הצעד הראשון של חיות הבר
(רשות הטבע והגנים)
1 בספטמבר הוא יום מיוחד לילדים ולהוריהם. הילדים מתחילים שנת לימודים חדשה, יוצאים מהבית הנעים והמלטף של הוריהם, נפרדים מהחופש הגדול, ונדרשים להסתדר כמעט לבד ולהתמודד עם אתגרים.
לחיות הבר אין אמנם מועד אחד כזה, אבל יש בהחלט את הרגע שבו הצאצא מגיח מהביצה לעולם חדש, עף לראשונה מהקן ועושה את צעדיו הראשונים על הרגליים בדרך לעצמאות. ברגע אחד חיות הבר נדרשות לדעת לעוף, לשחות ולחפש את מזונן לבד, להישמר מציד או לטרוף אחרות. לעיתים על סמך מצפן גנטי מיוחד שטבוע בהן מבלי שהודרכו או פגשו את הוריהם.
לכבוד 1 בספטמבר ריכזנו לכם בעזרת רשות הטבע והגנים מספר תמונות שמתעדות את הרגע המיוחד הזה עם הצצה לעולם המיוחד של חיות הבר וגידול הדור הבא שלהן.
השנה בחסות הקורונה והסגר, חלק מצאצאי חיות הבר עשו את הצעדים הראשונים שלהם בטבע כמעט ללא הפרעה של מטיילים. עכשיו, כשחזרנו לטבע, חשוב לזכור לשמור על חיות הבר ולתת להן את מרחב השוטטות והשהייה שלהן: להקפיד לטייל רק בשבילים מסומנים, לנסוע ברכב בשמורות רק במקומות המיועדים ולא לשהות בהן בחשכה, ובכך לאפשר לחיות הבר לחיות בשלום ובבטחה.
עופר צבי – רק נולד וכבר נדרש למצוא מקום מחסה מוסתר
זכרי הצבי תוחמים את הטריטוריות שלהם באמצעות תחנות הרחה בלב אזורים עשירים במרעה, שבהם הם מטילים גללים ושתן והנקבות נמשכות לשם. עונת הרבייה של הצבאים מתחילה במהלך הסתיו כאשר הזכרים מזדווגים עם נקבות מיוחמות העוברות בשטחם והריונן נמשך כשישה חודשים.
לפני ההמלטה, נקבת הצבי נפרדת מהעדר ובדרך כלל ממליטה עופר צבי אחד, פקוח עיניים ומכוסה פרווה. העופר כבר נעמד זמן קצר לאחר ההמלטה, ומחפש לו מקום מחסה מוסתר. האם תחפש אוכל עבור העופר הצעיר, ואילו העופר יידרש להישאר במקום המוסתר ולחכות לאימו. לאחר מספר שבועות העופר ואימו יצטרפו לעדר צבאים ובגיל חצי שנה העופרים הזכרים יעזבו את אימם ויצטרפו לעדרי הצעירים.
הצבאים הם בעלי חיים חברותיים וחיים בעדרים: עדרי זכרים, עדרי צעירים ועדרי נקבות עם צעירים עד גיל חצי שנה. בתוך העדר יש מדרג לפי גודל הצבאים וכוחם: הזכרים גדולים וחזקים מן הנקבות, והנקבות גדולות וחזקות מן העופרים. בכל עדר יש מדרג בין הזכרים וגם בין הנקבות.
המדרג נקבע במאבקי כוח ובמהלכם הצבאים משלבים את קרניהם אלה באלה ודוחפים זה את זה בעוצמה רבה. בין האיומים והאתגרים שיפגוש עופר הצבי בצאתו לטבע הפתוח: צייד לא חוקי, פגיעה בתאונות דרכים, אובדן בתי גידול טבעיים, טריפה על ידי כלבים משוטטים או חיות בר אחרות וגם "אימוץ" שלא לצורך על ידי אנשים שמזהים עופר בודד בטבע, חושבים שהוא נטוש ונדרש לעזרה ומאמצים אותו אל חיקם. פעולה זו יכולה לחרוץ את דינו בטבע הפתוח. לכן חשוב להדגיש שגם אם מזהים עופר נטוש בטבע אין להתקרב ולגעת בו. סביר להניח כי אמו בקרבת מקום ודואגת לגדלו.
עופר יחמור - יופיו בולט כבר מהרגע הראשון
עונת הרבייה של היחמורים מתחילה בסתיו עם שלב ההזדווגות. היחמורים הזכרים עורכים לעתים טקסי ראווה ונאבקים זה בזה מול הנקבות. הזכר שניצח אוסף סביבו את הנקבות ומונע מהזכרים האחרים להתקרב. העופרים יוולדו באביב עד ראשית הקיץ במשקל של קילוגרמים בודדים. יופיים בולט במיוחד כבר מהרגע הראשון, עם כתמים בהירים על פרוותם. בשבועיים הראשונים הם יוחבאו בשיחים על ידי אמם ואז יצטרפו אליה ויהיו לצידה למשך כחצי שנה או יותר.
היחמור הפרסי, המצוי בסכנת הכחדה, כמעט ונכחד מהעולם בשל צייד. בשנות ה-70, רשות הטבע והגנים הקימה גרעין רבייה בשמורת חי בר כרמל על בסיס פרטי יחמורים שהובאו מגרעיני רבייה מאיראן וגרמניה. גרעין רבייה זה פעיל וניתן לצפות בו מקרוב בביקור בשמורת הטבע חי בר כרמל.
עם השנים הושבו לטבע מאות יחמורים מגרעיני הרבייה. בשיתוף פעולה עם גן החיות התנ"כי בירושלים, יש כיום יחמורים באזורי הצפון והכרמל, ובאזור הרי יהודה וירושלים. יחד עם זאת, האיומים על היחמורים בטבע עדיין קיימים וביניהם: צייד לא חוקי, פגיעה מתאונות דרכים והרס בתי גידול טבעיים.
צב הים – יעשה את דרכו לראשונה לים הפתוח בלי לפגוש את הוריו
האבקועים (צבי הים שבקעו זה עתה מהביצה) זוחלים אל הים הפתוח בעקבות משיכה אל האופק הבהיר, נצנוץ הכוכבים והירח על פני הים, קצף הגלים ושיפוע החוף. שם הם שוחים נגד זרמי הגלים וממשיכים ב"שחיית אטרף" ("swimming frenzy") למשך כמה ימים עד ההגעה לזרמי הים הפתוח. הם נישאים בזרמים ומטפסים על מרבדי אצות לתקופת זמן של כמה שנים. הם ממשיכים לנדוד בחייהם הבוגרים על בסיס מגנטיות כדור הארץ ועל בסיס אותות ביולוגיים נוספים.
הם מיטיבים לשחות ולצלול, נודדים מאות קילומטרים מן החוף, והנקבות עולות לחוף רק בגיל בגרות כדי להטיל את ביציהן. עונת הרבייה מתחילה בסביבות חודש מאי. נקבת צב הים החום מגיעה בלילה לחופים חוליים, חופרת גומה ומטילה בה כ-80 ביצים בממוצע. לאחר ההטלה, שנמשכת מספר שעות, היא מכסה את הגומה וחוזרת לים. כאן למעשה מסתיים תפקידה ההורי.
כחודשיים לאחר מכן, האבקועים מגיחים מן החול בלילה, מנווטים את דרכם לים ורצים אליו במהרה עד שהגלים ישטפו אותם פנימה. רוב האבקועים יצליחו לעשות את ההגחה מהקן הטמון בעומק של כ-60 ס"מ בחול לבד. יחד עם זאת בחלק גדול מהמקרים יהיו אבקועים שלא יצליחו לעשות זאת לבד בגלל חולשתם או מסיבה אחרת, ואז פקחי רשות הטבע והגנים המוסמכים לכך יבצעו פתיחת קן יזומה מספר ימים לאחר היום שבו ראשוני האבקועים הגיחו, כדי להבטיח שאף אבקוע לא נשאר מאחור.
ישנה חשיבות לכך שהאבקועים שזה עתה נולדו יזחלו על החוף מספר מטרים בדרך אל הים ולא ישר יועברו למים. זאת כדי לקבע את מסלול השחייה שלהם בימים הקרובים הרחק ככל הניתן מהיבשה אל הים הפתוח שבו אחוזי הטריפה נמוכים יותר. מחקרים מצביעים על כך שצבות הים שבות להטיל בחופים שבהם הן בקעו.
מכאן ישנה חשיבות לשמירת הסביבה החופית והימית במדינת ישראל נקייה וללא הפרעות בעונת ההטלה כדי לאפשר כמה שיותר הטלות בחופי ישראל. הקינים שהוטלו בכל לילה יאותרו על ידי הפקחים בבוקר, והם יועתקו לחוות קינים מוגנות עד שהאבקועים יגיחו בבטחה.
את האבקוע שזה עתה למד לזחול ולשחות בים, אם תרצו כבר מגיל אפס, תפגוש סטטיסטיקה מאתגרת. שרידותם של הצבים הצעירים נמוכה מאוד, ובממוצע רק בודדים מכל קן מצליח להגיע לבגרות מינית מאוחרת, יחסית, בגיל 20 שנה לערך.
הנשר - פורש כנפיים ופורח לראשונה מהקן לאחר כ-4 חודשים
חיזור הנשרים מתחיל בחודשים דצמבר-ינואר במעופים לאורך המצוקים. הם שומרים על קשר יציב לאורך שנים בדרך כלל, והנקבה מטילה ביצה אחת בלבד במהלך החודשים ינואר-פברואר. משך הדגירה נמשך כחודשיים ושני ההורים שותפים לה.
גוזל הנשר בוקע עם עיניים פקוחות ופלומה, ומקבל מהוריו דרך המקור מזון מעוכל למחצה . כשהוא גדל מעט, המזון כבר יונח לידו בקן. תהליך פריחתו מתחיל בהיותו בן שלושה חודשים, כאשר בשלבים אלו הוא כבר מגלה את כנפיו, פורש אותן מעת לעת לצדדים ומתחיל באימוני תעופה תכופים. כשהוא יגיע לגיל של כ- 4.5 חודשים הוא יידרש לאזור אומץ ולפרוח לראשונה מהקן לעצמאות. הוא ירים את כנפיו על קצה המצוק ויעשה את המעוף הראשון שלו.
מעתה נכנס פרחון הנשר אל "תקופת הפריחה" הארוכה שבמהלכה הוריו עדיין ימשיכו לספק לו מזון לקן. עם זאת הוא יצטרך להתמודד עם לא מעט איומים ואתגרים, בהם פציעות ושברים עקב תעופה לקויה, תשישות ורעב עקב חוסר ניסיון בהגעה אל אזורי האכלה ותיתכן גם פגיעה כתוצאה ממעשי ידי אדם: הרעלה, התחשמלות בשל מנחיתה על עמודי חשמל ועוד. כדי להבטיח עד כמה שניתן את הישרדותה של אוכלוסיית הנשרים בישראל, המצויה בסכנת הכחדה, בפרויקט "פורשים כנף" המשותף לרשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל, משקיעים משאבים רבים כדי לצמצם את האיומים והאתגרים.
בין הפעולות שמתבצעות: מיגון עמודי חשמל מפני התחשמלויות, אספקת מזון בתחנות האכלה מפוקחות, ממשק ופיקוח למניעת הרעלות, ניטור ומחקר סביב הנשרים, הפעלת גרעיני רבייה של נשרים וכן פעולות חינוך והסברה מול הציבור הרחב.
