חובבי הטבע והדבש ברחבי העולם עוקבים כבר שנים בדאגה אחר תהליך ההתמעטות של דבורי הדבש.
עם התרחבות שטחי הערים, הבטון והנדל"ן מצטמצמים האזורים החקלאיים, יש פחות פרחי צוף המשמשים להן מזון, ומושבות דבורים רבות נעלמות. מדובר בתופעה שמתרחשת גם בארץ, בעיקר בעונות הקיץ והסתיו שבהן אין כמות מספקת של צמחייה פורחת. מדובר בבעיה רחבה בהרבה מעתיד משק הדבש: שירותי ההאבקה שמספקות הדבורים הכרחיים לקיום הטבע בישראל, כמו גם לחקלאות.
מקורות המזון של הדבורים משתנים ממדינה למדינה ומאזור לאזור. בארץ, עצי האקליפטוס - מין שהובא לישראל מאוסטרליה לפני יותר מ-120 שנה - הם מקור הצוף העיקרי של הדבורים. פריחה מעץ גדול אחד מהווה מזון לכוורת שלמה. הבעיה היא שגם הם מתמעטים. נכון, מדובר בעץ שזכה לתהילה על חלקו בייבוש הביצות, אולם רשות הטבע והגנים הגדירה אותו כ"מין פולש" ומבצעת כריתות יזומות שלו על מנת לתת למינים מקומיים עדיפות – למגינת ליבם של הדבוראים.
מחקר חדש של מכון וולקני וקק"ל, שבו שותפים ארגון מגדלי הדבורים ומועצת הדבש, עתיד לשנות את התמונה. בין אקליפטוס אחד למשנהו, מתברר, יש שונות גדולה מבחינת עיתוי ועוצמת הפריחה. אנשי מכון וולקני איתרו עצים בוגרים שפריחתם עשירה בקיץ ובסתיו, העונות שבהן הדבורים מתקשות למצוא מזון, ולקחו מהם ייחורים - ענפים המשמשים לשתילה.
עד לא מזמן לא ניתן היה לבצע "התרבות" כזאת משום שאקליפטוסים מאבדים את כושר ההשתרשות כשהם מגיעים לבגרות, אולם כיום זה כבר מצליח בעזרת חומרי השרשה ניסיוניים, שפותחו בשלוש השנים האחרונות במסגרת שיתוף פעולה של מכון וולקני ואוניברסיטת תל-אביב.
החוקרים ייצרו מהייחורים כמאה שתילים חדשים, העבירו אותם לדבוראים ברחבי הארץ, והם מיועדים לנטיעה בתקופת ט"ו בשבט סמוך לכוורות. חלקם כבר ניטעו בימים האחרונים. "המטרה שלנו היא לבחון את פריחת העצים האלה בתנאי סביבה שונים", מסבירה ד"ר עינת שדות, חוקרת במכון למדעי הצמח של מכון וולקני. "הנטיעות בוצעו בקיבוץ יהל, מושב אביגיל, מעלה גמלא, איילת השחר, ועוד. אנחנו נבדוק את הערך התזונתי של הצוף והאבקה בעצים השונים על מנת לבצע בעתיד עוד נטיעות שיספקו תזונה מלאה לדבורי הדבש".
