בקרוב תושלם הנחת הקו של "המוביל ההפוך" ועשרות עד מאות מיליוני מטרים מעוקבים של מים מותפלים יוזרמו ישירות אל הכינרת על מנת לשמרה כ"אוגר מים אסטרטגי" לאומי. על מנת לשמר את הכינרת ככזו, ישנה חשיבות רבה לשיפור ולחיזוק הבריאות של המערכת האקולוגית באגם, אשר נפגעה במהלך השנים עקב ניצול המים לצרכי האדם. בנוסף, מאז שנת 1994/5 נפגעה היציבות האקולוגית של הכינרת וההשערות העיקריות קושרות זאת בשינויים משמעותיים במעלה האגן (ניתוק אגן החולה עם השלמת פרויקט החולה – "האגמון"), בתנודות המפלס הקיצוניות באגם עקב ממשק ניצול המים וכתוצאה מתהליכים פנים אגמיים.
על פי ההבנות העיקריות כיום, שיפור בתחלופת המים באגם והקטנת תנודות המפלס עשויים לתרום לבריאות וליציבות האקולוגית של אגם הכינרת בעתיד. על בסיס ההבנות הללו הוחלט על הזרמת כמויות גדולות של מים מותפלים ישירות לאגם על מנת להוריד את מליחותו ולהגדיל את תחלופת המים בו, בהנחה כי הזרמה ישירה תתרום ליציבות ולבריאות אקולוגית. אולם, על בסיס הידע הקיים כיום, כלל לא בטוח שמהלך זה ישיג את מטרותיו והשלכות של התערבות הישירה יתבררו רק עוד שנים קדימה.
בעשורים האחרונים, כמות המים הטבעיים במעלה הכינרת הולכת וקטנה עקב שינויי האקלים והמגמה הרב שנתית של פחיתה במשקעים, עלייה בצריכת המים לחקלאות בגליל העליון וברמת הגולן ובנוסף עליה משמעותית בצריכת המים בלבנון העומדת כיום על כשליש מהשפיעה בשניר (חצבאני). יש הטוענים כי על אף שינויי האקלים, שאותם אנו חווים בעיקר בעוצמות הגשם החזקות ובאירועי ההצפה בערי מישור החוף, מגמת הפחיתה במשקעים באזור מקורות המים המרכזיים באגן הכינרת אינה מובהקת סטטיסטית. אולם, כפי שאמר לי לאחרונה אחד מחוקרי מזג האוויר המובילים בישראל, "עד שנוכל להוכיח את המובהקות הסטטיסטית זה יהיה כבר מאוחר מדי בכדי שנוכל להשפיע לשינוי המצב".
אגן ההיקוות של הכינרת שלנו כולל מספר גבוה של נחלי איתן, נחלים עונתיים, מעיינות, בריכות חורף וביצות. המערכות האקולוגיות המימיות במעלה הכינרת הן מהעשירות והמגוונות בישראל ומוערכות כבעלות ערכיות אקולוגית גבוהה. לא בכדי קיבל האזור הזה את הכינוי "ארץ פלגי מים", והוא מהווה מוקד משיכה למטיילים רבים, בעיקר בחודשי הקיץ. כך, התיירות שם מבוססת על קיומם ובריאותם של מקורות המים הטבעיים הללו. באותו אופן, מכיוון שאזור זה מנותק ממערכת המים הארצית, החקלאות באזור נשענת על אותם מקורות המים ותלויה בשפיעתם הטבעית.
בינתיים, המפלס עולה. חוף סוסיתא בשבוע שעבר
(צילום: אריק טל, איגוד ערים כינרת)
שאלת המפתח היא האם לא ניתן להפנות את המשאבים הרבים שהמדינה מוכנה להשקיע בהובלת כמויות גדולות של מים מותפלים ישירות לאגם, אל מעלה האגן? פתרון כזה יענה על מרבית צריכת המים לחקלאות ו"ישחרר" לפחות את אותה הכמות של מים טבעיים במהלך הזרימה הטבעית במורד האגן ולכינרת. מהלך כזה יתרום ויחזק את החקלאות באזור, יבטיח את קיומה בר הקיימא לאורך שנים, יצמצם את התחרות בין הטבע והחקלאות וכפועל יוצא, יחזק את התיירות בארץ פלגי המים. יותר מהכל, מהלך שכזה יוכל לבסס את קיומן של המערכות האקולוגיות המימיות הייחודיות באגן הכינרת, יאפשר את מהלך המים הטבעי מהאגן לאגם ויבטיח את כמויות המים הטבעיים שיכנסו לאגם ויתרמו לבריאותו וליציבותו האקולוגית.
במהלך השנים ידענו להוביל תוכניות לאומיות לניצול משאב המים לטובתנו הישירה. אני סבור כי גם עתה הגיעה העת ליוזמה לאומית, לפעול להבטחת קיום משאב המים הטבעי במעלה הכינרת ולקבל החלטות אמיצות מתוך ראייה ארוכת טווח לכלל התועלות ולמען הדורות הבאים.
עידן ברנע, אקו-הידרולוג, החברה להגנת הטבע
