הביולוגית הימית שעושה מסע בחופי ישראל
(צילום: טל שמעוני, עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)
כשפרופסור נועה שנקר החלה את המסע שלה לאורך חופי ישראל, היא לא חשבה על כך שבמהלך הליכתה ירוצו לכיוונה אנשים רבים ללא בגדים. "הלכתי עם חברה במקטע של חוף געש, חוף נודיסטים. רצו לעברינו כל כך הרבה אנשים, שזה היה מפתיע. ידענו שזה חוף שיש בו עירום אבל אמרנו 'מה, אבל אנשים עובדים, כמה כבר יהיו שם בים? זה היה גם בחורף?' אנחנו הולכות, והרבה אנשים ערומים עברו בריצה. זה היה מאוד מצחיק, שובר שגרה".
את ההליכה לאורך חופי הים התיכון החלה פרופ' שנקר, ביולוגית ימית מהמרכז הימי במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט ובית הספר לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב, בחודש נובמבר האחרון, ביום הולדתה ה-43. בן זוגה, דרור שנקר, הכין לה רשימה של מקטעים ומטרה אחת – לסיים את הכול בתוך שנה.
"אני חוקרת את הים כבר מעל 20 שנה, ועם המחקר הבנתי שכדי להבין טוב את מה שקורה לחופי הים התיכון שלנו, אני חייבת להכיר אותו דרך הרגליים. ככה 4-3 שנים דיברתי על המיזם הזה שאני רוצה לעשות, ובזכות בן זוגי אני הולכת את זה כיום. זאת המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל ליום ההולדת".
הרבה אנשים אוהבים את הים כי הוא נותן להם תחושה של חופש אין-סופי. אני מאוד מקווה שיחד עם האהבה הזו, גם תתפתח אחריות אישית והבנה שכל אחד ואחד מאתנו חייב למצוא את הדרך לשמור על הים. ולא להשאיר את זה למדענים ולמחוקקי החוקים. אלא פשוט ביצירה של אחריות אישית. כי יש לנו לאורך חופי הים התיכון של ישראל חופים יפיפיים וזה מה שאני מגלה במיזם הזה. מקומות שהם 20 דקות מתל אביב, בזווית צילום נכונה נראים כאילו זה יוון או סיישל. ואנשים לא מספיק מכירים את זה.
פרופ' שנקר היא מומחית לאיצטלנים, קבוצה של חסרי חוליות ימיים המסוגלים לא רק לסנן מים וחלקיקי מזון זעירים, אלא גם לשרוד במקומות מופרעים ומזוהמים, כדוגמת מרינות ונמלים.
שנקר וחברי המעבדה שלה שבמוזיאון הטבע מנצלים את התפוצה הנרחבת של איצטלנים לאורך חופי ישראל כדי ללמוד על החומרים המזהמים שמצויים בים.
"האצטלנים מסננים עשרות ליטרים של מים ביום וקולטים את כל החלקיקים בגוף שלהם. בין החלקיקים האלה הם גם לוכדים/אוגרים בגופם חומרים אחרים, בין אם זה פלסטיק או חומרים אחרים. אנחנו מנצלים את היכולת המופלאה שלהם בתור פילטר טבעי של הטבע כדי להשתמש בהם כאינדיקטורים ביולוגים של הסביבה הימית, וזה נותן אינדיקציה טובה לרמת הזיהום בחופים", אמרה פרופ' שנקר.
"אנחנו הישראלים מכורים לפלסטיק"
"בעלי החיים הימיים בים התיכון סובלים מכמות אשפה אדירה של פלסטיק, כי אנחנו הישראלים - מכורים לפלסטיק ולחד-פעמי בפרט", אמרה החוקרת. לדבריה, מדענים מעריכים ש-10% מכל הפלסטיק שאנחנו צורכים מגיע בסופו של דבר לים.
בנוסף לכך, שנקר סיפרה כי "יש מזהמים שמגיעים ממקורות יבשתיים, נשטפים ומגיעים בסופו של דבר לים, כי הכל זורם אליו. זה יכול להיות מתכות כבדות וחומרים מזהמים נוספים. זה יכול להיות גם תרופות שבני האדם לוקחים, והן מגיעות לים דרך הביוב. חלק מהן לא מתפרקות במפעלים לטיפול שפכים, ואז אנחנו מוצאים בבעלי החיים נוגדי דיכאון, משככי כאבים ועוד. אף רופא לא רשם להם את זה. זה גורם להם לשינויים פיזיולוגים, שינויים בהתנהגות עם השלכות מאוד שליליות".
פרופ' שנקר ציינה שגורמים נוספים שמפריעים לבעלי החיים מלבד זיהום הוא מינים הפולשים, בעלי חיים שמקורם אינו בים התיכון. הם יכולים לטרוף את בעלי החיים המקומיים, ולהתחרות איתם על מזון ובתי גידול ולפגוע באיזון האקולוגי. התמודדות נוספת של בעלי החיים המקומיים היא הדיג, שמצמצם את האוכלוסייה שלהם ופוגע בדרך בבעלי חיים שלא הייתה כוונה לדוג.
"אני חושבת שהתברכנו. מדינת ישראל שהיא צרה וארוכה, יש לנו מעל 200 ק"מ של חוף ים תיכון. אני מאוד אוהבת את אילת, אבל יש שם בערך 12 ק"מ של רצועת חוף. פה בים התיכון יש לנו רצועות חוף כל כך ארוכות וכל כך יפות. במהלך ההליכה עולים לי רעיונות למחקרים, ולדברים שניתן לעשות כדי שנבין יותר טוב מה קורה מתחת למים", אמרה.
פרופ' שנקר סיפרה כי כאשר הלכה את מקטע החוף שבין המבצר בעתלית ועד לחוף הכרמל, היא הבחינה בפליטות רבות של זפת על הסלעים, למרות שכבר היה מדובר בתקופה שאחרי האסון, כשנראה היה שבכל החופים הציבוריים כבר נקי.
"עד שהגעתי לחוף הכרמל, כל הנעליים שלי היו מכוסות זפת. זה מאוד העציב אותי, כי אני דואגת למה שהולך לקרות בהמשך עם ההסכמים שנחתמו בין קצא"א לאמירויות. אם זה מה שקיבלנו באסון באמת יחסית מינורי שסגרו את הים ואלפי מתנדבים יצאו לחופים לנקות - מה הולך לקרות אם בעצם יתחילו לשנע נפט ומוצריו דרך ישראל? סיימתי את ההליכה הזאת בתחושה של חרדה, שאם באמת זה מה שהולך לקרות - הים שלי, שאני כל כך אוהבת, ישתנה לחלוטין".
10 צפייה בגלריה
דג לגינון, מים פולש שנפלט לעיתים קרובות לחוף מאחר והוא נדוג בטעות אך הוא מכיל בתוכו רעל מסוכן ביותר והוא לא למאכל. צולם צפונית למעגן מיכאל
(צילום: פרופ' נועה שנקר)
עם זאת, פרופ' שנקר שומרת על אופטימיות. "יש הרבה שניתן לעשות כדי לשפר את המצב. זה מתחיל מהבית, מהחינוך. להפסיק להשתמש בחד-פעמי כמה שאפשר. זה נשאר בסביבה הימית מאות שנים. וזה מגיע לכל הים. מוצאים חד-פעמי בתוך המים וחלקיקי מיקרו-פלסטיק במעמקי הים, במקומות שבכלל אין בקרבתם בני אדם".
בדוגמה למקרה הצלחה, שנקר סיפרה על קורסים שהיא מלמדת באוניברסיטת תל אביב, "מגלים את הים", במסגרתו סטודנטים מתואר ראשון מלמדים תלמידי כיתות ו'. "השנה היה לנו בית ספר מבת ים , והסטודנטים לימדו אותם כמה חשוב לשמור על מגוון מינים בסביבה הימית. במפגש האחרון שהתקיים איתם לאחרונה בחוף הים, התלמידים עצמם סיפרו כמה הם הולכים לשמור על הים במהלך הקיץ, וזה היה כיף מאוד גדול עבורי".
לסיכום, אמרה פרופ' שנקר: "כשאנחנו הולכים לים, שמרו על הניקיון. הייתם בים? נהניתם? אספו אחריכם את האשפה. ניתן גם להיות אקטיביים בכל מיני יוזמות שמקדמות הגנה על הים, להביע התנגדות. אני מקווה שהממשלה החדשה תקדם חקיקה בנושאים סביבתיים ותביא את זה גם מלמעלה לאזרחים. שלא יהיה שימוש בקשים, ובמוצרי פלסטיק על החוף".
