בשנים האחרונות מתפרסמים יותר ויותר תיעודים של לכלוך שמושאר בטבע, בצירוף קריאה לציבור לאסוף את הפסולת לאחר בילוי בטבע. אך מדוע פעולה זו בכלל חשובה? האם היא מסייעת רק לבעלי החיים, לטבע וליופי, או שהיא גם פוגעת בבני האדם?
"הזבל הוא לא בעיה אסתטית בלבד. הוא מצטבר: נאגר באדמה, מגיע למקורות מים, לים וגם נמצא באוויר. והכל בסוף חוזר אלינו", אמר ד"ר אורי גת, וחוקר ביולוגיה התפתחותית באוניברסיטה העברית ופעיל במיזם "קחו איתכם את הזבל".
"כאשר אנחנו משליכים פסולת, גדלים של מיקרו-אורגניזמים מסוכנים ובסופו של דבר נפלטים גזים וריחות לא נעימים ומסוכנים. מדובר על פחמן, מתאן, וגם סולפידים (תרכובות כימיות המכילות גופרית, נ"פ). חומרים אלו גם פוגעים בכדור הארץ ומאיצים את שינוי האקלים, אבל לא רק. הם יכולים לגרום גם לבעיות בריאות, ולמחלות בדרכי הנשימה. מתכות כבדות שמשתחררות מזריקת אריזות מתכת וסוללות יכולות לפגוע גם במערכות הגוף ובכבד, ולגרום לסרטן".
כמו כן, ד"ר גת ציין כי הפסולת נכנסת לאדמה, ומתפרקת. היא גורמת להרעלת הצמחים ובעלי החיים, ומשנה את הטקסטורה של הקרקע.
"בנוסף לכך, בעלי החיים רבים נלכדים בהם (בניילונים, פחית שימורים וכו') ומתים. היא גם נאכלת על ידי חיות כגון פרות, גמלים, יעלים, שועלים, אוכלים אותם, והם לעיתים מתים מחנק או מהרעבה כי הם לא מסוגלים לבלוע יותר מזון (כי הקיבה שלהם מלאה בפסולת). בישראל זה רלוונטי מאוד בנוגע לגמלים ויעלים", אמר החוקר.
בעיה משמעותית נוספת שנגרמת מהפסולת שמושלכת ופוגעת בבני האדם היא זיהום מים. לדברי גת, כל הפסולת שנזרקת במקומות לא מתאימים מגיעה בסופו של דבר למים. בין אם היא מחלחלת באדמה ומגיעה לאקוויפרים, ובין אם היא נשטפת לנחלים ומגיעה לאגמים ולים.
"מדובר על פלסטיק, מיקורו פלסטיק, מתכות כבדות, הורמונים, שרידי תרופות שאנשים משאירים ועוד. ניתן למצוא שרידים לחומרים האלו במי השתייה, וזה מגיע לגידולים החקלאיים שאנחנו בסופו של דבר אוכלים. אנשים לא מודעים לכמה האשפה הזאת חוזרת אלינו. הכל הוא מארג אחד. בים, החומרים האלו גורמים לנזקים לצמחייה ומפרים את האיזון האקולוגי, וגם לבעלי החיים הימיים, שחלק מהם אנחנו אוכלים", ציין גת.
"אנחנו לא יודעים מה יקרה עם הפלסטיק. הוא מצטבר ומצטבר ובסופו של דבר מגיע לאוויר, לצמחים ולבעלי החיים. ייתכן שבשלב מסוים בעלי החיים והצמחים שרגילים לאתגרים אבולוציוניים שאורכים מיליוני שנים, לא יוכלו להתמודד עם השינויים המהירים", הוסיף.
את רוב הזבל אנחנו כלל לא רואים, כי הוא מתפורר ונכנס לאדמה. גם מוצרים שנראים לכאורה תמימים, כגון בדלי סיגריות, מזהמים מאוד את הסביבה. גת סיפר כי "לבדלי סיגריות לוקח 10 שנים להתכלות, משום שהוא מכיל גם פלסטיק. אנשים זורקים סיגריות במיליארדים בכל שנה. זה נכנס לכל מקום, סותם, נכנס לאדמה ומשחרר חומרים רעילים כמו ארסן".
גם השלכה של קליפת תפוז יכולה לגרום לנזק. "קליפת תפוז מתכלה אחרי חצי שנה. אנשים משליכים אותה כי היא אורגנית, אבל היא משנה את ההרכב הכימי והביולוגי של האדמה במקום וגורמת לפגיעה באוכלוסייה הטבעית, ומהווה מקור מזון לאוכלוסייה הלא-טבעית.
פסולת מתווספת כל הזמן. לא מדובר רק על פגיעה בצמחים ובחיות הבר. יש אנשים שחושבים שזה מותרות שיש חיות בר בעולם, אבל הם למעשה הכרחיים להמשך קיום כדור הארץ. כשאנחנו פוגעים במארג – זה גם פוגע בנו.
בנוסף לכך, בעלי חיים והצמחים שאנחנו ניזונים מהם מזוהמים, ועבורנו זה יתבטא בבעיות במערכת הנשימה, מערכת הדם, והכבד שתפקידו לספוג את הרעלים ויכול לעשות זאת רק עד מידה מסוימת. זה לא מותרות. אדם שלא זורק את הזבל מרעיל את עצמו ואת עתיד הילדים שלו. אנשים חייבים להבין את זה. איזה עתיד אנחנו משאירים לדור העתיד?
"כמו הקמפיין נגד קטיף פרחי הבר"
ד"ר גת פעיל כאמור במיזם "קחו איתכם את הזבל", שמטרתו היא להוביל מערך הסברה חינוכי על השלכת זבל במרחב הציבורי. פעילי המיזם פונים לרשויות מקומיות, ומסייעים להן להטמיע את המערכים שלהם במערכת החינוך, החל מהגן.
ורד סלדינגר מהמיזם סיפרה כי "פרופ' מיכל ציון מאוניברסיטת בר אילן שהקימה את המיזם הבינה שמבצעי ניקיון של מתנדבים לא יפתרו את הבעיה. כי אנשים באים, משתלטים על מקום, מנקים אותו, וכעבור שבוע עד חודש הכל חוזר. צריך להיות כאן מערך של חינוך הציבור, כפי שחינכו את הציבור בקמפיין נגד קטיף פרחי הבר. חינוך שמתחיל מהגן. אנחנו מכינים תוכניות לימודים וחינוך של צעירים ומבוגרים, והסברה".
במיזם קוראים גם לממשלה לאכוף בחומרה השלכת פסולת במרחב הציבורי. "חייבת להיות אכיפה יותר קשוחה, יותר מאסיבית. כמו שחינכו אותנו ללכת עם מסכות בקורונה. מי שלא יבין את זה בחינוך, הוא יבין את זה דרך האכיפה – כלומר, הטלת קנסות", הוסיפה סלדינגר.
סלדינגר אמרה לסיכום כי "הפגיעה בטבע חוזרת אלינו, בני האדם, באופן ישיר. כל הפגיעה בקרקע, היעלמות של מינים מסוימים, הוצאה של מערכות אקולוגיות מאיזון. כל זה משפיע ישירות על האדם. על מזון שלנו, על הבריאות שלנו. המערכות קשורות אחת לשנייה. זה לא 'אנחנו או הסביבה', אנחנו והסביבה הם אחד".