לא הכל דבש בחייהן של הדבורים, במיוחד אם הן חיות באסיה. דבורי הדבש האסיאתיות (Apis cerana) נתונות באיום מתמיד מצד צרעות, שתוקפות את הכוורות שלהן, הורגות את הדבורים הבוגרות ואוכלות את הזחלים והביצים. בווייטנאם, האויבת המסוכנת ביותר של הדבורים היא צרעה ענקית מהמין Vespa soror, הקרובה מאוד לצרעת הענק האסיאתית, V. Mandarinia, שזכתה לכינוי צרעה רוצחת והגיעה לאחרונה גם לארצות הברית. הצרעות האלו גדולות בהרבה מהדבורים, והן צדות בקבוצות: כשאחת מהן מבחינה בכוורת, היא חוזרת לקן ומגייסת למתקפה את חברותיה, לעתים כמה עשרות מהן. כל צרעה יכולה להרוג אלפי דבורים, ויחד הן מצליחות להשמיד כוורות שלמות ולהשתלט עליהן.
במהלך האבולוציה שלהן פיתחו הדבורים דרכים להתגונן מפני הצרעות הקטלניות. הן דואגות לשמור על הפתח לכוורת קטן, ומציבות סביבו שומרות שינסו למנוע מהצרעות לנשוך ולהרחיב אותו וכך להיכנס. העוקץ של הדבורים אינו יעיל במיוחד נגד צרעות, אך הן פיתחו שיטה אחרת לפגוע באויבות המאיימות: הדבורים יוצרות מעין כדור צפוף מסביב לצרעה, וכך חונקות אותה ומחממות אותה עד שהיא מתה.
כמובן, מבחינת הדבורים עדיף לא להגיע לאמצעי קיצוני כזה, אלא לדאוג שהצרעות יירתעו מלהגיע לכוורת ולא יתקפו אותה מלכתחילה. כעת מראים חוקרים מצפון אמריקה ומווייטנאם שהדבורים מצאו דרך מקורית במיוחד לעשות זאת: הן אוספות צואה של יונקים ועופות בכדורים קטנים, ומצמידות אותם לכוורת, מסביב לפתח. כוורות ש"התקשטו" בנקודות-צואה רבות הותקפו פחות על ידי הצרעות.
שוק פשפשים של צואה
המחקר התחיל כאשר החוקר הקנדי גארד אוטיס (Otis) בחן כוורות בווייטנאם וגילה שאצל רבות מהן, האזור מסביב לפתח מכוסה בנקודות חומות-אפורות מוזרות. כששאל את הכוורנים, רובם אמרו לו שאינם יודעים מהו החומר הזה, אך אחד מהם ענה: "הדבורים עושות זאת כשהן מותקפות על ידי צרעות. ואני די בטוח שזו צואה – ראיתי אותן אוספות אותה מהשדה שבו רועים תאואי המים".
במבט ראשון הרעיון נראה מוזר למדי, ובעיקר מאוד לא אופייני לדבורים. "אנחנו חושבים על דבורים כעל חרקים שמבקרים פרחים יפים ואוספים צוף מתוק" אמרה רייצ'ל בונואן (Bonoan), חוקרת דבורים אמריקאית שלא הייתה מעורבת במחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. "זה נשמע כמו ההיפך המוחלט".
למרות זאת, תצפיות החוקרים העלו שזה בדיוק מה שהדבורים עושות. הת'ר מתילה (Mattila), שהובילה את המחקר עם אוטיס, שיחזרה את היום שבו ראתה לראשונה דבורה נוחתת על לשלשת של תרנגולת, לוקחת מעט ממנה ועפה חזרה לכוורת. "אני זוכרת שרצתי בחזרה לכוורות, צורחת 'זה נכון! סוף כל סוף, זה נכון!'", אמרה.
בשלב השני החוקרים הניחו בקרבת הכוורות ערימות של צואה שנאספה מבעלי חיים שונים, כדי לבחון את ההתנהגות מקרוב. הדבורים עפו אל הערימות המסריחות שוב ושוב, אספו קצת מהחומר, והדביקו אותו ליד פתח הכוורת שלהן. מתילה אמרה כי נראה שהדבורים חיפשו משהו מסוים בערימת הצואה, אולי מולקולה או תרכובת מסוימת. "זה כמו שוק פשפשים – הן מחפשות בחלק העליון של הערימה, מפשפשות בה", אמרה בריאיון לאתר כתב העת המדעי Science. "בבירור הייתה מטרה לחיפוש שלהן".
החוקרים הראו שהדבורים הגבירו את ההתנהגות הזו, והדביקו נקודות-צואה רבות יותר, לאחר שצרעות מהמין V. soror ביקרו בכוורת – אך לא לאחר שלאזור הגיעו צרעות אחרות, שאינן כה קטלניות לדבורים. ככל הנראה, הריח של הצרעות הוא שדוחף את הדבורים להביא עוד ועוד צואה: כשהחוקרים הניחו ליד פתח הכוורת נייר שנשא נוזל מבלוטות של הצרעה, וככל הנראה הכיל פרומונים שלה, הדבורים הגיבו בהגברה של הדבקת צואה מסביב לפתח.
דחייה או הסוואה
השאלה הבאה הייתה, האם האמצעי הזה אכן יעיל? נראה שכן: כוורות שהיו להן נקודות-צואה רבות הותקפו פחות מכוורות שבהן הדבורים לא שמו מספיק מהחומר המסריח. הצרעות עדיין ביקרו בכוורות המעוטרות בצואה, אך הביקורים שלהן היו קצרים יותר, והן נטו פחות לנחות על הכוורת ולנסות להרחיב את הפתח כדי שיוכלו להיכנס.
עם זאת, החוקרים עדיין לא יודעים מדוע הצרעות מתרחקות מכוורות עם נקודות צואה רבות. ייתכן שהחומר דוחה אותן, והן לא ששות לנשוך את שולי פתח הכוורת ולהרחיבו, אם פירוש הדבר הוא לקבל מלוא הפה צואת תאו. הצואה מכילה הרבה תרכובות שמקורן בצמחים, וייתכן שלאחת מהן או יותר יש השפעה חזקה על הצרעות והן דואגות להתרחק מהן – אם זו אכן הסיבה ואם כן, באילו חומרים מדובר.
יכול להיות גם שהצואה משמשת סוג של הסוואה, בכך שהיא מסווה את הריחות של הכוורת – הריח החריף של הצואה עשוי לגבור על ריח הדבש והשעווה שמושך את הצרעות. בנוסף, צרעה שמבחינה בכוורת שנראית לה מטרה טובה להתקפה, לעתים קרובות מסמנת אותה בריח מיוחד, שמכוון אותה ואת הצרעות האחרות שגייסה כאשר הן חוזרות להשמיד את הכוורת. ריח הצואה עשוי לטשטש גם את הריח הזה, וכך להפחית את הסיכוי שהצרעות ימצאו שוב את הכוורת ויתקפו אותה. עם זאת, אמרה מתילה, האפשרות הזו פחות סבירה, שכן הצרעות תמיד מסמנות את הכוורת שמצאו בכמה מקומות, ונקודות-הצואה מתרכזות סביב הפתח בלבד.
תהיה אשר תהיה הסיבה, ברור שדבורי הדבש האסיאתיות מצאו דרך להפחית את התקפות הצרעות על הכוורות שלהן. לעומתן, דבורי הדבש האירופיות (Apis Mellifera) לא פיתחו את הטריק הזה, מכיוון שבמהלך האבולוציה שלהן הן לא היו חשופות להתקפות מצד צרעות אלו. כעת, כשצרעת הענק האסיאתית הגיעה לארצות הברית, האם המחקר החדש יוכל לעזור לכוורנים, שמגדלים בעיקר דבורי דבש אירופאיות, להתגונן מפני הפולשת הקטלנית?
לא באופן מיידי, אמרה מתילה: "הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא לרסס את המושבות בצואה מימית ולקוות שזה יעזור להרתיע את הצרעות הרוצחות". אבל אם יצליחו החוקרים לגלות אילו חומרים בדיוק גורמים לצרעות להתרחק מהצואה, אולי אפשר יהיה להיעזר בהם להגנה על הדבורים באמריקה. בינתיים, מוסיפה בונואן, כדאי לזכור שגם אם זה עוזר לדבורים, צואה עדיין אינה תרופת פלא: "אם אתה בן אדם, אל תשתמש בקקי כדי לנסות ולהגן על עצמך מצרעה רוצחת".
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון חינוך מדעי
