כ-70% מהפסולת בים מורכבת מחלקי שקיות ואריזות פלסטיק. כך עולה מדו"ח הניטור הלאומי של פסולת ימית לשנת 2019 שערכו המשרד להגנת הסביבה והמכון לחקר ימים ואגמים. השנה כבר נוספו מסכות וכפפות חד פעמיות לפסולת בחופים.
הדו"ח, שעליו חתום צוות בראשות ד"ר יעל סגל מהמחלקה לכימיה במכון ומרכזת את ניטור הפסולת, מסכם שנה של ניטור פסולת בחופים, פסולת צפה במי הים ופסולת שהצטברה בקרקעית. מחברת הדו"ח, ד"ר סגל, מציינת כי "תופעת האשפה בים ובחופים מהווה בעיה גלובלית ופוגעת בחופים ובמערכת האקולוגית הימית". לפי הערכה, בשנת 2020 5-13 מיליון מ"ק של פסולת פלסטית תגיע לאוקיאנוסים. "האשפה בים ובחופים מחוללת נזקים כלכליים, חברתיים, בריאותיים ואסתטיים כבדים", היא אמרה.
זיהום פלסטיק באזור חוף דור
(צילום: דן בירון)
בקרקעית הים התיכון, בעומק מים שבין 20 מטר ועד 1,700 מטרים נצפו בעיקר חתיכות של שקיות ואריזות מזון. ריכוז גבוה במיוחד נמצא בעומק מים של 500-200 מטר (4,000-10,000 פרטים לקמ"ר). סמוך לחוף ריכוזי הפסולת היו נמוכים משמעותית ונצפתה עלייה בריכוז הפסולת לאחר עונת הגשמים. לכן, ניתן להעריך שבניגוד למקור הפסולת העיקרי בחופים, שהוא המתרחצים, עיקר ההשפעה בים היא מפסולת הערים הזורמת בתעלות הניקוז ובו נגר עילי מכלל שטחי הרשויות וכן מהנחלים הזורמים לים.
תופעת הפסולת בים ובחופים היא בעיה גלובלית ופוגעת בחופי העולם כולו. על-פי הערכות שונות, מדי שנה בשנה מושלכים לימים ולאוקיינוסים כ-8 מיליון טונות של פלסטיק. "מבחינת הניטור אנחנו נמצאים במצב טוב בעולם, אפילו יחסית לאירופה", אומרת ד"ר סגל. "אני יודעת שיש הרבה רעש על חופים מלוכלכים, אבל החופים שיש בהם פעולות ניקיון - נקיים ביחס לממוצע העולמי. יש לנו הרבה פסולת שמגיעה מבחוץ דוגמת חתיכות פלסטיק וסיגריות. הגיעה אלינו פסולת מלבנון, בעקבות הפיצוץ. יש כמובן הרבה פסולת מקומית, שרואים שהמקור שלה ישראל. בניטור הימי, כמעט 90% זה שקיות פלסטיק המגיע לקרקעית הים. לא ברור איך זה מגיע לשם ויש צורך במחקר נוסף".
בדיגום חופים שבוצע בשנת 2020, בתקופת הקורונה, הופיעו פרטי פסולת חדשים כגון מסכות וכפפות חד פעמיות, שלא נצפו לפני כן. "זה מצער לראות את זה. כאדם פרטי שהולך לטייל ולראות מה קורה שם כואב לי הלב. כיום יש המון ארגונים שמנקים את החופים, מתוך תפישה שאם יהיה נקי ישמרו. אבל זה לא קורה. צריך שתהיה תרבות שבה אזרחים אוספים את האשפה שלהם. היום הכול זול ולא בעיה להשאיר בחוף. זו המציאות שאנו חיים בה", אמרה ד"ר סגל.
ממצאי חלקיקי הפסולת הצפה מצביעים על הבדל משמעותי בין חופי אילת - שנדגמו לראשונה - לים התיכון. כדי שלא לפגוע בשוניות האלמוגים ומרבדי עשב הים באילת, לא נוטרה פסולת בקרקעית הים שם השנה. על מנת להתמודד עם מגבלה זו, בניטור 2020 עשו שימוש ברובוט תת-ימי שיבצע סקר מצולם לאיתור פסולת בקרקעית. יש לציין כי השנה נערך מחקר על אודות אשפה גדולה. "מניתוח הנתונים של 2020 עולה כי באילת יש כמויות זבל הרבה יותר גדול בקרקעית. מדובר בזבל של ספינות", ציינה ד"ר סגל. "המים נקיים, אבל הקרקעית מלוכלכת".
מנתוני 2019 עולה כי גם באילת וגם בים התיכון ניתן למצוא חלקיקי פלסטיק קטנים מ-5 מ"מ, אך באילת לא ניתן למצוא חלקיקי פלסטיק גדולים יותר. מקורם של חלקיקי הפלסטיק הגדולים מ-5 מ"מ הם בפסולת שמתפרקת לאורך זמן ביבשה, לדוגמה בגדות של נחלים, ואז נשטפת לים בזמן גשם. חלקיקים קטנים מקורם בעיקר מפלסטיק ששהה זמן רב במי הים, שכן חלקיקים אלה מוסעים מרחוק על-ידי זרמים. היעדר נחלים שזורמים למפרץ אילת יכולה להסביר את היעדר המיקרו-פלסטיק שם.
בדומה לקרקעית הים, גם הפסולת הצפה בים תיכון ובים סוף, מורכבת בעיקרה מחלקי שקיות ואריזות (כ-70%), ורובה בגודל מיקרו-פלסטיק (0.3-5 מ"מ). בשנת 2019 נמצאו 0.7-13 מיליון פרטי מיקרו-פלסטיק מרחפים בקמ"ר - ריכוז גבוה, בהשוואה למערב ים תיכון. רוב חלקיקי המיקרו-פלסטיק הצף שנמצאו בניטור, בין 50% ל-80%, היו בצבע לבן או שקוף. פלסטיק לבן או שקוף הוא בעל פוטנציאל גבוה יותר לגרום נזק אקולוגי בשל הנטייה של בעלי חיים לבלוע אותו שכן הוא דומה לסוגי המזון הצפים בים.
באתרים החופיים נדגמו 1,000-400 פרטי פסולת בחתך של 100 מטר חוף, כמות הנמוכה מהממוצע העולמי. הפער נובע ככל הנראה מפעולות הניקיון השוטף של החופים בישראל, לרבות החופים הפתוחים, גם במסגרת תוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה, שבמסגרתה המשרד תומך ברשויות החופיות בכ-10 מיליון שקל. כ-75% מהפסולת מקורה בפסולת פלסטיק.
