לאחרונה התפרסם בתקשורת כי שותפות בין חברת הנדל"ן תדהר וחברת הביטוח הראל רכשה מקבוצת דלק קרקע בשטח של 430 דונם באזור התעשייה הדרומי של עכו במחיר של 200 מיליון שקל. לכאורה עוד עסקת נדל"ן רגילה בין חברות גדולות, שקונות ומוכרות נכסים שונים ועל הדרך גוזרות קופון שמן. אבל בחינה מעמיקה יותר מגלה שהסיפור הפעם שונה ומורכב הרבה יותר, כיוון שמדובר בקרקע מזוהמת מאוד, מהמזוהמות בישראל.
בשטח המדובר פעל בין השנים 1952 ל-2004 מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, מפעל שייצר כלור באמצעות פירוק באלקטרוליזה של מלח בישול בתאים ובהם אלקטרודת כספית נוזלית, ובהמשך גם פלסטיק מסוג פולי וניל כלוריד - PVC. לאורך השנים היו סימנים רבים שהמפעל גורם לזיהום נרחב סביבו, ומראשית שנות ה-2000 היו תקלות רבות במפעל, ואף פיצוץ שגרם לאירוע זיהום אוויר גדול בשנת 2003. לכן בשנת 2004 המשרד להגנת הסביבה הוציא למפעל צו סגירה, ומאז, לאחר פינוי של החומרים המסוכנים שאוחסנו שם, הקרקע המזוהמת נשארה שוממה.
בשנת 2011 הקרקע נקנתה על ידי חברת דלק, ב-43 מיליון שקל. דלק חשבה אז להקים במקום מתקן להפרדת גז טבעי, אולם כאשר מתקן שכזה לא הוקם לבסוף הקרקע נשארה ריקה וחרבה. דלק גם התחייבה לנקות את הקרקע, אבל לא כך היה. אומנם עם המכירה של הקרקע דלק דיווחה שהשקיעה כמה עשרות מיליוני שקלים לתשלום חובות ארנונה לעיר עכו ולניקוי הקרקע, כחלק מהתחייבויותיה ברכישת הקרקע. אבל המשמעות היא שרק חלק מהסכום, הקטן ממילא, הושקע בטיפול במפגעים, ולא מדובר על שיקום של הקרקע.
הזיהום באזור לא מסתכם רק בקרקע, ולא נשאר רק בשטח המפעל לשעבר. לאורך השנים ממצאים ופרסומים שונים הצביעו על זליגה של זיהום מהקרקע, ומחקרים קבעו כי זיהום של כספית חדר למי התהום מתחת למתחם המפעל הנטוש, בסדרי גודל מעבר לתקן של מי שתיה באזור, ואף הגיע לדגי מאכל שנמכרים בעכו. עיון בחוברת "תקצירי מחקרי סביבה שהסתיימו בשנים 2019-2017" של המשרד להגנת הסביבה, חוברת שיצאה בימים אלה, מראה כי התבצע גם מחקר בנוגע ל"עליית ריכוזי כספית בדגים מצפון מפרץ חיפה-איתור המקורות והבנת הגורמים". בתקציר המחקר נכתב באופן מפורש: "בממצאים הראשוניים של המחקר התברר שמי התהום הרדודים הממוקמים תחת מפעל תעשיות אלקטרוכימיות לשעבר, מאוד מזוהמים בכספית, ולכן סביר יותר להניח שדליפת מי תהום מזוהמים ממקור זה הם הגורם העיקרי לעליה בריכוזי כספית בדגי המפרץ".
מסקנות המחקר היו כי בצפון מפרץ חיפה, בסמוך למתחם תעשיות אלקטרוכימיות לשעבר, מי התהום המעושרים בכספית (אני לא בטוח שהמילה מעושרים היא הבחירה המתאימה כאן - ע.ו.), זורמים לים ומעשירים גם את מי הים בכספית. משם הכספית חודרת גם לפלנקטון ולמארג המזון במפרץ, ומוסעת מחוץ למפרץ. הממצאים קיימים, העדויות חיות, ובכל זאת, בכל עשרים השנים מאז שהמפעל נסגר הקרקע לא טופלה והזיהום זלג החוצה והגיע עד לצלחת שלנו. ופה נשאלת השאלה איפה המשרד להגנת הסביבה, כגוף האחראי לנושא, ואיפה משרד האנרגיה שאחראי על רשות המים? למה לא מחברים בין מחקרים למעשים? למה הם מחכים?
אתם בטח שואלים את עצמכם, איך עם כל הזיהום הזה הקרקע השביחה את עצמה? התשובה מאוד פשוטה. אמנם הקרקע הייתה תעשייתית, אבל בתוכנית המתאר של העיר עכו משנת 2017 היעוד של הקרקע הוא מגורים, מסחר ותיירות, כן, מה ששמעתם. וזה אמור להיות הרווח הגדול. בינתיים החברות הרוכשות מציינות כי המשימה העיקרית תהיה לטהר את המתחם, כתנאי בסיסי להמשך הפיתוח, ואני מקווה שהטיהור יעשה בהקדם, בצורה מחמירה ובפיקוח של הרשויות. לומר זאת בפשטות: אני לא מצליח לראות אף תרחיש קרוב לעין שהמקום יהפוך לשכונה ירוקה. אולם השאלה היותר חשובה צריכה להיות איך הקרקע המזוהמת והמזהמת ממשיכה לעבור מיד ליד מבלי שהרשויות מבטיחות את הניקוי שלה?
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
