(קרדיט: vipdesign.co.il)
מזעזע: כ-300 כלבים חיים במזבלה בערד, ואף גורם לא פועל על מנת למגר את התופעה. בצילומים שתועדו על ידי אגודת צער בעלי חיים בישראל ניתן לראות להקות כלבים, גורים וכלבים פצועים, כולם נותרים ללא מענה. מדובר בכלבים המגיעים למזבלה מיישובי הפזורה הבדואית, ונשארים במקום ומתרבים בו.
"מאות כלבים חיים במזבלה של העיר ועוד אלפים של כלבים נטושים סביב לה, ברחבי הפזורה הבדואית והמצב הולך ומחריף", אמרה הרופאה הווטרינרית הרשותית של ערד, ד"ר יאנה קרול.
גדי ויטנר, דובר אגודת צער בעלי חיים בישראל, ציין כי "החיים בזבל הם חיי חרפה, האימהות המיניקות שלצידן עשרות גורים מזי רעב, עמוסים בקרציות, כלבים עם פציעות עקב מלחמות טריטוריה על כל פיסת זבל ואפילו כיכרות לחם מעופשות נטרפות על ידי הכלבים".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "טיפול בבעלי חיים ברשות המקומית מצוי באחריות ובסמכות מלאה של הרשויות המקומיות ומבוצע על ידן. על כן, יש לפנות לרופא הווטרינר הרשותי הרלוונטי".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "בעיית הכלבים המשוטטים מאפיינת את כל המרחב מסביב לערד, וכן את המרחבים סביב הפזורה הבדואית. המשרד להגנת הסביבה ערך באחרונה ביקורת תנאי רישיון עסק באתר הפסולת של ערד והוציא דוח ליקויים, המהווה תחילת אכיפה מנהלית, בשל אי עמידה בתנאים אלו. בדוח צוין, בין היתר, כי נמצאים במקום כלבים משוטטים - עובדה המהווה הפרה של תנאי הרישיון, וכי יש לטפל בנושא בדחיפות. בנוסף, התקיים דיון בנושא אצל ראש העיר בשיתוף הווטרינרית הרשותית; עמותת ערד אוהבת חיות; הלשכה הווטרינרית ונציגי המשרד להגנת הסביבה. במהלך הישיבה נדונו האפשרויות לטפל בנושא. נושא צער בעלי חיים נמצא בסמכות משרד החקלאות וכך גם פקודת הכלבת. הסמכות לפי חוק הפיקוח על הכלבים נמצא בידי הווטרינר הרשותי ויש לפנות אליהם בנושאים אלה. המשרד קורא להתמודד עם התופעה במספר מישורים במקביל, ומדגיש כי המתה גורפת אינה מהווה פתרון בשום צורה וכי מדיניות של עיקור / סירוס – עצירת הרבייה – היא המומלצת ביותר".
מעיריית ערד נמסר בתגובה: תופעת הכלבים המשוטטים נפוצה בכל הנגב, סביב הערים הגדולות וסביב כפרי הפזורה הבדואית והם מהווים סכנה לאוכלוסייה כולה. אל אתר הפסולת של ערד, כמו לכל אתרי הפסולת באזור, מגיעים הכלבים כדי למצוא מזון. הרשויות המקומיות מתמודדת מזה שנים רבות עם תופעה זו באמצעות לכידת והעברת מאות כלבים בשנה בכל רשות ורשות, לתחנת הסגר ומשם לשיקום ואיתור משפחות לאימוץ. מדובר בעבודה מחזורית ללא סוף. הטיפול הראוי ברמה האזורית והארצית הינו דילול אוכלוסיית הכלבים המשוטטים, בעיקר לכידה, טיפול רפואי כעיקור וסירוס והחזרתם לאחר מכן לשטח מחייתם".
עוד נמסר כי "עיריית ערד קיימה דיונים עם משרד החקלאות והגנת הסביבה, שבהם הוצגה תוכנית פיילוט לטיפול במצב, שכוללת בין היתר בדיקת להקות כלבים, איתור כלבים דומיננטיים, הליכי עיקור וסירוס ועוד. התוכנית לא זכתה להתייחסות. חשוב להדגיש: הרשויות המקומיות אינן יכולות לממן מתקציבן מבצעי לכידה, טיפולים רפואיים, מתן חיסונים, עיקור, סירוס, פיקוח ומעקב אחר אלפי כלבים בכל שנה. מדובר בסכומי עתק שרק תקציביים ממשלתיים יכולים לממן פעילות מורכבת כזו".
עוד צוין ש"לכידת כלבים משוטטים והענקת טיפול רפואי אסורים על פי החוק. מדובר במצב מוזר שבו מותר ללכוד חתולים, לעקר או לסרס אותם, אך החוק אינו מאפשר טיפול דומה בכלבים. לכן, על ממשלת ישראל ומשרד החקלאות לפתור את הבעיה החוקתית ולתקצב באופן מידי את כל הפעילות הנדרשת כדי לשמור על שלומם ובריאותם של תושבי הנגב".
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ מיקי חיימוביץ', אמרה: "לאור הנתונים הקשים העולים בכתבה אני מתכוונת לפנות לשר החקלאות ולעיריית ערד על מנת שיפעלו לפתור את הסוגיה, כמו כן אבחן כינוס מיוחד בוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בסוגיית העיקורים והסירוסים לכלבים ולחיות בית. יש למצוא פתרון כדי למנוע גם את הסבל של הכלבים שנפגעים וחיים בתנאים ירודים וגם לשמור על הסביבה והמערכת האקולוגית באזור שנפגעת כתוצאה מההתרבות הלא מבוקרת שלהם".
מטעם אגודת צער בעלי חיים בישראל נמסר כי הם קוראים "בדחיפות לעצור את מעגל האימה ולרקום תוכנית חומש לעצירת ריבוי היתר. לתוכנית כזו חייבים לחבור גופי ממשלה לעבודה משותפת. המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, משרד החינוך רשות הטבע והגנים וכמובן ארגוני רווחת בעלי החיים בסיוע קליטת חלק מהכלבים. אגודת צער בעלי חיים בישראל מכירה בסבלם של הכלבים הנטושים, אם זה ברחובות העיר או במזבלה זו או אחרת".
עוד נמסר כי "באגודה מאמינים שחיי רחוב הם חיי חרפה והשפלה אבל במקרים קיצוניים שכאלו כמו מזבלת ערד חייבים לתכנן תוכנית ארוכת טווח שתמנע צער וסבל ותצמצם משמעותית את מעגל החרפה והיא כוללת: המתות חסד הומניות מבוקרות ובהתאם לנסיבות, עיקורים וסירוסים, סימון, חיסון ושחרור הכלבים במתחמים מגודרים למעקב בריאות והחלמה, את הבריאים לשחרר אל פינות האכלה בהן יתרגלו הכלבים לקבל מזון ומים וטיפול רפואי במקרה הצורך, איסוף הגורים שניתן לחבר אותם לאדם ולדאוג שייקלטו בארגוני רווחת בעלי חיים, וחשובה לא פחות היא תוכנית חינוכית רבת היקף שתפעל בתוך היישובים הבדואים ובעיירות, ערים ומועצות בדרום ובנגב וליצור שיתופי פעולה עם התושבים ולאכוף את החוקים".
