בצל יום האב שחל היום (א') בארצות הברית ובעוד עשרות מדינות ברחבי העולם, צפרי מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע בדקו באילו מיני ציפורים התהפכו התפקידים ההוריים בעולם הטבע - הזכרים בעלי צבעים דלים מהנקבות, הנקבות מחזרות אחרי הזכרים, והזכרים אחראים על הטיפול ההורי. מתוך כ-11 אלף מיני ציפורים, רק בעשרות בודדות של מינים התהפכו התפקידים ההוריים, כמעט כל המינים משתייכים לסדרת החופמאים, שלושה מהם מופיעים בישראל, אך נדירים או נדירים למדי - שחיינית צרת-מקור, שחיינית רחבת-מקור, חרטומית בנגלית. הצצה לחייהם של זוגות ציפורים שבהן, הזכר הוא המטפל הדומיננטי:
שחיינית צרת-מקור ושחיינית רחבת-מקור:
אצל השחייניות, כמו אצל מעט מיני חופמאים אחרים, התהפכו התפקידים המגדריים בקינון. לבוש הנקבה צבעוני ובולט יותר, והיא מחזרת אחרי הזכרים. תופעה זו אופיינית בקרב מינים בעלי אסטרטגיית רבייה פוליאנדרית - נקבה אחת המזדווגת עם מספר זכרים.
לאחר שסיימה להטיל את הביצים הנקבה מחפשת לעצמה זכר חדש שאתו היא תזדווג, תטיל ביצים ואז, שוב, תסתלק. לאחר הטלת הביצים, נקבת השחיינית אינה נוטלת חלק בדגירה על הביצים ובטיפול באפרוחים. לאחר שהנקבות סיימו את מלאכת ההטלה הן יוצאות לדרכן דרומה - למעונות החורף. הזכרים והצעירים יצטרפו אליהן חודש - חודשיים מאוחר יותר. כל מיני השחייניות דוגרים בטונדרה הארקטית, ובחורף נוהגים לבלות בעיקר בלב ים. בעזרת קרומי השחייה שלה, השחיינית שוחה במעגלים קטנים, מערבלת את המים ובכך "מעלה" יצורים זעירים שמהם היא ניזונה.
בחברה להגנת הטבע מציינים כי שחיינית צרת-מקור מקננת בטונדרה בצפון אמריקה ואירואסיה ובהשוואה לשחיינית רחבת-המקור, אינה קנאית מדי לאזור החוף. "גם נתיבי הנדידה שונים - שחייניות צרות-מקור נודדות גם מעל היבשה ולאו דווקא הרחק בלב ים. מעונות החורף בימים הטרופיים מול מרכז ודרום אמריקה, מערב אפריקה, הים הערבי והמזרח הרחוק. האוכלוסייה העולמית מונה בין 3.5 ל - 4.5 מיליוני פרטים והמגמה הכללית העולמית - שלילית. בישראל, היא חולפת לא שכיחה, באביב ובסתיו", מוסיף ד"ר יואב פרלמן, המנהל המדעי של מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע.
ד"ר פרלמן הוסיף כי השחיינית רחבת המקור דוגרת בחוג הארקטי בגרינלנד, איסלנד, סיביר וצפון אמריקה. הן נודדות ארוכות טווח - הן חורפות מול חופי דרום אפריקה ומערבה ודרום אמריקה. מרבית האוכלוסייה דוגרת בסיביר ובעוד שהאוכלוסייה הפליארקטית מציגה מגמת ירידה קלה, האוכלוסייה הצפון אמריקנית רושמת מגמה חיובית. "בישראל, היא מוגדרת כמזדמנת נדירה ביותר עם תצפיות בודדות בכל שנה. רוב התצפיות הן מהאביב ומהחורף. ישנן מספר תצפיות בברכות המלח שמצפון לעיר אילת, ובאזור חוף הכרמל ", סיפר פרלמן.
השחיינית צרת-המקור היא אחותה דקת-הגזרה של השחיינית רחבת המקור, הנדירה יותר בישראל. השם באנגלית, Red-necked Phalarope, מרמז על לבוש הקיץ הנאה של צרת-המקור, במיוחד הנקבה. החלקים העליונים בצבע עופרת, הגרון לבן וצידי הצוואר אדומים או חומים-חלודיים. הלבוש "ברור" ובולט יותר אצל הנקבות מאשר אצל הזכרים. מצב זה מצוי אצל כל בנות הסוג "שחיינית" (סה"כ שלושה מינים).
החלקים התחתונים לבנבנים ואילו החלקים העליונים אפורים עם דגם V לבן על הגב. פס עין, הנמשך עד לאחורי סוככות האוזן כהה, בולט ומעט שחור באחורי הכיפה. הצעירים ג'ינג'ים יותר, עם פספוס גב בולט מאוד. השחיינית צרת-המקור דומה מאוד בלבוש החורף לשחיינית רחבת-המקור. לשתיהן פס עין כהה, גוונים של אפור ואהבה רבה לשחייה. צרת-המקור דקת גזרה ועדינה יותר (הקטנה ביותר מבין הציפורים השוחות). המקור, במיוחד כשצופים בו מלפנים או ממעל - דקיק וארוך בעוד שלרחבת-המקור, מקור עם יותר "נוכחות" ויותר חשוב, בעל בסיס צהוב. לבוש הקיץ צבעוני ובולט ואילו לבוש החורף "אפור" יותר - כיאה לעונת השנה.
חרטומית בנגלית
בעונת הרבייה הנקבה מתהדרת בנוצות יפות, מפתה זכר, מטילה ביצים והולכת לחפש לעצמה זכר אחר. החרטומית הבנגלית גוצה וארוכת מקור, בעלת מראה מאוד אופייני, במיוחד אצל הנקבה - חזה כהה אדמדם, ראש כהה עם פס מרכז כיפה בהיר, וגבה לבנה רק מאחורי העין. הכנף בעמידה נראית ירקרקה וכרומטית. הבטן לבנה.
הזכר בעל אותו דגם כמו הנקבה, אך החלקים שאצל הנקבה יהיו כהים ומבריקים, אצל הזכר מפוספסים בצבע חום-חול כהה. הכנף גם היא חומה, עם פספוס רוחבי. הצעיר דומה לזכר אך כתמי החזה שלו מטושטשים יותר ופחות מוגדרים. בכל הגילאים, את הכנף האסופה מקיף פס בהיר שמבליט אותה משאר הגוף. בתעופה ניכרת תת-הכנף הכהה למדי עם פס בהיר בסוככות התחתונות ועל-כנף מפוספסת - זכר וצעיר. לנקבה על-כנף ירוקה מתכתית ותת-כנף לבנה למדי. החרטומית מחבבת ביצות עם צמחיית קנים רבה באזורים טרופיים. אזורי מנגרובים על שפת מאגרי מים יספיקו גם הם.
במרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע מוסיפים כי החרטומית הבנגלית יציבה בעיקרה, וכמעט ולא נודדת באופן משמעותית. אוכלוסיות "צפוניות" יותר, למשל בסין, "מדרימות" מעט בסתיו לאזורים חמימים יותר. באפריקה היא נפוצה מדרום לסהרה ובמצרים, בדלתת הנילוס, סואץ ועוד, וזהו ככל הנראה המקור לפרטים המעטים המגיעים לישראל. בשל אורחות חיה החשאיים, קשה מאוד לאמוד את מצב האוכלוסייה שלה. אולם, ניכרת ירידה בגודל אוכלוסיות ספציפיות, לאור הרס בתי הגידול הלחים הדרושים לה, בעיקר בדרום אסיה. "בישראל היא מבקרת נדירה ביותר, בעיקר בצפון הארץ ולאורך מישור החוף. רק לאחרונה נצפתה נקבה בחיזור במישור החוף, אך הזכר שלה לא נמצא. בעבר היא נצפתה פעמיים לפחות מקננת, בעמק חפר ובחדרה", אמר ד"ר יואב פרלמן.
