הארכיאולוגית רות שאדי מתארת את קאראל
הפלישה לקאראל: פולשים הרסו שרידים בעיר העתיקה ביותר ביבשת אמריקה ואיימו לרצוח את רות שאדי, ארכיאולוגית מפורסמת בפרו שגילתה את הציביליזציה בת ה-5,000 שנה. האיומים פורסמו בשיחות טלפון ובמסרונים לעובדים שונים באתר הארכיאולוגי קאראל שבפרו.
"הם התקשרו לעורך הדין של האתר ואמרו כי אם הוא ימשיך להגן עליי הם ירצחו אותו ואותי, ויקברו אותנו בעומק חמישה מטרים מתחת לאדמה", אמרה שאדי, בת 73. "אז הם הרגו את הכלבה שלנו כאזהרה. הם הרעילו אותנו כאומרים – תראו מה יקרה לכם".
זו אינה הפעם הראשונה ששאדי מאוימת או מותקפת. ב-2003 היא נורתה בחזה במהלך פלישה לאתר הארכיאולוגי ששטחו 6,260 דונם ושהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2009. במהלך תקופת הקורונה אירעו תשע פלישות לאתר, ושאדי וצוותה פנו פעם אחר פעם לרשויות. "יש תחושה שאף רשות לא דואגת לשמור ולהגן על המורשת שלנו. זה מאוד מדאיג", אמרה ל"גרדיאן".
בחודש יולי הפולשים השתמשו בכלי חפירה כבדים, הפילו חומות חימר והרסו כלי חרס עתיקים, קברים שבתוכם מומיות ושרידי אריגים. רק לאחר מכן הצליחו המשטרה וצוות האתר לעצור אותם. בעקבות הפצרותיה של שאדי ניידת משטרה החלה לפטרל באתר, אבל הפולשים כלל לא נענשו.
מדובר ככל הנראה במשפחה מורחבת שטוענת שהאדמה ניתנה להם בשנות השבעים, במהלך הרפורמה האגררית מעוררת המחלוקת במדינה באותה עת, שאותה הובילה דיקטטורה צבאית שמאלנית. שאדי מכחישה: "מדינת פרו היא הבעלים של הקרקע". לאחרונה זינק מחיר הקרקע באזור, עד פי 10.
שאדי, שבשנה שעברה נבחרה לרשימת 100 הנשים של BBC, ביקרה לראשונה בקאראל ב-1978. רק 16 שנים לאחר מכן היא גילתה את העיר העתיקה והחלה בחפירות מסודרות באתר, שנמצא במדבר המשקיף על נהר סופה, כ-200 ק"מ צפונית מהבירה לימה.
קאראל, התברר, היא "הציביליזציה העתיקה ביותר ביבשת אמריקה". באונסק"ו אמרו כי האתר "נשמר באופן יוצא דופן" וכולל עיצוב ארכיטקטוני מיוחד. חומר אורגני שנמצא במקום תוארך ל-2,627 לפני הספירה. ב"גרדיאן" נכתב כי שאדי וצוותה המשיכו בחפירות ב-12 התיישבויות עתיקות, חצי מה-24 שאותרו בעמק סופה והרכיבו את ציביליזציית קאראל-סופה. בין היתר התגלו כלי נגינה כחלילים מעצמות ציפורים.
"אנחנו לא יכולים לאפשר הרס אתרים ארכיאולוגיים כי זו היסטוריה לא כתובה, שאותה אנחנו מגלים דרך החקירה שלנו", אמרה שאדי. "אני מקווה שנמשיך לחקור ולגלות את ההיסטוריה שלנו, כי יש לה מסר חשוב להעביר. זו הייתה חברה מאוד שלווה. לא מצאנו אפילו התיישבות אחת שהוקפה בחומה. זה מסר שאנחנו, בני האדם, צריכים לחיות בהרמוניה - הן בינינו והן עם הטבע".
