תקופת הקורונה גרמה לאנשים רבים לאמץ תחביבים חדשים: רבים בחרו ללמוד כלי נגינה, לסרוג, ללמוד לדבר בשפה חדשה ועוד. אבל ליאור גלייכמן בחר תחביב מעניין במיוחד: הוא למד לצלם חרקים בבית שלו.
גלייכמן, צלם תעשייתי במקצועו, סיפר כי חרקים עניינו אותו מגיל צעיר, ובתקופת הקורונה התאפשר לו ללמוד לצלם אותם. "צילום חרקים היה איזשהו חלום שהיה לי הרבה מאוד זמן, ומרגע שנכנסתי לכל המקצועות המאוד מעסיקים שאני עושה, לא מצאתי זמן לתחביב, למשהו שהוא באמת בשבילי. והקורונה הזאת נתנה לי איזו שהיא הזדמנות לחזור להאיר את החלום הזה ולהניע אותו בצורה הטכנית שאני יודע", סיפר גלייכמן.
את הניסיונות להגשים את החלום הוא החל בטבע שליד ביתו בכפר ורדים. צילומים אלו לא צלחו במיוחד. "כשצילמתי את החרקים בטבע, הרגשתי 'לא בבית', כי אני רגיל לעבוד בסטודיו כבר הרבה מאוד שנים, וזה אזור הנוחות שלי".
כך למעשה ניסה לחשוב על פתרון, והחליט לנסות להביא את החרקים אליו לבית ולהכין סטודיו צילום מאולתר. הוא יוצא לחורשה שליד ביתו, מסתובב באיטיות עד מציאת חרק שתופס את עיניו, אחד בכל פעם. ייתכן שהוא גם ייקח עימו ענף או עלה עבור הרקע של הצילום. לאחר הצילום, הוא משיב את החרק לטבע. לדבריו, "היתרון הוא שאני למעשה מכניס אותם לחלל חשוך לגמרי, ובונה את האור סביבם. זה לעומת הטבע, שם אני מאלתר בהתאם לתנאים שיש שם".
לפי גלייכמן, אתגר גדול בצילומים, שהוא גם יתרון, הוא שצריך לאלתר. "בסטודיו המסודר יש לי את כל הציוד מאורגן ומסודר. בבית יכול להיות שאקח גליל של נייר והוא יעזור לי לצילום. אני אוהב את התהליך הזה, והאתגר מניע אותי להמשיך. הסט הוא אף פעם לא אותו הסט", אמר הצלם.
כמו כן, גלייכמן סיפר כי "יש גם את האתגר להתמודד עם אשתי, שכל פעם רואה חרק ונלחצת. מצד שני, זה מאוד עזר לבן שלי, שמפחד מעכבישים. הוא ראה את החרק דרך המצלמה וזה מאוד עניין אותו. אתגר נוסף הוא שאני צריך לעשות הרבה דברים באותו הזמן במהלך הצילום. זה בניגוד לסטודיו, שהכל נמצא במקומו, ובמקרים רבים גם יש אדם שעוזר לי".
ומה הלאה? גלייכמן מעוניין לשתף פעולה עם אנטומולוגים (חוקרי חרקים), ולצלם עבורם חרקים לטובת מחקרים.
