המועצה המקומית דלית אל כרמל, ראש המועצה לשעבר ונושאי משרה נוספים ביישוב נקנסו בסכום כולל של 335 אלף שקלים, לאחר שהורשעו בבית משפט השלום בחיפה בעבירות של אי-ביצוע צו לשמירת הניקיון ואיסור זיהום מים.
ההרשעה באה לאחר שהמשרד להגנת הסביבה הגיש נגדם כתב אישום בשנת 2015 עקב מפגעי פסולת מתמשכים, שבמסגרתם הצטברה פסולת באתר הפסולת של המועצה, בסביבתו ובדרך המובילה אליו. אתר הפסולת נמצא בסמוך לשטחי חורש בפארק הכרמל ובמשך שנים יצר חשש ממשי לשריפות ולהרס היער הטבעי כתוצאה מכך. ואכן, במועדים שונים התממש החשש ובאתר פרצו שריפות. כמו-כן, המשרד הגיש כתב אישום נגד הנאשמים בגין הזרמת ביוב ושפכים באופן חוזר ונשנה מתחנת שאיבה, הנמצאת בבעלות ובאחריות המועצה המקומית, אל אפיק של נחל אורן וגרימת זיהום מתמשך למקור מים.
השופט שלמה בנג'ו הטיל על המועצה המקומית דלית אל כרמל קנס בסך 250 אלף שקל, על ראש המועצה הקודם כרמל נסראלדין, הוטל קנס בסך 35 אלף שקל, על מהנדס המועצה, סלימאן נסראלדין, הוטל קנס בסך 20 אלף שקל ועל ראש אגף תפעול ותחזוקה שריף אבו חמד, הוטל קנס בסך 30 אלף שקל.
כתבי האישום הוגשו לאחר שמחוז חיפה של המשרד להגנת הסביבה ביצע הליך מנהלי שבמסגרתו הוצאו למועצה ולעומד בראשה התראות, צווים מנהליים ואף נערך שימוע. בעקבות מפגעי הפסולת באתר הפסולת של המועצה הוצאו שני צווים לשמירת הניקיון ובהם דרישה לפנות את האתר, סביבתו ודרך הגישה אליו ולהעביר את הפסולת לאתרים מורשים על-פי דין, וכן דרישות נוספות. שני צווי הניקוי לא קוימו.
בנוסף, בתוך שטח שיפוטה של המועצה המקומית, בבעלותה ובאחריותה מצויה תחנת שאיבה ראשית לביוב, ואדי אל פש, שממנה אירעו גלישות ביוב חוזרות לאפיק של נחל אורן בלב ליבה של שמורת הטבע "הר הכרמל", שגרמו לזיהומו המתמשך. המשרד התריע למועצה המקומית, אך זו לא פעלה כנדרש ולא הביאה לסילוק המפגעים והפסקת הזרמת השפכים. לצד זיהום גוף הנחל עצמו וסיכון מטיילים בפארק הכרמל הבאים במגע עם מי הנחל, סיכן המפגע קידוחי הפקה פעילים של מי שתייה הממוקמים במורד הנחל סמוך לכביש 4 (קידוחי נחל אורן).
הנאשמים ביקשו לבטל את ההרשעה נגדם, אך השופט בנג'ו קבע כי סוג העבירות, בנסיבות ביצוען, אינו מאפשר ויתור על ההרשעה. "משמיעת הראיות עולה מודעות להתרחשותם של הזיהומים ודרגת רשלנות משמעותית מצדם באי מניעתן", קבע. בנוסף, קבע בית המשפט כי העבירות שבהן הורשעו הנאשמים הן עבירות נמשכות, בעלות אופי ונזק סביבתי בלתי הפיך. בקביעת פסק הדין, נלקח בחשבון הזיהום הסביבתי הנובע מהמחדלים, השפעתו על החי והצומח בסביבת הזיהום, בדגש על העובדה כי מדובר על אתרים הממוקמים בסמוך לשמורות טבע.
השופט ציין כי הנאשמים ניהלו הליך משפטי במשך שנים מבלי לקבל אחריות על מעשיהם. רק לקראת גזר הדין הביעו חרטה. בהכרעת הדין ציין השופט: "הנזק הסביבתי היה חמור למדי, הן באתר הפסולת והן הזיהום המתמשך לנחל אורן, שהוא נזק בלתי הפיך למקום מים חי... בית המשפט העליון הדגיש את החומרה הרבה בזיהום מקורות מים הואיל והשמירה עליהם היא אינטרס ציבורי עליון".
