שנת 2020 הייתה שנת שיא בשאיבה מהכינרת למערכת המים הארצית בעשור האחרון. בסך הכול שאבו מקורות ורשות המים 221 מיליון מטרים מעוקבים (מ"ק), ששווים לכ-1.33 מטר במפלס הכינרת. במקורות אמרו כי מה שאיפשר את השאיבה המוגברת הן שנתיים ברוכות בגשמים. אלמלא השאיבה, היה צורך לפתוח את סכר דגניה ולהזרים כמויות גדולות של מים לירדן ומשם לים המלח.
חופי הכינרת ריקים בסגר הקודם
(צילום: יוני דותן, יחידת פיקוח איגוד ערים כינרת)
השנה שעברה הביאה משבר בריאותי וכלכלי, אך מנגד הייתה שנת גשמים מבורכת, כמו השנה שקדמה לה – וזאת אחרי חמש שנות בצורת. מפלס הכינרת עלה במהירות, עד לשיא שנמדד ב-14 מאי, כאשר מפלס האגם היה עמד על 208.90- מתחת לפני הים, 10 ס"מ בלבד מהמפלס העליון. הנתון משמעותי בהרבה כאשר מזכירים כי מדובר בעלייה של 3 מטרים מנקודת השפל, בסוף נובמבר 2018.
במהלך החורף מדדה רשות המים את המפלס וערכה חישובים על מנת לדעת אם יש צורך לפתוח את סכר דגניה ולמנוע הצפות סביב האגם. היקף השאיבה הוא מרכיב משמעותי בחישובים אלה, שכן שאיבה של 1.65 מיליון מ"ק משמעה סנטימטר במפלס.
"על מנת לנצל באופן מיטבי את כמויות המים בכינרת במקביל לניהול האגם בראייה בת-קיימא, הוחלט על ידי רשות המים, בתיאום עם מקורות, להגדיל את השאיבה השנתית מהכנרת עד סוף שנת 2020 לכמות כוללת של כ-221 מיליון מטרים מעוקבים של מי כינרת ולהזרים אותם למערכת המים הארצית", אמרו היום במקורות. "השאיבה ניצלה את המים הזמינים בכינרת, הקטינה את הצורך בהגלשת מים, איפשרה שימור מפלסים גבוהים בכינרת גם בשנים הבאות, מעל וסביב קווי התפעול (קו ירוק) - כל זאת, תוך שמירה על האקולוגיה של האגם ותפעול אופטימלי וארוך טווח של משק המים והמערכת הארצית".
מהחברה נמסר כי גם בשנת 2021 מתוכננת שאיבה משמעותית של כ-190 מיליון מטרים מעוקבים מהכינרת למפעל המים הארצי, "תוך שמירה על מפלס אופטימלי של האגם ושל האקוויפרים, כמערכת אספקת מים הוליסטית".
הקמת מערך מפעלי ההתפלה בישראל, צמצם את הצורך בשאיבה, זאת לצד מפלסים נמוכים בשנות הבצורת. השיא הקודם נקבע בשנת 2014, ועמד על 125 מיליון מ"ק, ואילו בשנים מאז נעה השאיבה בין 18 ל-50 מיליון מ"ק בלבד.
נכון להיום (ה') לכינרת מלאה חסרים 1.135 מטרים של מים. המפלס עכשיו גבוה ב-3.065 מטרים מהקו האדום התחתון. לפני שנה בדיוק היו חסרים 2.54 מטרים לכינרת מלאה ולפני שנתיים 5.63 מטרים.
