לפני 11 שנים ישב דמיטרי קנדלר, מורה לציור כבן 50 ללא עבר פלילי, בגן הלאומי חוף השרון. במהלך הלילה עלתה צבת ים ירוקה ונדירה לחוף על מנת להטיל את ביציה. קנדלר לקח מקל ארוך וחד, ודחף את הצבה. הוא החדיר את המקל לצווארה, גורם לה לחתכים רבים ולבסוף ניתק את עמוד השדרה שלה. הצבה נמצאה יום לאחר מכן בשעה 6:30 בבוקר במים הרדודים בחוף כשהיא פצועה ומדממת. אנשי רשות הטבע והגנים נאלצו להמית אותה כדי לגאול אותה מיסוריה. לפני כשנתיים, אחרי שנעלם שוב ושוב והתחמק ממשפט, בית משפט השלום בנתניה גזר עליו 10 חודשי מאסר. בערעור הומתק עונשו לשמונה חודשי מאסר.
(צילום: אורי דוידוביץ')
אם תשאלו את עו"ד שי פרץ, התובע הראשי של רשות הטבע והגנים, מדובר בהצלחה מסחררת - מפני שבמערכת המשפט הישראלית חייהם של חיות הבר זולים כל כך. "זה כתב אישום מזעזע", קובע עו"ד פרץ. "שיש בו תיאור אלים מאוד של פגיעה בערך טבע תמים, שכל חטאו היה שהפריע את מנוחתו של אותו אדם שהיה בחוף. פגיעה בערך טבע או בגן לאומי זו פגיעה קשה יותר, שקשה להכיל אותה. כמו פגיעה בביתו של אדם. זה מקום שאמור להיות הכי שמור ודווקא במקום הזה מתבצעת פגיעה אכזרית. משטרת ישראל חברה אלינו כדי שנוכל להגיש כתב אישום עם עבירה של התעללות כדי להביע את הסלידה מהמעשה, שהוא נורא ומכוער ולמצות את הדין כך שיקבל את הענישה הראויה".
הכירו את עו"ד שי פרץ (41), תושב אבן שמואל, אב לחמישה ילדים, שאחראי על הגשת כ-450 כתבי אישום בשנה בעבירות של פגיעה בערכי טבע מוגנים, ציד ועבירות נוספות, שהמשותף להן הוא העובדה שבסופו של דבר העבריין לוקח מאיתנו את מעט הטבע והיופי בארץ הזה שאמור להיות שייך לכולנו. לצדו פועלים תובעת נוספת ושישה תובעים חיצוניים. הוא החל את דרכו בפרקליטות הצבאית, ולאחר מכן המשיך למשרד פרטי והתעסק בעבירות צווארון לבן ובין לבין היה תובע חיצוני של רשות המים ומשרד התשתיות.
בשנת 2017 הצטרף לרשות הטבע והגנים כתובע ראשי. עו"ד פרץ הוקסם מהיכולת להיות המגן של הטבע. אלא שלצד הקסם יש לא מעט אכזבה וכאב. צמד ציידי חוחיות, אחד מהם עובד בחנות חיות, נידונו לכמה חודשי עבודות שירות בלבד בגין ציד חוחיות, חיית בר מוגנת. על נאשם אחר, בעל עבר פלילי, שהחזיק חוחיות בתנאי שבי קשים שגרמו להם לנשירת נוצות, הוטל קנס של 3,500 שקלים בלבד. וזה עוד שיפור לעומת הקנס המקורי בסך 1,000 שקלים, סכום נמוך יותר ממה שפקח פשוט יכול היה להטיל עליו.
מדובר בעוד אחד מהמצבים האבסורדיים המאפיינים את תחום ההגנה על חיות הבר. "בחוק להגנת חיית הבר יש איסור מפורש להשתמש בשיטות שעשויים להביא לפגיעה חמורה בחיית הבר ולגרום לה צער", אומר עו"ד פרץ בריאיון ל-ynet. "בציד חוחיות, לדוגמה, הציידים שוברים לעיתים את הכנף או הרגל של אחת החוחיות על מנת שזו תשמיע ציוץ כדי שחברותיה יגיעו לעזרתה. הם משתמשים בחוחית הפצועה והאומללה כפיתיון. זעקות השבר שלה הן הפיתיון של הציד לצוד את החוחיות הנוספות".
"הופתעתי מכמות הציד בישראל"
"הגעתי מעולם אחר והחשיפה שלי לעולם הזה הייתה מפתיעה", אומר עו"ד פרץ. "לא חשבתי מעולם שאנשים אוכלים דורבנים, את היצור הנפלא הזה. הופתעתי מכמות הציד בישראל ועד כמה התופעה הזו שכיחה ומושרשת בתרבויות של מגזרים בארץ. ועד כמה אנחנו צריכים להשקיע מאמצים כדי למגר אותה. זה היה שוק גדול להיחשף לעולם הזה. בציד שמתבצע יש אלמנטים סדיסטיים. מי שלא מכיר את העולם הזה חושב שציד מסתכם בירי מהיר לכיוון חיה. ובזה זה נגמר. אבל כשאתה נחשף לתהליך האכזרי הזה הלב שלך נחמץ. אנחנו לא פעם נחשפים לסרטונים קשים. הציידים מתעדים את הציד בסמארטפון, לצד קריאות הידד מחבריהם. היה לנו מקרה שאדם שיסה את כלביו בצבוע עד שנפח את נשמתו. זה היה אחד הסרטונים שהעלו בי קבס. אותו ציד טרח להעלות את הסרטון שלו בפייסבוק, כשהוא מהלל את הכלבים שלו שהצליחו 'לשמור' על ביתו".
אבל השופטים כנראה חושבים אחרת. עו"ד פרץ: "בית המשפט התקשה לראות בו ציד. ואנחנו מנסים להעביר לבית המשפט את הזעקות של חיות הבר. הן לא יכולות לתבוע את הזכויות שלהן. וזה לא משנה אם מדובר היה בציד או בפגיעה אלימה, ללא כל אינטרס, בחיית בר. יש עוד כברת דרך שאנחנו צריכים לעבור מול בית המשפט. אחד הדברים שמנחמים אותי הוא שאנחנו מצליחים לשנות. בית המשפט הפך למעוז האחרון בהגנה על חיות הבר".
ברשות הטבע והגנים הבינו שיש שופטים ויש שופטים. "צריך להציג את המצוקה ושבית המשפט יבין את האחריות שיש על הכתפיים שלו וייתן עונשים מרתיעים. אבל בית המשפט נמנע מלשנות ענישה באופן קיצוני", אומר עו"ד פרץ. "אנחנו צריכים להגיע עם התיקים הנכונים לבית המשפט, וכבר מייצרים הלכות חדשות. יש לנו כרגע תקרת זכוכית. גם אדם שהורג אדם אחר לא מקבל 20 שנות מאסר. אנחנו מנסים לתקן".
בשנת 2008 המחוקק הכפיל את הקנסות בחוק ההגנה לחיות הבר ל-150 אלף שקלים. "לצערי, התביעה לא עשתה מספיק לשדר את זה לבית המשפט. לצערי ההבנה של השופטים את החשיבות של הנושא היא מאוד אינדיבידואלית. יש שופטים שראיתי שלא משנה כמה אשדר את המצוקה, שאבהיר להם את האחריות לשמירה על המגוון הביולוגי בישראל - זה פשוט לא בסדר העדיפויות שלהם. אז עברנו לשופטים אחרים. היינו מגישים פעם כתבי אישום בירושלים וראינו שאותו שופט שדן בתיקים שלנו - זה לא נוגע לליבו. העברתי את התיקים לבית שמש. הפסיקה השתנתה באופן מדהים. אנחנו לא יכולים להתנתק מהעובדה כשלשופט יש מטען ויש מגוון רחב של עבירות שהוא רואה במהלך היום והתיעדוף של ההגנה על הסביבה נמוך יותר. כשהוא נותן על עסקת סמים עבודות שירות לציבור, אז זה נראה לו מוגזם שמישהו שערף ראש של ציפור ייכנס לכלא. הם עושים את החשבונות האלה".
הוא מציג את אחד המקרים המזעזעים ביותר שנתקל בשנים האחרונות. "נחשפתי לסרטון שבו ניצוד צבי אחרי מרדף סדיסטי של ציידים. במשך דקות ארוכות ניהלו הציידים מרדף אחרי הצבי, כשהם קוראים קריאות שמחה. בסופו של המרדף הארוך והמייסר הזה, הם פורקים את כלב הסלוקי האומלל, שתוקף את הצבי ושובר את המפרקת שלו. שומעים את שבירת המפרקת בסרטון". מה עשה עו"ד פרץ? הגיע עם הסרטון לפרקליטים במשרד המשפטים. "לא הייתה עין שלא דמעה שם. הבהרתי להם שיש לנו חוק מגוחך בעיני, שלא מאפשר לנו לחלט את הרכב של ציד, שביצע רצח מול העיניים! אין אח ורע לחוק הזה. זה כמו להחזיר סכין לרוצח".
לשנות את הכללים
ברשות הטבע והגנים החלו לקדם תיקון לחקיקה. "לצערי, בגלל עניינים פוליטיים בתקופת השר זאב אלקין - זה נדחה. אני מקווה שכעת זה יאושר. זה ישנה את כללי המשחק", הוא אומר.
וזו המטרה של פרץ ושותפיו. שינוי כללי המשחק. ואיך משנים את הכללים? הולכים למי שקובע אותם. באחד מימי שישי של מאי 2019 אירע אירוע הרעלה חמור ברמת הגולן. 10 נשרים הורעלו מתוכם רק שניים שרדו. אז דובר על כ-50% מאוכלוסיית הנשרים באזור, מה שעלול היה לבשר את סופו העצוב של הנשר המקראי. החקיקה הקיימת לא נותנת מענה אפקטיבי לאיום הזה. למעשה, עד היום לא הוגש כתב אישום נגד מי שהרעיל את הנשרים.
ברשות הטבע והגנים מבקשים לאסור במפורש שימוש ברעל ובחומרי הדברה בנסיבות שיש בהן חשש לפגיעה בחיית בר, ולהחמיר את הענישה ולחזק את האכיפה. "הרעלות זה נושא כאוב. הרבה פעמים אנחנו מתקשים להגיע למרעיל בשל בעיות ראייתיות. אתה צריך ליצור את הזיקה למרעיל. חוק ההרעלות יכול לתת לנו מענה, ויסייעו לנו לגבש את הראיות הנדרשות להגשת כתב אישום".
רשות הטבע והגנים הוא ארגון עם כוח רב, חטיבת מדע עצמאית ועם פקחים בעלי סמכויות שיטור. אבל בבואם להשתמש בכלי אכיפה נגד עברייני סביבה וציידים, ארגז הכלים שלהם הרבה יותר קטן ממה שאתם חושבים. "אתה לא רואה את הדברים האלה עד שאתה לא בתוך המערכת. משרד המשפטים מקשה, וחושב שצריך לרכז סמכויות בעיקר במשטרת ישראל. ביחידה הסביבתית של המשטרה הייתי רודף אחרי התובעת, שכפופה למשרד להגנת הסביבה, כדי שתגיש איתי כתבי אישום משותפים. תובעת אחת בארץ אחראית על כל מקרי ההתעללות של בעלי חיים. והיא לא עמדה בזה. רציתי לקבל סמכויות להגיש כתבי אישום בגין התעללות. אבל כל דבר שקשור בסמכויות הוא נושא מאוד מאוד רגיש. פתאום קופץ לך התובע הראשי ממשרד החקלאות ואומר: 'זה שלי'. כל פעם שאתה רוצה לקחת משהו ממשרד אחר, גם אם הוא לא משתמש בו, הוא לא רוצה לתת".
דוגמה לאבסורד הקיים הוא העובדה שבמקרה וציד משתמש בכלב ומשסה בו דורבן, רשות הטבע והגנים יכולים להגיש כתב אישום רק בגין הפגיעה בחיית הבר. הכלב, שנפגע קשות מקוצי הדורבן, הוא לא חלק מכתב האישום. "העונש המרבי על העבירה הזו הוא שלוש שנים. זה מכפיל כח. לשם אני רוצה להגיע ואני מקווה שנצליח", אומר עו"ד פרץ.
העבירות שבהן עוסקים אנשי רשות הטבע והגנים הם מסוג עוון. בישראל מסווגות העבירות לשלוש דרגות חומרה: חטא, עוון ופשע. המשמעות היא שיש אמצעים רבים, דוגמת איכוני תקשורת והאזנות סתר, שלא בסל הכלים שלהם. ואיך אפשר להילחם בעברייני סביבה ובציידים אם אין לך את הכלים המתאימים? "הציד הוא דבר שהיה קיים מאז ומעולם. ביהדות ידעו לגנות אותו. הראשון שנזכר בהקשר של הציד היה עשיו הרשע" אומר עו"ד פרץ. "בשנת 1955 חוקקו את החוק להגנה על חיית הבר. חברי הכנסת דאז תהו האם זה בכלל נכון לאפשר במדינה יהודית ודמוקרטית ציד, דבר שהוא אכזרי ופסול. בסופו של דבר הם היו צריכים כנראה לקבל את זה שיש תרבות שכזו. גם בעולם הנאור לכאורה, במדינות אירופה, מכבדים את תרבות הציד. לעיתים בצורה קיצונית על חשבון פגיעה בערכי טבע. גם החוק הישראלי, למרות שהוא מתיר ציד, נותן עדיפות ברורה להגנה על רוב חיות הבר".
עו"ד פרץ מסכם: "אנחנו נמצאים בקונפליקט לא קל. יש תרבות שהתקבעה. הגיעו למשרדי אנשים שהתלינו את רישיון הציד שלהם, וראיתי אדם בן 85 בוכה ומתחנן לקבל את רישיון הציד שלו. זה היה מראה מביך בעיני. זו תרבות שכנראה לעולם לא אתחבר אליה או אבין אותה. אבל כל עוד המחוקק מאפשר זאת ניאלץ לכבד את זה".
אתה חושש לעתיד הטבע הישראלי וחיות הבר?"
"'אשרי אדם מפחד תמיד'. אנחנו חייבים לחשוש. אי אפשר להתעלם מהתמעטות של המגוון הביולוגי בישראל ובעולם בכלל. אנחנו בני האדם חולשים יותר ויותר על שטחים רבים שהיו בעבר לחיות הבר. היום הרבה פעולות שאנחנו מבצעים ממשיכים לפגוע בהם. אני חושש. בוודאי. חובה עלינו תמיד לבוא ולבדוק ולקחת בחשבון את בעלי החיים והטבע".
