנו צועדים על הקרקעית. כאן זה החלק שהכי מרגש אותי בסיור, לפני החפירה אף אחד לא ידע מה יש כאן - וחשפנו את מערכת המים המרשימה הזאת בעבודה קשה". בשל הסימנים הבולטים על הקירות הגבוהים של התעלה, קל לדמיין אותה מלאה במים וד"ר צוק משתף אותנו בגילוי לב כי ניהול החפירה הארכיאולוגית הוא מקצוע מרתק ומרגש במיוחד. "זה סוג של הרפתקנות, זה מסקרן בצורה בלתי רגילה, רגע לפני שאתה מוצא משהו - אתה לא יודע מה תמצא. זה סוג של חור שחור ולאט לאט אתה מרוקן אותו מהאדמה והחול. אתה חוקר את החיים של האנשים שחיו בעבר ואתה לא יודע עליהם דבר".
קרני השמש החורפית מאירות ברכות את החלק העמוק של התעלה וחושפות צבעים מרהיבים על הקירות מצופי הטיח ואנחנו צועדים לאורכה - לתוך מנהרה גדולה ומגיעים לגדר שחוסמת את המעבר ושלט גדול עם אותיות אדומות ומפחידות אוסר עלינו להמשיך בדרך ומזהיר מפני סכנות. מתוך הבנה שהסיור התת קרקעי נגמר, אנחנו מתארגנים לעלייה למעלה בחזרה באותה הדרך שממנה באנו, אבל ד"ר צוק צוחק. "אין מצב, הסיור לא נגמר. אני יודע מה הסכנות ואנחנו נתמודד איתן. יש הידרדרות של אבנים וסכנת התמוטטות - אבל היום זה לא יקרה".
מנסים לשאוב עידוד מניסיונו העשיר של ד"ר צוק בתנועה תת קרקעית במקומות מסוכנים שסגורים לציבור, אנחנו מדלגים מעל הגדר וממשיכים לצעוד במנהרה המרשימה והמסתורית. בשלב מסוים מדרגות מודרניות מובילות אותנו בחזרה לפני השטח וד"ר צוק מסביר כי "זה קטע לא חפור, בגלל זה אנחנו עולים. השארנו כאן 60 מטר של תעלה מלאה בעפר, שהדור הבא יחפור אותו בטכנולוגיות חדשות וגם בגלל שנגמר לנו התקציב".
לאחר שדילגנו מעל לפני הקרקע ואנחנו צועדים ונהנים מהאוויר הצח מעל התעלה שהזרימה בימים העתיקים מים לעיר היהודית, ד"ר צוק מודיע לנו בגאווה כי אנחנו עומדים להיכנס אל פיר מספר 4 של "מערכת ששת הפירים". לדבריו, "זה מקום שהיה סגור לקהל במשך הרבה שנים ואנחנו הכשרנו את המדרגות המדהימות שיורדות למעמקי אדמה. פה אפשר ללכת 90 מטר מתחת לאדמה בעקבות המסלול של זרימת המים לציפורי". מדובר בחציבה איכותית ולמרות החשיכה המוחלטת ברוב המקטעים ניתן ללכת זקוף. ד"ר צוק צועד במהירות בתוך האפלה של מנהרת המים הקדומה, מדלג על האבנים בחשכה ומשאיר אותנו לבד מאחור.
מזל שלא מדובר במבוך ואנחנו ממשיכים קדימה, בזהירות, בתקווה למצוא אותו, מדלגים מעל פגר טרי של יונה שנטרפה ופגר של עכבר גדול. מתחת לפיר גבוה שנחצב בסלע ומספק קצת אור שמש לתוך אפלולית המנהרה, ד"ר צוק מחכה לנו. אנחנו מתארגנים לקראת טיפוס ויציאה החוצה לאוויר הפתוח, אבל ד"ר צוק שוב צוחק ומקנטר. "הגענו רק לאמצע הדרך, אתה לחוץ? יש לך קלסטרופוביה?"
בתוך האפלה הקרירה, ד"ר צוק לא מפסיק ללטף את הקירות באהבה להרגיש את החריצים שחצבו אבות אבותינו, הבונים הקדמונים של מערכת המים של ציפורי. באמצע התעלה במקום סתמי בתוך החושך שנראה זהה לכל מיני מקומות אחרים לאורך המנהרה, ד"ר צוק מזהה משהו והוא מאד מתרגש. "כאן במקום הזה נפגשו החופרים משני הצדדים. אתה רואה את הקשתות של סימני החציבה? מכאן בא מקוש ומהצד השני בא מקוש - וכאן הם נפגשו", הוא אומר בהתרגשות.
התחכום והדיוק של הבנאים של פעם מרשים ביותר והרבה שאלות עולות בראש לגבי הטכנולוגיה שבה השתמשו היהודים, אנשי הבית השני, לפני 2,000 שנה. ד"ר צוק עונה לכל שאלות בסבלנות וכל תשובה מוסיפה שאלות חדשות והערכה רבה לאבות אבותינו החרוצים. ההליכה המונוטונית באפלולית הפנסים, מעלה אצלו זיכרונות מצחיקים ונוסטלגיים מהימים הטובים של החפירה באתר. "אתה רואה את פיר הזה? ממפה נכנס בחור בשם צביקה. הוא טיפס ועבר ערימה גבוהה של חול - פתאום הייתה מפולת! החול סתם לו את הפתח והוא נלכד בתוך התעלה. הוא היה מאד לחוץ, בסוף הוא הצליח לדחוף את ערמת החול - ויצא החוצה חיוור כסיד."
לאחר מסע מרתק בבטן האדמה בעקבות זרימת המים לעיר ציפורי, אנחנו יוצאים אל האור לבריכת אגירה חיצונית וגדולה. ד"ר צור טוען כי "הבריכה התגלתה ממש במקרה, לא הכרנו אותה בכלל. אבל זאת בריכה מיוחדת במינה, כי קיבלנו פה תאריך מדויק של הקמתה עם פחמן 14. מדובר על המאה השלישית לספירה, ימי רבי יהודה הנשיא ואפשר לחבר את הגילוי לפסוק ידוע מהמקורות 'רבי רחץ בקרונה של ציפורי בי"ז בתמוז'. אולי הבריכה הזאת היא קרונה של ציפורי בה רחץ רבי יהודה הנשיא".
אחד הדברים הכי נעימים בסיור הארכאולוגי הפרטי עם ד"ר צוק הוא התיאורים המדויקים של רגעי הגילוי המרגשים של תגליות יוצאות דופן מהעבר הרחוק שהיה קבורות בחול במשך אלפי שנים וחיכו לצאת מן השכחה בעזרת צוות החופרים המסור של ד"ר צוק. הוא נזכר בהנאה: "בקרקעית הבריכה מצאנו את יצירת האמנות הכי יפה לדעתי שמצאתי לאורך כל הקריירה - מנחת שור, פסלון יפיפה שקברו הבנאים בקרקעית הבריכה למטרות מזל וברכה".
משם אנחנו ממשיכים למאגר מים נוסף עם קשתות מפוארות. "זה מאגר מים ששימש לתושבי העיר ציפורי. יש למטה מתקן גת בשימוש מאוחר יותר". המאגר מוקף גדרות ושלטי אזהרה, אבל בזכות ד"ר צוק אנחנו יכולים להיכנס למקום. ד"ר צוק מדלג מעל גדר הבטיחות ויורד במהירות מפתיעה ובקפיצות נינג'ה לקרקעית העמוקה של המאגר - וזה הזמן להזכיר לקוראים כי במהלך הכתבה צעדנו במקומות שלא פתוחים לקהל הרחב ואולי בעתיד הם יושמשו למבקרים. עד אז המבקרים נדרשים להישאר על השביל ולציית לשלטי האזהרה!
תחת הקשתות המרשימות ששוחזרו במאגר, אנחנו מתיישבים לנוח מהמסע המיוחד בעקבות מערכת המים של ציפורי, אבל למרות גילו והיום הארוך, ד"ר צור לא נראה בכלל עייף בכלל. "סבתא שלי תמיד אמרה לי - ננוח בקבר! - ואני מבצע את מה שסבתא שלי אומרת. התוכניות שלי לעתיד זה להמשיך לטייל ולהדריך טיולים בארץ ובעולם ולהיות בקשר עם החפירות ארכיאולוגיות ולהיות מעודכן".
אזהרה! חלק מהמקומות שצולמו בכתבה מסוכנים לביקור. במנהרות המים שסגורות לציבור יש סכנת התמוטטות ומפולות של אבנים. אסור באופן מוחלט לעקוף גדרות ויש להקפיד על הוראות השילוט.
