מחקר חדש שנערך בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ופורסם לאחרונה בכתב העת Behaviour Research and Therapy מצא כי הציפייה לפגוש עכבישים הביאה לירידה בהטיית הקשב, מה שעשוי להוביל לירידה בחרדה.
הטיית קשב נחשבת למנגנון בסיסי בהפרעות חרדה ופוביה, והדעה הרווחת היא שהפחתה שלה עשויה להוריד את החרדה. במקרה של פחד מעכבישים, הטיית הקשב מתבטאת בכך שאנשים שיש להם פוביה מעכבישים עסוקים בלחפש עכבישים יותר מאשר כאלה שלא מפחדים מעכבישים וכאשר הם מזהים עכביש, הם "נתקעים" עליו – כשהמשמעות היא "תשלום" מחירים קוגניטיביים.
במחקר הנוכחי ביקשו ד"ר הדס אוקון-זינגר, ראש המעבדה לחקר האינטראקציה בין רגש לקוגניציה שבה נערך המחקר, הדוקטורנטיות אלינור עבאדו, יסמין שגיא והמאסטרנט ניר זילבר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה יחד עם צוות חוקרים מבלגיה ומשווייץ לבדוק האם ניתן לשנות את הטיית הקשב של אנשים הסובלים מפוביה מעכבישים כאשר משנים את רמות חוסר הוודאות. לנבדקים - כאלה שיש להם רמות פחד גבוהות מעכבישים וכאלה שיש להם רמות פחד נמוכות מעכבישים - הוצגו כ-300 תמונות. כל תמונה הורכבה מתשע תמונות קטנות - שמונה מהן של פרפרים והתשיעית הייתה או של עכביש או של ציפור. בכל תמונה גם ניתן רמז לגבי הסיכוי שאחת התמונות הן של עכביש או ציפור. הטיית הקשב נבדקה על פי המהירות שבה הנבדקים הצליחו לזהות האם מדובר בעכביש או ציפור, וכמובן ברמת הדיוק של הזיהוי.
כדי לשנות את רמות הוודאות, בניסוי אחד ברוב המקרים התמונה התשיעית הייתה של ציפור ובניסוי שני ברוב המקרים התמונה התשיעית הייתה של עכביש. בניסוי קודם של ד"ר אוקון-זינגר ההופעה של הציפורים או של העכבישים הייתה דומה. "כאשר הנבחנים הבינו שברוב המקרים הם רואים ציפור, בלי קשר לרמזים שאנחנו נותנים, עלתה רמת הוודאות שגם בתמונה הבאה הם לא יראו את הדבר שמפחיד אותם. ולהפך, כאשר ברוב המקרים הם ראו עכביש, עלתה הוודאות שגם בפעם הבאה הם ייחשפו לדבר שמפחיד אותם. ואילו כאשר הם לא הצליחו לזהות דפוס, הם היו במצב של חוסר ודאות", הסבירו החוקרות.
מפחדים? עכביש ענק באוסטרליה
הממצאים הראו, כי הטיית הקשב פחתה כשרמת הוודאות עלתה, גם אם המשתתפים ידעו שברוב המקרים תופיע ציפור, וגם כשהמשתתפים ידעו שברוב המקרים יופיע עכביש. הטיית הקשב הייתה חמורה במיוחד כשהמשתתפים לא ידעו מה יופיע: ציפור או עכביש. במקרה זה, הם לא הצליחו להשתמש ברמזים בסביבה כדי להגיב בהתאם למטלה.
ד"ר אוקון-זינגר אמרה: "ממצאי המחקר מצטרפים לממצאי מחקרים אחרים שמראים שחוסר הוודאות פוגע ביכולות הקוגניטיביות שלנו ותורם לעלייה ברמות חרדה ודיכאון. המחקר הנוכחי מראה שכאשר הוודאות עולה - גם ודאות למשהו שאותו אנו תופסים כמשהו שלילי - הפגיעה הקוגניטיבית פוחתת".
למעשה, ההבנה ההולכת וגדלה של חשיבות תחושת הוודאות מתבטאת בעוד ועוד תחומים. כך, במחקר שנערך במעבדה של ד"ר אוקון-זינגר לפני מספר חודשים במהלך סגר הקורונה הראשון נמצא, כי תחושת חוסר הוודאות הייתה אחד מהגורמים שמשפיעים על תחושות דיכאון וחרדה בקרב הציבור. "נראה שאחד המאפיינים הבולטים בתקופה הנוכחית הוא חוסר ודאות. אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן המצב יימשך, אנחנו בעיקר נמצאים בחוסר ודאות. לאור ממצאי המחקר הנוכחי, כדאי לבדוק האם הגברת הוודאות, אפילו למציאות שלילית, לא עדיפה על המשך מצב חוסר הוודאות", אמרה החוקרת.
