יום חיות הבר, אותו מציינים היום (רביעי), מזכיר לנו שישראל מהווה בית גידול למגוון רחב של בעלי חיים, הנאלצים לחלוק איתנו את שטח המחיה. בעזרת רשות הטבע והגנים, אספנו לכם חלק מהקשיים שהאדם מציב לחיות הבר בישראל.
יעל במצפה רמון בדרך לאשפה
(צילום: הוד שטרלינג)
השארת פסולת – אזרחים רבים אינם אוספים אחריהם את הפסולת, ופוגעים קשות בבעלי החיים ובסביבה. "אנשים מטיילים, משאירים אחריהם זבל על הרצפה, וזה פוגע בבעלי החיים, בעיקר ביעלים. אין יעל שמת, שהבטן שלו לא הייתה מלאה בשקיות ניילון, שאריות אוכל ומגבונים", אמר ד"ר רוני קינג, וטרינר רשות הטבע והגנים.
חומרי הדברה והרעלות – מדובר בגורם המרכזי המסכן את העופות הדורסים בישראל. חומרים אלו מגיעים לעופות דורסים דרך הפגרים שהם אוכלים. "שימוש מסיבי ובלתי מבוקר של חומרי הדברה מביא שורה של אוכלוסיות, כגון הנשר והרחם, לסכנת הכחדה חמורה. בעבר היו לנו אוכלוסיות שנכחדו בגלל חומרי הדברה ולא התאוששו", אמר אוהד הצופה, מומחה לעופות דורסים ברשות הטבע והגנים". עוד הוסיף המומחה כי רשות הטבע והגנים הקימה יחידת כלבים המזהים רעלים כדי להתמודד עם הבעיה, אך יש עדיין הרעלות רבות, והאכיפה לא מספקת. "אנחנו מזהים בעלי חיים שנפגעים מהרעלה, אבל צד האכיפה הוא כמעט אפסי בגלל החוק במדינה, ואנחנו לא מצליחים להיפתר מהגורם הכי מאיים".
כמו כן, ד"ר קינג, הוסיף כי ההרעלות פוגעות גם בחיות בר ללא כנפיים. "אנחנו נתקלים בהרעלות רבות של בעלי חיים וזה מאוד מתסכל כי מאוד קל להרעיל. זה גם מתסכל את מי שמרעיל, כי ההרעלה לרוב לא פוגעת בגורם שאליו היא הייתה מיועדת. היום אנחנו משתפרים ביכולות האיתור של מוקדי ההרעלה, אבל יש עוד עבודה רבה".
קווי מתח ועמודי חשמל – עופות רבים נפגעים מהתנגשות בעמודי חשמל וכן מהתחשמלות מקווי המתח. כדי לנסות לטפל בבעיה זו, בשנת 1996 הוקם פרויקט "פורשים כנף" בשיתוף חברת החשמל, החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. "מטרתו הראשונית הייתה לצמצם את ההתחשמלות וגם לשקם את האוכלוסיות. הפרויקט מזהה את הקווים הפוטנציאליים להתחשמלות וממפה אותם. באותו הזמן הוא גם מאפשר לנו לעשות מהלכים אחרים של עידוד האוכלוסייה. למשל: הוקמו גרעיני רבייה על ידי פרטים שנפגעו ולא יכולים לחזור לטבע. כך הצלחנו להחזיר את אוכלוסיית הנשרים בכרמל אחרי 50 שנה. אנחנו עושים רשת של תחנות האכלה לעופות דורסים בכל הארץ, שתפקידם הוא לספק מספיק מזון, והרחקה מאזורים שיש בהם הפרעות", אמר אוהד הצופה.
דריסות – אלפי חיות בר נדרסות מדי שנה, ומשמעות של כמעט כל דריסה היא מוות. במקומות מסוימים מנסים לתעל את התנועה של בעלי החיים – אם זה מעברים מיוחדים או נקודות משיכה שישכנעו אותם לא לעבור את הכביש, אך במקומות חשוכים ההמלצה היא לנהוג בערניות.
ציד בלתי חוקי – פקחי רשות הטבע והגנים פועלים באופן יום יומי כדי לנסות למנוע ציד בלתי חוקי ונעזרים בכלבים ובתצפיות כדי ללכוד את הציידים, אך במקרים רבים הם לא מצליחים לאתר את הציידים בזמן. "יש ציד מאוד משמעותי של חוחיות, ציפור שיר שמשמשות להכלאה עם קנרים, וזה פוגע באופן משמעותי באוכלוסייה שלהן. כמו כן, אנחנו נתקלים לא מעט בציד של צבאים וחיות בר נוספות", אמר ד"ר קינג.
פגיעות במרחב הימי
בעלי חיים בים התיכון
(באדיבות: רשות הטבע והגנים)
פגיעה מזיהום ים – בעלי חיים ימיים רבים נפגעים מזיהומים שבני האדם משליכים לים, זפת, שפכים ופסולת. "לבעלי החיים שלא יכולים לזוז הפגיעה היא ישירה (כגון כוכבי ים ושושנות ים), אך גם בעלי חיים שיכולים לזוז נפגעים מהכיסוי בחומרים המסוכנים ומהרעלה", אמרה ד"ר רותי יהל - אקולוגית ימית ברשות הטבע והגנים.
13 צפייה בגלריה
שושנות ים מוקפות גושי זפת בטבלאות הגידוד בראש הנקרה
(צילום: איתי שרנצל רשות הטבע והגנים)
דייג - לפי ד"ר יהל, "בעלי החיים שנפגעים ראשונים הם כמובן הדגים שתכננו לדוג, אך גם בעלי חיים נוספים ש'נקלעו' לאירוע ודגו אותם יחד עם הדגים, כגון דולפינים, צבי ים ודגים שלא הייתה כוונה לדוג".
רעש ימי – לדברי יהל, רעש שנוצר בים על ידי בני האדם פוגע בבעלי חיים משום שיש בעלי חיים רבים, כגון לוויתנים ודולפינים, שהתקשורת שלהם היא קולית ולטווחים מאוד ארוכים. "בעשורים האחרונים, הסביבה הימית הופכת לרועשת יותר ויותר בגלל קידוחים, עבודות וספינות. אלו עוצמות רעש מאוד גבוהות שפוגעות ביכולת התקשורת של בעלי החיים ובהתמצאות שלהם. במקרים קשים זה גורם גם למוות של בעלי חיים. בפלורידה היה מקרה של 15 דולפינים שמתו בגלל עוצמות רעש מאוד גבוהות", אמרה האקולוגית.
מינים פולשים – בעלי חיים פולשים עוברים דרך אוניות, ובישראל יש מאות מינים שהגיעו לים התיכון דרך תעלת סואץ. "אין עוד סביבה בעולם שהיא כה דינמית מבחינת שינויי בעלי החיים כמו הים התיכון בגלל תעלת סואץ" ,אמרה יהל. לדבריה, מינים רבים של בעלי חיים ממפרץ אילת שהגיעו לים התיכון הפכו לדגים מאוד נפוצים והפרו את האיזון האקולוגי. דוגמה לכך היא הזהרון, דג שמופיע כעת בכמויות גדולות בים התיכון. הוא דג טורף שאין לו אויבים בים התיכון, והוא מהווה סכנה לקיום של המינים המקומיים.
כדי לנסות להתמודד עם הבעיות שבים, יהל ציינה כי "הפתרון שאנחנו הכי מאמינים בו הוא של שמורות טבע ימיות. אזורים מוגנים מדיג, מהנחת תשתיות וזיהום מקומי. כך, אנחנו מנסים לגרום להגנה טובה יותר, ולגרום לכך שבעלי החיים המקומיים יחיו בנחת. זה נותן את ההגנה המקסימלית שאנחנו יכולים לתת לבעלי חיים".
