השריפה הגדולה שפרצה על רכס הכרמל לפני עשור כילתה עשרות אלפי דונמים של חורש טבעי, אבל הנזק הכבד ביותר נמצא דווקא מתחת לפני השטח – באדמה. "הצמחייה ובעלי החיים יכולים להתחדש, אבל קרקע שהולכת לאיבוד לא חוזרת, וזה מה שקורה כרגע", הסבירה פרופ' לאה ויטנברג, שחוקרת כבר עשור את השריפה בכרמל.
9 צפייה בגלריה
האורנים ששרדו את האש סמוך לכלא דמון. "הצמחייה ובעלי החיים יכולים להתחדש, קרקע שהולכת לאיבוד לא חוזרת"
(צילום: עידו ארז)
פרופ' ויטנברג, מורפולוגית בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, ליוותה את חקר השריפה בכרמל כבר מהלהבות הראשונות. "באותו הזמן חקרנו את השריפה בכרמל ב-2005 ואת השריפה ביער ביריה בעקבות מלחמת לבנון השנייה. ישבתי במשרד באוניברסיטה וראיתי את עמוד הענן שעלה מהיער, הבנתי שזה לא משהו סטנדרטי. ב-12:00 בצהריים כבר היינו בשדה, ממש מהדקות הראשונות".
"זה היה כמו לעבור מריצת חמישה קילומטרים למרתון. עמדנו בשטח בעוספיא, הסתכלנו על בקעת אלון, וראינו את הגוף המרכזי של האש", היא שחזרה. "היו רוחות מזרחיות וראינו איך האש מתלקחת, פורצת נקודות-נקודות במרחקים של מאות מטרים מגוף האש המרכזית, זה כמו מסיבת קפצונים. זה מדהים לראות בעין מקצועית, אבל גם בעין של חובב טבע וחובב תופעות חריגות. אפילו לא חשבתי שאנחנו נמצאים במקום מסוכן".
9 צפייה בגלריה
פרופ' ויטנברג. "זאת הייתה שריפה בעוצמה חזקה מאוד, טמפרטורה גבוהה מאוד ותופעות חריגות שאופייניות רק לה"
(צילום: עידו ארז)
מבחינת החוקרים, ההיקף של השריפה היה כמובן העניין המרכזי. מדובר בשריפה שהייתה גדולה באופן משמעותי מאלו שהשתוללו קודם לכן בכרמל. היא הייתה גדולה פי שניים וחצי מהשריפה הגדולה הקודמת שידעה ישראל – השריפה בהרי יהודה ב-1995.
"השריפה הייתה בעוצמה חזקה מאוד, בטמפרטורה גבוהה מאוד ועם תופעות חריגות שהיו אופייניות רק לה", תיארה ויטנברג. "השריפה ב-1989, שהייתה השריפה המכוננת בכרמל עד אז, רצה מהר בפסגות ולא ירדה לנחלים. פה, ההתקדמות וההתפשטות המהירה של האש, התזזיתיות וחוסר היכולת לצפות לאן היא תגיע היו מאוד חריגות".
גם תנאי הפתיחה של השריפה לא היו כאלה שמבשרים טובות. "האש פרצה בתנאי יובש, אחרי כמות משקעים זעומה באוקטובר שבדצמבר כבר לא נודע כי בא אל קרבו. בנוסף, בשטח הצטברה המון ביומסה – חומר דליק. כששריפה כזו עוברת היא יוצרת חימום לסביבותיה, מעין משוב חיובי שנהיה יותר חמור כי זה גם מחמם ומייבש את הסביבה – ואז הכל מתלקח בהתפוצצות".
"הנזק הכבד לא נראה בעין"
אחרי שוך הלהבות, החוקרים החלו לבדוק את השטח השרוף, כשהחלוקה הייתה לשינויים שנערכו בקרקע ובסלעים, שינויים בצמחייה ושינויים במערכת ההידרולוגית.
"השריפה שינתה את כל המרכיבים של המערכת, אלה הנראים ואלה שלא נראים. מחזורים של נוטריינטים, גיאוכימיה בקרקע, פחמן, מינרלים בקרקע. ההשפעה היא לטווח ארוך", אמרה פרופ' ויטנברג. את הצמחים אנחנו רואים אבל לא רואים את הסחף, לא רואים את ההשפעה שיש לאש על הסלעים, שחלקם ממש הפכו לפחם. ההשפעה מעגלית ורחבה והיא לא נגמרת היום או מחר, אלא זו השפעה לטווח ארוך".
לדבריה, "הנזק הכבד ביותר הוא למה שלא נראה בעין – הקרקע. הצמחייה ובעלי החיים יכולים להתחדש, אבל קרקע שהולכת לאיבוד לא חוזרת, וזה מה שקורה כרגע. במדרונות של החורש הים-תיכוני אין הרבה קרקע מלכתחילה ובמצב כזה, כל מילימטר של קרקע שיוצא מהמערכת – איננו".
לפי החוקרים, יערות הכרמל, כפי שהיו מוכרים לנו במאה האחרונה, לא ישובו לאיתנם אלא בעוד עשרות שנים, וגם זאת בתנאי שלא תהיינה שריפות נוספות. "כרגע יש פה נוף אחר, ויהיה נוף אחר לפחות ל-20-30 השנים הבאות. המחזוריות אומרת שבסופו של דבר, אם לא יהיו עוד שריפות, האורנים יגבהו מעל הצמחייה האחרת ויהפכו שוב ליערות אורנים".
מנגד, מחקרים שנעשו לאחרונה בספרד הראו שבצמחייה ישנה מחזוריות ושגם האורנים יוחלפו בעוד כ-50 שנה באלונים. "יש מחזוריות של החלפה של נוף הצומח, אבולוציה. כרגע יש כאן נוף סבוך, חורש ים תיכוני אמיתי, בכמה קומות, עם מגוון מינים גבוה, אבל כשמדברים על יערות הכרמל, זה משהו שהילדים שלנו לא יכירו", הוסיפה פרופ' ויטנברג.
הממצאים שהתקבלו בחקירת השריפה הגדולה בכרמל לפני עשור מרתקים. כך למשל, אורן הכרמל מפיץ את זרעיו במהלך שריפות – וכך הוא מתפשט בצורה מהירה יותר. "בקק"ל מקפידים על נטיעה של 30-40 עצים בדונם, ואילו אחרי השריפה נספרו 11 אלף נבטי אורן בדונם שנבטו באופן טבעי. כמובן שהפעילות של האדם משנה את ההליכים הטבעיים. אפילו הוצאת הגזעים השרופים מהשטח שינתה את מיקום הזרעים והביאה לסחף של אדמה נוספת".
9 צפייה בגלריה
החורש הים תיכוני החליף את האורנים. "כשמדברים על יערות הכרמל - זה משהו שהילדים שלנו לא יכירו"
(צילום: עידו ארז)
שריפה בכל עשר שנים
החוקרים כיום מנסים לחקור את ההשפעה של השריפות שהיו באלפי השנים האחרונות בכרמל כדי לחזות את ההשפעה של השריפה הגדולה מלפני עשור. באמצעות קידוח והוצאת גלילי אדמה, החוקרים יכולים לשחזר את השריפות הקודמות, שבאות לידי ביטוי בשכבות פחם קטנות בין שכבות האדמה.
הנוף המיוער בכרמל הוא חדש יחסית. לאורך השנים הכרמל יושב על ידי חקלאים ערבים ודרוזים. מי שהחלו בנטיעות על ההר היו הטמפלרים בתחילת המאה ה-20, הבריטים המשיכו את המגמה והעבודה העיקרית נעשתה על ידי קק"ל מקום המדינה.
בחיפוש שערכו החוקרים בארכיונים השונים, כמו הארכיון הציוני, הם הוציאו מידע על השריפות שהתרחשו במאה השנים האחרונות, הם מיקמו אותן בתוך הנוף וגילו שיש מקומות שבהם היו שתיים-שלוש שריפות, ולפעמים גם חמש.
9 צפייה בגלריה
הצמחייה בכרמל. "כשיש שריפות בתדירות גבוהה כזו הצמחייה משתנה, עוברים מתצורה של עצים לתצורה עשבונית"
(צילום: עידו ארז)
"אתה מוצא שבמקומות שנשרפו שלוש-ארבע פעמים ההשפעה המצטברת שונה לגמרי ממקום שנשרף פעם אחת או שתיים", אמרה פרופ' ויטנברג. "כשיש שריפות בתדירות גבוהה כזו, שלוש שריפות בשלושים שנה, הצמחייה משתנה, עוברים מתצורה של עצים לתצורה עשבונית. יש הרבה מאוד מקומות שאנחנו מוצאים ירידה במרכיב של הצומח על ציר הזמן".
לפי החוקרים, תדירות השריפות הטבעיות ב-10 אלף השנים האחרונות, לפני התערבות האדם, הייתה של שריפה מדי כ-450 שנה. בתקופות סוערות מבחינה אקלימית, השריפות היו פורצות פעם ב-80 שנה. כשזו התדירות הטבעית הנוף משקם את עצמו, אבל כיום תדירות השריפות היא אחת לעשר שנים, ואז חל שינוי בלתי הפיך בקרקע ובנוף.
"בניגוד לשיטפונות, שיכולים להיות כל שנה, בשריפה יש צורך במטען דליק. אם הייתה שריפה בשנה שעברה לא תהיה השנה שריפה נוספת", הסבירה פרופ' ויטנברג. "מבחינת התדירות של השריפות לוקח זמן עד שיכולה להיות עוד שריפה אינטנסיבית באותו מקום. אבל יש פה חרב פיפיות. אם אתה אומר בוא נעצור את השריפות אתה גורם להצטברות של ביומסה (חומר דליק – א"ר), ואז השריפה הבאה גדולה יותר".
