במהלך כתיבת הדוקטורט שלי בנושא עדויות על השואה, נתקלתי בתופעה משונה: הרבה מילים ביידיש שלא נמצאו באף מילון וגם לא היו מוכרות למנחים שלי.
המילה "שאַברעווען", לדוגמה, שימשה כדי לתאר את בזיזת בתיהם של יהודים שגורשו מגטו ורשה למחנות ההשמדה. המילה "קריפּאָ" הצביעה על המשטרה בלודז', ו"יושניק" ציינה סוג של מרק בקרב דוברי יידיש בליטא; מקורה היה במלה הסלאבית שפירושה מספוא. לצד זאת, מילים קיימות קיבלו באחת משמעויות חדשות. המלה "קוזינקע", שפירושה דודנית, החלה לשמש כדי לתאר נערות שהציעו את גופן בתמורה ללחם במחנה סקרז'יסקו-קמיינה, ואילו המלה "מלאך" ציינה ילדים צעירים שהחליפו מבוגרים בעבודותיהם בקובנה.
הרי אני קיבלתי הכשרה לחקור ביידיש, אבל במקורות הללו הם דיברו וכתבו יידיש 2.0, מעין ניב חדש שנולד כדי לתאר את המציאות החדשה וחסרת התקדים של גטאות ומחנות.
בתור דוקטורנטית, חשבתי שעליתי על דבר מה חדש, או שרק אני כה נדהמתי מהמטמורפוזה בשפת היידיש בזמן השואה. אבל האמת - כפי שגיליתי - הרבה יותר מעניינת. בזמן השואה, דוברי היידיש ודוברותיה השתאו לנוכח השינויים שחלו בלשונם. לדוגמה, אסירי גטו ורשה דנו ברחוב ובכתב באשר למקורה של המלה "שאַברעווען" (האם הגיעה מן הפולנית או מן המלה העברית "שבר"?), כמו גם באשר להשלכות המוסריות הקשורות בה: האם מוסרי לבזוז? כיצד יכולה קהילה לכונן חוקים כאשר אין זה חוקי להיות בחיים? לאחר המלחמה, חוקרי יידיש במחנות העקורים ובברית המועצות חיברו מילונים רחבי הקף של מילות שואה כאלה כמורשת לדורות העתיד, למען יוכלו לחקור את הסיפורים המורכבים והמרובדים שמספרת כל מילה ומילה.
ואולם, עד כה נחקרו המילונים הללו אך בדוחק. מדוע? בין היתר, משום שאינם מלבבים או סנטימנטיליים, כפי שהיידיש נתפסת בתרבות פופולרית בישראל ובארצות הברית. המילונים האלו מציגים את היידיש כשפת מחשבה, כמקור לרעיונות מורכבים, ולא רק לחיוויים נאיביים. יתר על כן, הם מאפשרים לנו להביט בחיים היהודיים בגטאות ובמחנות בעירומם ובפשטותם.
השואה היוותה ג'נוסייד תרבותי של היידיש. המושג ׳׳ג׳נוסייד׳׳ הומצא בשביל לתאר הרס של קהילה, לא רק של בני האדם שבתוכה, אלא גם אורחי החיים, הלשון, וצורות המחשבה של אותה הקהילה. התרבות הישראלית, שנבנתה על שלילת הגולה, לרוב מתמקדת בזכרון השואה כרצח עם ושוכחת את החורבן התרבותי. המילונים של ׳מילות השואה׳׳ מאפשרים לנו למלא את הפער הזה: הם מראים איך חווית השואה עיוותה אפילו מושגים בסיסים בתוך תרבות יידיש. אבל בו זמנית אותם המילונים מראים איך דוברי יידיש הפעילו כלים אינטלקטואלים משלהם בשביל לתעד, לנתח ולהתמודד עם השינויים הללו ובכך לפתוח פתח לתרבות יידיש חדשה.
ד׳׳ר חנה פולין–גלאי PhD, החוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' ליאת קוזמא ופרופ' אבי שרודר מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
