בימים אלה, כשהאביב בפתח וחופשות החגים ממש מעבר לאופק, ובזכות ההקלות בהנחיות הקורונה, המטייל הישראלי יכול לשוב ולבקר ביערות ברחבי הארץ. בתזמון מושלם, ה-21 במרץ (יום ראשון הקרוב) הוא יום היערות הבינלאומי, שהוכרז על ידי האו"ם במטרה להעלות את המודעות לחשיבותם של היערות שברחבי העולם ולקדם את שימורם.
הקשר בין יערות לציפורים
(צילום: זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית )
כשאנחנו מדברים על יערות, אנחנו חושבים בדרך כלל על עצים, אבל גם לסוגי הצמחייה האחרים שבתוכם יש חשיבות – כמו שיחים, למשל. למעשה, על פי מחקר ישראלי חדש, לשימור השיחים שביערות יש תפקיד ייחודי בהגנה על מגוון אוכלוסיות הציפורים שבשטחם.
דמיינו לעצמכם יום טיול ביער. תוכלו לשטוף את העיניים בנוף הירוק, וריח צמחייה טרייה ימלא את אפכם. מה תוכלו לשמוע? חרקים מזמזמים כמובן, וגם את הרוח הנושבת. ומה בנוגע לקולות הציפורים? כמעט בלתי אפשרי לנתק אותן מהסצנה הפסטורלית הזו, ולא בכדי. שטחים מיוערים, צמחייה ושיחים מכסים כיום כשליש משטחו של העולם, והם מהווים את בית הגידול הטבעי של כ-80 אחוז מבעלי החיים היבשתיים – ביניהם בעלי כנף רבים.
במחקר החדש, שנערך על ידי ד"ר עוזי דגן מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה ושפורסם בכתב העת "יער" של הקרן הקיימת לישראל, נמצא שקיים קשר בין צמחיית תת-יער סבוכה יותר לבין עלייה בנוכחות מיני ציפורים.
צמחיית תת-יער כוללת את כל הצמחייה שלא ניטעה ביער באופן מכוון, אלא גדלה בו באופן טבעי עם הזמן, כמו שיחים, עצים, צמחים מטפסים, עשבוניים וצמחים חד-שנתיים. צמחייה זו נתפסת פעמים רבות כבעייתית, בגלל התפיסה שלפיה צפיפות גדולה שלה עלולה להוות חומר דלק להיווצרות שריפות יער גדולות ולהקשות על הגישה של כוחות הכיבוי בעת הצורך.
רבות יותר, מגוונות יותר, חברתיות יותר
ממצאי המחקר מבוססים על יותר מ-1,400 תצפיות ציפורים ביערות עצי האורן באזור הכרמל ובאזור רמת מנשה. במהלך המחקר בחן דגן את מידת נוכחותן של הציפורים בחלקות יער שונות, שנבדלות אלה מאלה לפי רמת הצפיפות של תת-היער שבהן, ואת השינויים בהתנהגותן של הציפורים בהתאם לסביבות הנבחנות השונות.
על פי ממצאי המחקר, לא רק שכמות הציפורים באזורים הסבוכים גדולה יותר, גם מגוון מיני הציפורים במקומות הללו גבוה יותר בהתאמה. התופעה בולטת במיוחד בקרבת שיחים ועצים מזנים מסוימים, כמו אשחר ארץ-ישראלי – שיח קוצני שנפוץ בעיקר בחורשים ים-תיכוניים. על פי המחקר, סיבה אפשרית לכך היא שהציפורים ניזונות מפירות שצומחים על העצים והשיחים, ולכן כמות רבה יותר של שיחים מסייעת להן לשגשג.
מממצאי המחקר עולה שציפורים מתנהגות קצת אחרת ביערות שתת-היער בהם צפוף יותר, בייחוד כשהן חשופות לאיומים חיצוניים. "בדקתי כיצד הציפורים מתנהגות כשהן מרגישות שהן נמצאות בסכנה בשל קרבה לטורף", מסביר דגן. "בדרך כלל, הציפורים מפעילות סוג של 'מערכת אזעקה' ומתריעות בפני ציפורים אחרות שיש טורף בקרבת מקום, ואז הן מתגודדות זו עם זו סביב הטורף". לדברי דגן, אפשר להניח שהציפורים מנסות לשדר לטורף שהוא גלוי ושהסיכויים שלו לטרוף הולכים וקטנים. "במהלך הניסוי השמעתי לציפורים קולות של בעלי חיים טורפים, וראיתי שביערות צפופים יותר ההתגודדות של הציפורים הייתה משמעותית יותר", הוא אומר. לדבריו, מדובר בעדות להתנהגות חברתית חזקה מצד הציפורים.
מהפכה בתפיסת היער
המחקר נערך בתמיכת קק"ל, שכידוע פועלת גם באופן אקטיבי לנטיעת שטחים מיוערים נוספים. "בשנות ה-50, התמריץ לנטיעת היערות היה ציוני וכלכלי: הרצון היה לייצר מקומות עבודה לעולים חדשים וגם להשתמש בעצים לצרכים שונים ולמכור אותם לתעשיית העץ, כמו שעושים באירופה", מסביר דגן. "בשנות האלפיים, תפיסת הקרן עברה מהפכה, ואנשיה הגיעו להבנה שהיער הוא משאב ציבורי שמשמש גם כריאה ירוקה וכאתר פנאי ותיירות. מהבחינה הזו, לציפורים ולצפרות יש ערך תיירותי שמעניין אנשים רבים מאוד, ולכן יש השקעה בנושא".
אין ספק שנוכחותם של בעלי חיים והאפשרות לצפות באוכלוסיית ציפורים עשירה במיוחד יכולה למשוך תיירים רבים לשמורות הטבע וליערות, אך האם מדובר בתופעה רצויה מבחינה אקולוגית? על פי מחקרים מהשנים האחרונות, תיירות מסיבית עלולה לגרום לנזק לשמורות טבע ולשטחים טבעיים. בישראל, למשל, נגרמו נזקים ליערות כתוצאה מדליקות שמקורן באש שלא כובתה כראוי על ידי מבקרים ומטיילים. צמחיית תת-יער רבה יותר, שכוללת שיחים וענפים נמוכים, עלולה לסייע לאש לטפס אל מעלה העצים במקרה של שריפה וכך לאפשר לה להתפשט ביתר קלות. זו הסיבה המרכזית שלאורך השנים בקק"ל ניהלו מערכת יחסים מורכבת עם צמחיית תת-היער, ופעלו באופן יזום כדי לדלל אותה.
כיום מתבצע דילול של הצומח המעוצה וכן דילול שיחים וצומח עשבוני, שיוצרים עומס דלק רב בשטח היער ושמעלים את דליקותו – במיוחד ביערות מחטניים (כמו יערות אורן). בנוסף, נעשים ניסיונות להחלת פתרונות יצירתיים ואקולוגיים בתחום, כמו רעיית עזים, שניזונות מהשיחים ומהענפים ומדללות את הצמחייה בשטחים שמועדים לשריפות.
"המערכת האקולוגית יכולה להתאושש מהשריפות", אומר דגן. "הפחד מהשריפות לא יכול להניע את קבלת ההחלטות בתחום ואין צורך לעשות שימוש בחגורות בטיחות היכן שהן לא נדרשות. מעבר לכך, חשוב לציין שבישראל דליקות ביערות הן בדרך כלל תוצאה של פעולות אנושיות – ולכן הפתרון צריך דווקא להיות הסברתי יותר, ולכלול אמצעי אכיפה ופיקוח שונים".
לדבריו, חשוב לעודד ביקורים של מטיילים בחיק הטבע, ואין חשש ממשי מפגיעה מהותית במערכת האקולוגית באזורים מיוערים ובאוכלוסיית הציפורים שחיים בהם בשל תיירות רבה יותר במקום. "בסופו של דבר, אנחנו רוצים שאנשים יטיילו ויסתובבו, ושיהיו יערות סבוכים ופינות שבהן אפשר לשבת ולהסתכל על הציפורים", הוא אומר. לדבריו, גם אם כן תתרחש הפרעה לציפורים, היא תהיה מינורית מאוד. "זה לא מה שיפגע באקולוגיה. בסוף, נוכחותם של המטיילים לא מפריעה לציפורים לחיות ביערות או לקנן, כך שבמקסימום הן יחטפו 'מכה קלה בכנף'", הוא אומר.
לנהל את הצומח באופן מאוזן
"לאור הסיכון העולה לשטחי היער בישראל, יש לנהל את הצומח ביערות באופן מאוזן, שמחד יצמצם את הסיכון לשריפות אך מאידך ישמר עד כמה שאפשר את המגוון הביולוגי", אומר ד"ר עדי לוי, המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה וראש החטיבה לסביבה וקיימות במכללה האקדמית אחוה. "שימור אחוז מסוים מהאזורים הסבוכים ביער בהתאם להמלצות המחקר החדש, לצד טיפול באזורים שרגישים לשריפות, כגון מדרונות ואזורים משופעים וסבוכים, או כאלה שסמוכים לאזורי חיץ, דרכים ושבילים ביער – יוכל ליצור מצב שבו המגוון הביולוגי ייצא נשכר, אך עמידות היערות לשריפות לא תיפגע משמעותית".
