יום האוקיינוסים הבינלאומי שחל היום (ב') הוא הזדמנות נפלאה לעשות "בדק בית" עם הים התיכון, ולראות מה ניתן לשפר ביחס שלנו אליו. דו"ח שפרסמה החברה להגנת הטבע עוסק בצעדים שיש לנקוט על מנת לשקם ולשמור על הים התיכון, והוא מציף את הבעיות הקיימות.
שטח המים הריבוניים של ישראל בים התיכון הוא כחמישית משטחה היבשתי של המדינה, ויחד עם תחום המים הכלכליים – גדול שטחו של הים התיכון מהשטח היבשתי של ישראל. מדובר בשטח הטבע הפתוח הגדול והפראי ביותר במדינה. יש בו שוניות סלעיות מגוונות, גני ספוגים מרהיבים, התקבצויות נדירות של כרישים וחתולי ים, דיונות חול ולובסטרים, ומהווה משכן של קבע ללהקות דולפינים.
הים גם מספק לנו את רוב מי השתייה בזכות מתקני ההתפלה, מקרר את תחנות הכוח, מייצר עבורנו חמצן וממתן את שינויי האקלים. חלק מבעלי החיים בו אפילו שומרים על מצוקי החוף שלנו מפני התמוטטות.
הדו"ח של החברה להגנת הטבע ממפה את הבעיות מהן הים התיכון סובל, לצד הפתרונות האפשריים:
הבעיות
הים התיכון סובל משנים של הזנחה סביבתית. למרות מחויבות ישראל להגנה על לפחות 10% משטח הים כשמורות טבע ימיות עד שנת 2020, פחות מ-3% מוכרזים כיום ומוגנים.
דיג יתר ודיג לא סלקטיבי - דיג הוא האיום הגדול ביותר על הטבע בים התיכון, בגלל שימוש בשיטות דיג הרסניות ולא יעילות כמו דיג מכמורת, דיג של מינים רגישים, ופגיעה במינים "בלתי מעורבים" בגלל ציוד דיג לא סלקטיבי. הבנק העולמי קבע כי יש לצמצם את מאמץ הדיג הגלובלי ב-44%, והתוצאה תהיה:
• עלייה של 13% בשלל.
• עלייה של 24% במחיר ליחידת דג (בגלל השיפור במצבם של דגי איכות).
• התועלת הכלכלית של ענף הדיג תגדל פי 30.
תשתיות גז ונפט וסכנת דליפה - פיתוח מאגרי הגז בים כרוך בפגיעה סביבתית יחסית מצומצמת, שניתן למזער כל עוד מרחיקים את התשתיות מאתרים רגישים. אולם, הסיכון הגדול הוא מתקלה או דליפה, התוביל לזיהום סביבתי נרחב. אסון דליפה או תקלה בעת חיפוש והפקת גז ונפט הוא בעל השלכות כלכליות הרסניות, ופוטנציאל נזק אדיר למתקני התפלה, משק הדגה והתיירות. לכן, השקעה במנגנוני בקרה סביבתיים תוך שיתוף הציבור היא המהלך בעל יחס העלות/ תועלת הטוב ביותר עבור המשק. כיום, פיתוח המאגרים נעשה הרחק מעין הציבור, ללא חקיקה סביבתית, ועל ידי משרד האנרגיה כרגולטור יחיד בתהליך – בהיעדר חוק להסדרת המים הכלכליים.
שינוי אקלים ומינים פולשים - הים התיכון מתחמם בקצב מואץ, ו-600 המינים שפלשו עד כה דרך תעלת סואץ מנצלים זאת כדי להשתלט על המים הרדודים לאורך החוף. לא ניתן לעצור באופן ישיר את שינוי האקלים ואת פלישת המינים, אך ניתן לשמור על המערכות האקולוגיות מפני דיג, זיהום והרס ישיר – ובכך להעניק להן חוסן לעמוד טוב יותר בפני האיומים.
הפתרון: חמש נקודות לשמירה על הים התיכון
1. הרחבת שטח השמורות הימיות לכ- 20% משטח המים הריבוניים של הים התיכון. שמורות טבע ימיות הן האמצעי המוכח והטוב ביותר לשמירה על הטבע הימי. הן יהיו מוקד של חינוך, פנאי ונופש, מיתון שינויי אקלים, התחדשות דגה ומחקר.
2. הכרזה על שמורת טבע בים העמוק - "הפרעת פלמחים" להגנה על גני האלמוגים ונביעות הגז. מדובר בהגנה על אתר הטבע החשוב ביותר בתחומי המים הכלכליים.
3. השלמת רפורמת הדיג. המהלך יביא להתאוששות הדגה, שמירה על קרקעית הים ומניעת הפגיעה ב 1,300- צבי ים ובעשרות אלפי חיות מוגנות בשנה. צפויה עליה בכמות ואיכות השלל לדייגים החופיים והספורטיביים. השלמת הרפורמה כוללת:
• השבתה של צי המכמורת הישראלי והפסקת שיטת הדיג ההרסנית.
• השקעה בשוניות מלאכותיות לדגה.
• הקפדה על עצירת דיג מלאה בעונות הרבייה והגיוס.
• הקמת ועדה מקצועית מייעצת לפקיד הדיג ותקצוב מערך ניטור דגה.
4. איזון אינטרסים ופיתוח מושכל, תוך שיתוף הציבור במים הכלכליים. זאת כדי לאפשר שמירה על אתרי טבע ייחודיים בים העמוק, תוך צמצום סיכונים סביבתיים מחיפוש והפקת גז ונפט, ומעורבות הציבור כבעל עניין בנושא. איך זה יתבצע? אישור חוק האזורים הימיים, תוך הטמעת מנגנון מעין תכנוני ושיתוף ציבור במים הכלכליים.
5. הגנה על דקר הסלעים (שם נוסף: לוקוס הסלעים) באמצעות הכרזה עליו כמין מוגן. הדקרים הם מינים רגישים אשר דיג יתר שלהם משבש את המארג האקולוגי בים וגורם למידבור ימי.
