ממשלת ישראל תדון מחר (יום א') בהצעת מחליטים של משרד האנרגיה, שעניינה "קידום אנרגיות מתחדשות במשק החשמל". אבל השם של ההצעה הזו לא רק מטעה, אלא גם חוטא לאמת. מפני שההצעה קובעת יעד של ייצור 30% מהחשמל בישראל בשנת 2030 על ידי אנרגיות מתחדשות, אנרגיות של שמש ורוח, כך שבחשבון פשוט, יתרת החשמל, כלומר 70%, תיוצר באמצעות גז טבעי, שהוא דלק מאובן מזהם וגז חממה. וזה לא מסתכם בכך, היעד הזה גם משולב, כפי שמצוין בהצעה, בהקמה של כמה תחנות כוח מונעות גז טבעי חדשות, תחנות שימשיכו לעבוד למשך 40-30 שנה. כך שלמעשה הוא מקבע את השימוש בגז טבעי הרבה מעבר לשנת 2030.
רק בשבוע שעבר הציג מבקר המדינה, בדו"ח הביקורת השנתי שלו, כיצד מדינת ישראל כשלה שוב ושוב בדרך להשיג את יעדי האנרגיות המתחדשות שהציבה בשנים עברו. ודרך אגב, מדובר ביעדים שהתקבלו גם הם בהחלטות ממשלה. העובדה הזו מעלה חשש שגם את היעד של 30% בשנת 2030 לא נשיג. אבל יותר מכך היא מאותתת שמדינת ישראל לא באמת רוצה לקדם אנרגיה מתחדשת. זאת ועוד, הפעולות של מדינת ישראל בשנים האחרונות מצביעות בצורה מאוד ברורה שהיא בחרה באנרגיות של העבר, כלומר בדלקים פוסיליים. מדובר בהמשך ההשקעה בחיפוש ובהפקה של גז טבעי, לא רק לשימוש מקומי, אלא גם כדי למכור גז למדינות השכנות, ואפילו בפרויקט מגלומני להזרמת גז עד לאירופה. בנוסף, מדובר בתוכניות לשמש גשר לדלקים שיגיעו מהמפרץ הפרסי עד לנמל איילת ומשם יוזרמו בצינור דרך חצי מהמדינה עד לאשקלון וימשיכו בספינות לאירופה. כך שאולי הסיבה העיקרית שהאנרגיה הסולארית לא מקודמת במחוזותינו, במדינה שטופת שמש שמייצאת ידע וטכנולוגיות בתחום לכל העולם, היא ההחלטה להיות מעצמת אנרגיה פוסילית.
הטיעונים העיקריים בנוגע ל"הוצאת הגז מהמים", כפי שמרבה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לומר, מתייחסים להיבט הכלכלי, כלומר רווח של מיליארדים, ולשיקולים גיאופוליטיים, דהיינו שלום עם מדינות ערב הקרובות והרחוקות. בנוסף, משרד האנרגיה טוען שאי אפשר להסתמך על אנרגיה סולארית, כיוון שהיא אינה הדירה. אלה ללא ספק סוגיות חשובות וכבדות משקל, אבל החשבון שהמדינה עושה אינו נכון.
ראשית, לפי עבודות של המשרד להגנת הסביבה ושל ארגוני סביבה שונים, ניתן להגיע לייצור של מעל 40% מהחשמל בישראל באמצעות תאיים פוטו-וולטאים על גגות וקירות של מבנים, ותוספת של תחנות כוח סולאריות גדולות תאפשר להגדיל את היעדים. הייצור הזה, דרך אגב, מאפשר גם לראשויות המקומיות, לחברות ולאנשים פרטיים, לספק לעצמם את צריכת האנרגיה שלהם, למכור עודפים למדינה, ולקנות חזרה בעת הצורך. זאת ועוד, כבר כיום הפקת חשמל באמצעות אנרגיה סולארית, לרבות תוספת של אגירת אנרגיה בסוללות, זולה יותר מייצור חשמל באמצעות גז טבעי, והפער הזה רק ילך ויגדל עם השנים.
כמו כן, בעוד שהפקה ושריפה של גז טבעי גורמת לפליטות מזהמי אוויר וגזי חממה, מעבר לאנרגיה סולארית מייתר את כל אלה. יתרה מכך, בשונה מהחשבון שעושה משרד האנרגיה, לזיהום האוויר ולפליטות גזי חממה יש גם עלויות חיצוניות, כיוון שהם משפיעים על בריאות הציבור, על איכות הסביבה הטבעית, וכיוצא בכך על המשק. ולא מדובר בעלויות מבוטלות. מדו"ח המבקר האחרון, עולה כי הנזק הכספי כתוצאה מפליטות גזי חממה, בשל אי עמידה ביעדי האנרגיות המתחדשות וההתייעלות האנרגטית, עמד בשנת 2019 על 10.9 מיליארד שקלים. לשם השוואה, הכנסות המדינה מגז טבעי בשנת 2019, עמדו על 850 מיליון שקלים בלבד. נכון, בעתיד המדינה צפויה לקבל סכומים גבוהים יותר מהפקת הגז, בשל מס רווחי יתר, שהחברות ישלמו לאחר שיחזירו את השקעתן בפיתוח שדות הגז. אבל בעתיד הקרוב גם יושת מס פחמן, מס על פליטות גזי חממה, ואם הייצור בישראל יתבסס על חשמל שמופק בעיקר על ידי גז טבעי נשלם כפל כפליים.
אם רוצים לכמת את העלויות החיצוניות של שימוש בגז טבעי, אפשר להשתמש בדו"ח המרשם לפליטות של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2019. הדו"ח מציין, לראשונה, את העלויות החיצוניות כתוצאה מפליטת מזהמי אוויר וגזי חממה. כך, למשל, העלויות החיצוניות מהפעלת תחנת הכוח דוראד אנרגיה, תחנה המופעלת על גז טבעי ואחראית לכ-5% מייצור החשמל בישראל, הן 157 ו-238 מיליוני שקלים חדשים לפליטות מזהמי אוויר ולפליטות גזי חממה, בהתאמה.
משרד האנרגיה מציג כל הזמן כיצד המעבר משימוש בפחם בתחנות הכוח לשימוש בגז טבעי מפחית משמעותית את פליטות מזהמי האוויר, ובהתאם את התחלואה והתמותה, וכן את פליטות גזי החממה. אין ספק ששריפת גז במקום פחם גורמת לפליטות נמוכות יותר של מזהמי אוויר, כגון חלקיקים נשימים ותחמוצות גופרית וחנקן. אבל גז טבעי הוא עדין דלק פוסילי ששריפה שלו פולטת מזהמי אוויר. יחד עם זאת, מעבר לאנרגיה סולארית יפחית כמעט לאפס את פליטות מזהמי האוויר. ולגבי גזי חממה, במקרה הזה, שימוש בגז טבעי מפחית את הפליטות בשריפה בתחנת הכוח, אבל מוסיף פליטות בהפקה ובהפרדה של הגז הטבעי, כך שבחשבון הכולל הפליטות גבוהות יותר מאלו שהיו אפילו בשימוש בפחם. ושוב, מעבר לאנרגיה מתחדשת יפחית את פליטות גזי החממה כמעט לאפס. אם כן, המסקנה היא פשוטה מאוד: במקום להשוות בין אנרגיה של העבר-פחם, לאנרגיה של מעבר או אנרגיה מההווה-גז טבעי, למה לא להתקדם לאנרגיה של העתיד-אנרגיה מתחדשת.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
