אם ברצונכם לחזור אחורה בזמן לתקופות עתיקות, כל שעליכם לעשות הוא לצלול לאורכם של חופי הים התיכון בישראל. במהלך ארבעת העשורים האחרונים נחשפו במים הישראלים שרידים של ספינות טבועות עתיקות רבות, שהשתמרו יחד עם החפצים הייחודיים שמילאו אותן. זאת בזכות העובדה שהים התיכון שימש לאורך אלפי שנים למסעות ימיים, ומיקומה של ישראל בין אפריקה, אסיה ואירופה וסמיכותה לנתיבי השיט העמוסים ביותר בעת העתיקה משכו לחופיה ספינות רבות.
כעת, מאמר ישראלי חדש שופך אור על התופעה הייחודית, ומתאר כמה מהספינות המרתקות ביותר שנמצאו לאורך חופיה הצפוניים של הארץ.
על פי המאמר החדש, שנכתב על ידי ד"ר מעין כהן, עמיתת ממשק במשרד החקלאות ועמיתת מחקר במכון ללימודי ים ע״ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת חיפה, ושפורסם לאחרונה בכתב העת Wreck Watch, שרידיהם של ספינות וכלי שיט שטבעו בים נתונים למתקפת כוחות הטבע – ולאורך השנים משנים צורה וצבע. למרות זאת, במדינת ישראל, שנחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם במחקר של כלי שיט עתיקים, ספינות טרופות נשמרות טוב יחסית. "החול שמצוי לאורך חופיה של ישראל, שמועבר כל הדרך מהנילוס, מכסה את הספינות בשכבה עבה שמהווה מעטה הגנה אנאירובי (נטול חמצן)", מסבירה ד"ר כהן. "החול מונע מתהליכי הפירוק הטבעיים של העץ שממנו עשויות הספינות להתרחש".
עקב כך, בישראל, ספינות טרופות רבות נשמרות במצב טוב יחסית - וכך גם הממצאים שנמצאים בתוכן. "כך לדוגמה, הספינה 'מעגן מיכאל B', שלקחתי חלק במחקר ובחפירות שלה, נמצאה מכוסה בשכבה עבה של מטר וחצי חול ים", אומרת ד"ר כהן. "בקפריסין, לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין - שם הספינות מכוסות במעין שכבה בוצית ובאצות, מה שמקשה על השתמרותו של מבנה הספינה בתוך הים".
לטעום זיתים בני 1,300 שנה
רבים מהאתרים שנחפרו ושנחקרו בישראל ממוקמים ברצועות החוף שכוללת את דור, לגונת טנטורה ומעגן מיכאל, כ-30 קילומטר דרומית לחיפה. האזור הדרומי של דור נחקר היטב מאז שנות ה-60, ונמצאו בו שרידי 25 ספינות טרופות, שזמני טביעתן נעים מהתקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית. כ-5 קילומטרים דרומית לדור ממוקם אתר קיבוץ מעגן מיכאל, שבו נמצאו שתי ספינות טרופות - הראשונה מתוארכת לשנת 400 לפני הספירה, ואילו השנייה לתקופה האסלאמית הקדומה. מעבר לספינות אלה, קיימות כ-30-25 ספינות טרופות בעכו, וספינות נוספות נמצאו מול חופי קיסריה, מעין צבי, עתלית ועוד.
הספינה "מעגן מיכאל B", למשל, מתוארכת לאמצע המאה השביעית עד אמצע המאה השמינית לספירה. היא ממוקמת במרחק של כ-70 מטר מקו החוף ובעומק של כ-3 מטרים מתחת לפני הים. אורכה של הספינה הוא כ-25 מטר, והיא נחשבת גדולה יחסית לתקופתה. החפירות שבהן נחשפה ספינה זו נערכו בין 2019-2016, והן דרשו עבודה מאומצת ביותר עקב כך שהספינה ממוקמת בנקודת מפגש בין שני זרמים, שיצרו הפרעות תכופות.
על פי החוקרים, נתיב ההפלגה של הספינה היה ככל הנראה המשולש של ישראל, קפריסין ומצרים. ככל הנראה, חובלי הספינה התכוונו להגיע לדור – אך טעו בניווט, והספינה נכנסה בטעות לאזור של מעגן מיכאל, שמתאים פחות לספינה בגודל כזה, ועלתה על שרטון. החוקרים מעריכים שרוב צוות הספינה ניצל, כיוון שהספינה שקעה לעומק שאיפשר זאת.
"מצאנו בספינה הזו מגוון ממצאים מרתקים ברמת שימור מדהימה", מספרת ד"ר כהן. "היו שם חבלים, מחצלות ואפילו מזון - מצאנו בתוך הספינה מעל 100 אמפורות (קנקני אגירה עשויי חמר ששימשו להעברת יין ומזון), חלקן עם התוכן המקורי שלהם: זיתים, אגוזי מלך, חרובים, ענבים ופיסטוקים". לדבריה, היא אפילו זכתה לטעום מהזיתים, שהיו בני 1,300 שנה לפחות. "הם היו עם הבשר העסיסי עליהם, והיה להם ממש טעם של זית", היא מספרת.
חפירות ימיות מזריחה עד שקיעה
לדברי ד"ר כהן, שלקחה חלק בחפירות במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, תחת הנחייתה של ד"ר דבי צויקל, יחד עם פרופ׳ יעקב (יק) כהנוב ז"ל (שניהם מהמכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת חיפה), חפירה ארכיאולוגית תת-ימית היא תהליך לא פשוט בכלל. "ראשית, יש צורך ברישיון מטעם רשות העתיקות כדי לבצע חפירה כזאת", היא אומרת. לדבריה, בכל שנה יש שתי עונות חפירה, שמתקיימות בדרך כלל בעונות המעבר, שבהן הים רגוע יותר. "בדרך כלל, עונת החפירה נמשכת כשלושה שבועות, שבמהלכם אנו עובדים פיזית בתוך המים משש בבוקר ועד שהתנאים בים משתנים או עד שקיעת השמש. רק לאחר תיעוד קפדני בתוך המים אפשר להוציא דברים מהספינה ולהעבירם להמשך מחקר במעבדה".
2 צפייה בגלריה
ד"ר מעין כהן והדוקטורנטית מישל קרישר, מתעדות אמפורות שנמצאות בספינה
(צילום: אמיר יורמן)
קושי משמעותי נוסף בביצוע מחקרים בים התיכון הוא אירועי הזיהום שפוקדים אותו, כתוצאה מהזרמתם של שפכים. "לא פעם הגענו לחוף במטרה לחקור את הספינות, והתנאים במים היו מעולים – אך לא יכולנו להיכנס אליהם בשל זיהומי ים", אומרת ד"ר כהן. "זו סיטואציה מתסכלת בכל הרמות: המערכת האקולוגית הימית נפגעת, עונת החפירה שקצובה בזמן מתעכבת והתקציב למחקר, שעמלנו רבות כדי להשיגו, יורד לטמיון".
בית גידול בספינה הטרופה
חקר ספינות טרופות יכול להניב ידע רב על נתיבי השיט הקדומים ועל קשרי המסחר והתרבות בין ארץ ישראל לשכונותיה וליבשות אחרות, וכן להוות פתח להיכרות עם המערכת האקולוגית הימית ועם מערכת היחסים בינה לבין האוכלוסייה האנושית בתקופות עתיקות. "נראה שבעבר המסחר הימי היה יותר מקיים וסביבתי מאשר היום", אומרת ד"ר כהן. "הספינות בעת העתיקה היו ספינות מפרש, ונעשה שימוש רק ברוח על מנת להפליג. עם זאת, כן קיימות עדויות עוד מהתקופה הרומית לשימוש רב בעצים ולכילוי יערות לצורך הספנות, כיוון שכמעט הכול היה עשוי מעץ - החל מהמנעול וכלה בכלי שיט ובציים ענקיים".
מעבר לכך, עם הזמן, האתר התת-מימי הופך לחלק מהנוף הימי באזור, ואוכלוסיות של בעלי חיים הופכים את הספינה למחסה - ובכך מעניקים לה גלגול חיים נוסף בקרקעית הים. "כשאנחנו מתחילים בחפירות, מסיטים את החול וחושפים את הספינה, אנחנו רואים איך היא הופכת לבית גידול לבעלי חיים ימיים", אומרת ד"ר כהן. "לא פעם ראינו דגים, דיונונים וסרטנים שמתמקמים בין השרידים. אין ספק שיש היבט אקולוגי שלא נחקר עדיין וששווה לחקור בכל הקשור להשפעת ספינות טרופות על בית הגידול הימי", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
