באני היא כלבה גדולה וידידותית, כמעט בת שנתיים, מגזע פודל מעורב בכלב רועים. היא גרה במדינת וושינגטון בארצות הברית עם הבעלים שלה, אלקסיס דיוויין (Devine), היא אוהבת לצאת לטיולים ולשחק בחצר. והיא גם יודעת לדבר. כך לפחות דיוויין משוכנעת.
ה"דיבור" נעשה בעזרת לחיצה על כפתורים, שלחיצה על כל אחד מהם משמיעה מילה באנגלית. דיוויין מפרסמת סרטונים רבים של באני לוחצת על הכפתורים. באחד מהם אפשר לראות את באני לוחצת על כפתור שאומר "חוף". "נגמר החוף. נלך לחוף מחר" עונה דיוויין. באני לוחצת על כפתור שמשמיע את המילה "בקרוב". "לא, נלך לחוף מחר", חוזרת דיוויין. "לילה. לילה עכשיו. נלך לחוף מחר". הכלבה משמיע מעין נהמה, ולוחצת על שלושה כפתורים ברצף: "ו", "אתמול", ו"לֵך". "אתמול הלכנו לחוף", עונה דיוויין, "ומחר נלך לחוף".
מה בעצם התרחש שם? דיוויין מפרשת את פעולותיה של באני כדיבור, כדרך של הכלבה להביע את רצונה, ואולי גם את מחשבותיה. לפי הפירוש של דיוויין, באני ביקשה ללכת לחוף הים, וכששמעה שהן ילכו רק מחר, התעקשה ללכת מוקדם יותר, "בקרוב". כשדיוויין הסבירה לה שזה בלתי אפשרי, באני העירה שהן הלכו לחוף אתמול.
הסרטון של באני מדברת על החוף:
רמה כזו של שיחה בין אדם לחיה היא נדירה ביותר, בלשון המעטה. אמנם היו בעלי חיים – משימפנזים ועד תוכים – שלמדו מלים רבות, ואפילו יצרו משפטים בעזרתם תקשרו עם בני אדם. אבל גם אצל בעלי חיים אלו, שעברו שנים של אימון ולימוד, כמעט לא נמצאו הערות ספונטנית על אירועים בעבר, כמו ביקור בחוף הים יום קודם לכן. האם הכלבה באני מציגה יכולות תקשורת שלא ידענו שחיות מסוגלות להן?
אולי – ואולי לא. מהסרטון קשה מאוד להסיק עד כמה הפעולות של באני מכוונות, ומה היא מנסה להגיד, אם בכלל. אנחנו לא יכולים לדעת אם באני לחצה על הכפתור של "חוף" משום שרצתה ללכת לחוף, או שהניחה את כף רגלה באקראי על כפתור כלשהו, שבמקרה היה זה. המסר שהעבירה לאחר מכן, אם אכן היה זה מסר, מעורפל עוד יותר. מה זה אומר, "ואתמול לֵך"? דיוויין פירשה זאת כהערה על טיול שהתרחש יום קודם לכן, אך כלל לא ברור שהכלבה לא פשוט דרכה על הכפתורים תוך כדי הליכה, או לחצה על כפתורים באקראי כדי לנסות ולקבל תגובה מדיוויין – פחות העברה מודעת של מחשבה או זיכרון, ויותר משחק של "בואו נראה מה קורה כשאני עושה את זה".
דיוויין עצמה סיפרה בראיון לאתר Vice שלא תמיד ברור מה באני "אומרת", ויש ימים שנראה לה שהלחיצה על הכפתורים היא אקראית למדי. לרשתות החברתיות היא מעלה, מן הסתם, את הסרטונים המעניינים ביותר – אלו שבהם באני נראית כמתקשרת בצורה הטובה ביותר – וגם אותם היא עורכת. האם הכלבה באמת מדברת, מבינה מה היא אומרת ולא פחות חשוב, מה אומרים לה? יש דרכים לענות על השאלה הזו, ויש גם חוקרים שמתכוונים לעשות זאת. עד אז, התשובה הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא: אני לא יודעת, אבל יש לי לא מעט ספקות בעניין.
4 צפייה בגלריה
האם הכלבה באמת מדברת, מבינה מה היא אומרת ולא פחות חשוב, מה אומרים לה? הכלבה באני עם דיוויין, לצד לוח הכפתורים
(צילום: FluentPet)
מפי (או מִרֶגֶל) הסוס
חקר הקוגניציה של בעלי חיים – היכולת שלהם ללמוד, להבין, לחדש, וגם לתקשר זה עם זה ואיתנו – הוא תחום מחקר צעיר יחסית, שעורר מחלוקות רבות כמעט מרגע הולדתו. אחד הסיפורים המוקדמים וגם המפורסמים ביותר על בעל חיים שתיקשר עם בעליו הוא הסיפור של הנס החכם. הנס ידע לענות על שאלות חשבון, מחיבור וחיסור ועד הוצאת שורשים, ובשלב מסוים אפילו למד את האלף-בית והשתמש בו כדי לאיית תשובות לשאלות שונות. והוא היה סוס.
הנס, שחי בתחילת המאה ה-20, היה שייך למורה גרמני בשם וילהלם פון אוסטן (Von Osten). הוא רקע ברגלו הקדמית כדי לענות על שאלות. אם היו שואלים אותו, למשל, כמה הם שתיים ועוד שתיים, הוא היה רוקע ברגלו ארבע פעמים. בעזרת גימטריה, כלומר מספר רקיעות שונה לכל אות, הוא גם איית תשובות מילוליות. פון אוסטן הוציא את הנס החכם ל"מסע הופעות" ברחבי גרמניה, שמשך אליו צופים רבים ונלהבים, אבל גם ספקנים, שלא האמינו כי הנס באמת מסוגל להבין את השאלות ולענות עליהן.
זואולוגים, פסיכולוגים, מאמני חיות ואפילו מנהל קרקס התגייסו כדי לבדוק את המופע של הנס, ולא מצאו שום עדות לתרמית: אפילו כשפון אוסטן לא נמצא באזור, הסוס עדיין ענה נכון על רוב השאלות. רק כעבור כמה שנים גילה ביולוג בשם אוסקר פונגסט (Pfungst) מה באמת מתרחש שם. הוא ראה שהסוס לא הצליח לענות נכון כאשר האנשים סביבו לא ידעו בעצמם את התשובה, והבין שהוא מקבל את הרמזים מהם. הנס לא ידע חשבון, אבל הוא כן היה חכם מאוד: הוא ידע לקרוא את שפת הגוף של האנשים מסביבו, ולהבין לפי התגובה שלהם, שלעתים הם עצמם כלל לא היו מודעים לה, מתי עליו להפסיק לרקוע ברגלו.
4 צפייה בגלריה
הנס חשף בפני חוקרי התנהגות בעלי חיים את הבעייתיות שעשויה להיות בפירוש פעולותיהם של בעלי חיים. הנס פותר שאלות בפני קהל
(צילום: ויקיפדיה, Karl Krall)
הנס חשף בפני חוקרי התנהגות בעלי חיים את הבעייתיות שעשויה להיות בפירוש פעולותיהם של בעלי חיים, ואת ההשפעה שעשויה להיות לבני האדם על הפעולות האלו, בלי שישימו לב לכך. ההשפעה הזו נקראת אפקט הנס החכם, ובמחקרים מודרניים חוקרים מקפידים להפחית אותה ככל האפשר.
אנשי שיחה או קבצנים?
בשנות השבעים והשמונים נעשו כמה מחקרים שבהם קופי אדם, שימפנזים, גורילות ובונובו, למדו לתקשר עם בני אדם בצורות שונות, בשפת סימנים או בהצבעה על סמל מתוך חוברת או על מסך מחשב. כל אחד מהם למד כמה מאות מילים, והם גם ידעו לשלב אותן בדרכים שונות. האם אפשר להגיד שהם רכשו שפה? על כך יש עדיין ויכוח. חוקרים רבים טענו שקופי האדם משתמשים בסימנים בדרך שונה מהותית מזו שבה בני האדם מדברים זה עם זה, גם בנוגע לדברים כמו בניית משפט, וגם בנוגע למטרות השימוש בשפה. בני אדם, מגיל צעיר מאוד, מדברים כדי ליצור קשר זה עם זה, לחלוק סיפורים וחוויות. קופי האדם השתמשו בסמלים ובסימנים כמעט תמיד כדי לבקש דברים, ולא הרבה יותר.
הרברט טראס (Terrace), שהוביל את המחקר על אחד מקופי האדם האלו, שימפנזה בשם נים, היה מראשי הטוענים ששפת הסימנים שימשה את בעלי החיים ככלי לסיפוק צרכים, הרבה יותר מככלי לתקשורת. לדבריו, היכולת לסמן הפכה את נים "למבקש (או קבצן) נהדר", אך לא הרבה יותר מזה. בנוסף טען טראס שחוקרים רבים טעו בפירוש הסימנים שעשו קופי האדם, וייחסו להם משמעות רבה יותר משהייתה להם באמת. למעשה, הוא טען, השימפנזים והגורילות פשוט למדו כמה טריקים, וביצעו אותם כדי לקבל את מה שרצו.
4 צפייה בגלריה
בשנות השבעים והשמונים נעשו כמה מחקרים שבהם קופי אדם למדו לתקשר עם בני אדם. החוקרת סו סאבג'-רמבו עם הבונובו קנזי (מימין) ואחותו פנבינישה, שמתקשרים בעזרת הצבעה על סמלים
(צילום: ויקיפדיה, William H. Calvin, PhD)
מחלוקת דומה התגלעה גם בנוגע לאלכס, תוכי אפריקאי אפור שלמד מאות מילים. איירין פפרברג (Pepperberg), שגידלה את אלכס בביתה, הראתה שהוא לא רק חזר על מילים ששמע, אלא הבין מושגים כמו קטן יותר וגדול יותר, זהה ושונה וכן הלאה. עם זאת, פפרברג עצמה אינה סבורה, כך אמרה ל-Vice, שאלכס ובעלי החיים האחרים משתמשים בשפה כמו בני אדם, או מסוגלים לתקשר באותה רמה.
תקשורת של כלבים
קופי אדם ותוכים, אם כך, לא הוכיחו שהם מסוגלים לנהל שיחה של ממש עם בני אדם – לפחות לדעתם של רוב החוקרים. אבל אולי לכלבים יש יכולות תקשורת מפותחות יותר? ההשערה הזו אינה כה מוזרה כפי שאולי אפשר היה לחשוב. כלבים הם בעלי החיים הראשונים שביית האדם, ובמהלך השנים הם יצרו איתנו קשר קרוב מאוד. לכלבים יש הבעות פנים מיוחדות, שלא נמצאות אצל זאבים, ובעזרתן הם מתקשרים עם בני אדם. לאחרונה פורסם מחקר שהראה כי כלבלבים מגיבים לבני אדם כבר בהיותם בני חודשיים בלבד.
כלבים גם מסוגלים, כמובן, ללמוד מילים. כל מי שמכיר כלבים יודע שהם מזהים ומגיבים לא רק לפקודות כמו "שב" ו"בוא", אלא גם למילים שאף אחד לא התכוון ללמד אותם, כמו "טיול" או "אוכל". עם אימון מתאים, כלבים יכולים ללמוד מאות מילים ולזכור אותן. הפסיכולוג וחוקר התנהגות בעלי החיים ג'ון פילי (Pilley) לימד את כלבתו צ'ייסר לזהות את שמותיהם של כאלף צעצועים. כאשר ביקש ממנה להביא, למשל, את "אינקי", צ'ייסר ידעה לבחור את הבובה שזהו שמה ולהביא אותה. היא גם למדה קטגוריות של צעצועים, כמו "כדורים" או "פריזבי", ופקודות שונות שקשורות אליהם – "קחי", "תגעי ברגל" ועוד. היא אפילו הייתה מסוגלת להתמודד עם תחביר, והבינה את ההבדל בין "קחי את רקס אל ג'פרי" לבין "אל רקס קחי את ג'פרי", למרות שהמשימה הזו הייתה קשה יותר עבורה.
עם זאת, יש הבדלים לא מעטים בין צ'ייסר ובין באני, הכלבה ש"מדברת" בעזרת לחיצה על כפתורים. פילי החל ללמד את צ'ייסר כשזו הייתה בת חודשיים, ובמשך שנים עבד איתה כמעט כל יום, כארבע-חמש שעות ביום. הוא חזר שוב ושוב על השם כל צעצוע, וביקש ממנה להביא לה אותו. גם קופי האדם שלמדו סימנים או סמלים, וכן אלכס התוכי, עברו אימונים דומים.
ומה לגבי באני? דיוויין קיבלה את הרעיון לתקשר איתה בעזרת כפתורים מפוסט אינסטגרם של בעלת כלב אחרת: כריסטינה האנגר (Hunger). האנגר, ובעקבותיה דיוויין, התחילו בכפתור אחד פשוט, "החוצה", שהציבו ליד הדלת. אחרי שהכלבות למדו להשתמש בו, הן הוסיפו עוד כפתורים. גישתן לאימונים, כך נראה, הייתה רגועה יותר, והתמקדה בלדבר הרבה אל הכלבים, וללחוץ בעצמן על הכפתורים המתאימים.
בסרטון שבו דיוויין מסבירה כיצד בעלי כלבים אחרים יכולים ללמד אותם להשתמש בכפתורים, היא מדגישה את החשיבות שבחזרה על מילה שוב ושוב, ושימוש בכפתורים שמייצגים מילים שהכלב כבר מכיר, כמו השם שלו, "טיול" וכו'. אך בניגוד לפילי, שיצר אצל צ'ייסר קשר בין הצעצוע לבין השם שלו, לא ברור איך דיוויין והאנגר לימדו את הכלבות שלהן את משמעותן של מילים כמו "למה", "חבר", או "אוהבת", שלא לדבר על "היה" (was). נכון, פעוטות לומדים את המלים האלו, ואת השימוש הנכון בהן, כשהם שומעים את הוריהם מדברים אליהם. אך אין כל וודאות שכלבים, או בעלי חיים אחרים, מסוגלים גם הם לכך.
סרטון של סטלה, כלבתה של האנגר, "מדברת" בעזרת הכפתורים:
בחינה מדעית
וזו הבעיה העיקרית עם הסיפור של באני, ושל כלבים אחרים המשתמשים בכפתורים כאלו. אנחנו יודעים שצ'ייסר ידעה את שמות הצעצועים שלה כי היא נבחנה עליהם שוב ושוב, בניסויים מבוקרים. כפי שאפשר לראות בסרטון, כאשר צ'ייסר נשלחת להביא צעצוע, הצעצועים מהם היא בוחרת נמצאים באזור של החדר שאותו הנסיין ששלח אותה אינו יכול לראות: כך הוא יכול להיות בטוח ש"אפקט הנס החכם" לא ייכנס לפעולה, ושהנסיין לא ישפיע, בלי כוונה, על הצעצוע שצ'ייסר תבחר.
אצל באני, בינתיים לפחות, הדברים הרבה פחות ברורים. למה היא מתכוונת, למשל, כשהיא לוחצת על הכפתורים "כלב" ו"למה", או במועד אחר, "כלב" ו"מה"? האם יש לה שאלות לגבי הקיום שלה בעולם? קשה להאמין בכך, שכן אין באמת סיבה לחשוב שהיא מבינה את פירוש המילים "למה" ו"מה". הרבה לפני שנתהה אם כלב יכול לסבול מחרדה אקזיסטנציאלית, צריך לברר מה באמת באני מנסה להביע. בסרטונים דיוויין נותנת את הפירוש שלה לפעולות של באני, ואין שום ניסיון לבדוק בכלים מדעיים עד כמה הפירוש הזה מדויק.
החדשות הטובות הן שניסיון כזה אמור להתבצע בעתיד הקרוב. דיוויין עובדת עם לוח כפתורים שפיתח לאו טרוטייה (Trottier), והוא בתורו יצר קשר עם פדריקו רוסאנו (Rossano), פרופסור למדעי הקוגניציה באוניברסיטת קליפורניה סן-דייגו. יחד הם עובדים על פרויקט שמטרתו לבחון את השימוש בכפתורים כדרך של הכלבים לתקשר עם בני אדם. בעזרת סרטוני הטיק-טוק של דיוויין, ואולי גם בעקבות הסגרים שהשאירו אנשים רבים בבית עם הכלב, הצליחו רוסטנו וטרוטייה לגייס יותר מ-2,500 מתנדבים, שמלמדים את כלביהם את השימוש בכפתורים בביתם. הם מצלמים את הכלבים לוחצים על הכפתורים ומעבירים את הסרטונים למעבדתו של רוסאנו – את כל הסרטונים, בלי עריכה, ולא רק את המעניינים ביותר.
4 צפייה בגלריה
מתנדבים רבים הצטרפו למחקר, ומנסים ללמד את כלביהם - או חיות מחמד אחרות - לתקשר בעזרת כפתורים. החתול בילי עם לוח כפתורים
(צילום: FluentPet)
בנוסף מתכוון רוסאנו לבחון חלק מהכלבים במעבדתו, בצורה מבוקרת. "העבודה שלי היא להעריך אם הכפתורים חושפים יכולות קוגניטיביות שהן חדשות ובלתי צפויות, או שאפשר להסביר את ההתנהגות הזו בעזרת מנגנוני למידה פשוטים, שמשותפים לכמה מינים של בעלי חיים", אמר רוסאנו בראיון לניו-יורק טיימס. כרגע הוא אינו יכול לקבוע אם באני אכן מדברת, אמר בראיון קודם ל-Vice, אבל בהחלט נראה שהיא מנסה לתקשר עם בעליה בדרך כלשהי.
פפרברג, שעבדה עם התוכי המנוח אלכס, מסכימה שיש כאן ניסיון תקשורת, ואומרת שהיא תומכת בכל שיטה שיכולה להעניק לבעל החיים שליטה רבה יותר על מה שמתרחש בחייו. "אני חושבת שזה מאוד מרגש שאנחנו יכולים לקיים תקשורת כזו עם חיות המחמד שלנו", אמרה ל-Vice. "דברים כאלו הם מאוד חיוביים בעיני. אני רק רוצה שאנשים יחשבו היטב איך הם מפרשים את מה שקורה".
כדי להבין כיצד לפרש את פעולותיה של באני, נצטרך כנראה לחכות לפרסום המחקר. בינתיים, אין ספק שבינה ובין דיוויין יש קשר חזק ואוהב. שיחות על מהות הקיום, אהבה או משפחה? אלו יישארו כנראה נחלתם של בני האדם בלבד, לפחות בעתיד הנראה לעין.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
