1. 125,886 הקפות עשתה תחנת החלל הבינלאומית סביב כדור הארץ (נכון ליום שישי), מתוכן 116,832 ב-20 השנים האחרונות עם אסטרונאוטים על סיפונה, והמספר ממשיך לטפס בכל יממה ב-16 הקפות. מה שאומר שהאסטרונאוטים בתחנת החלל זוכים ל-16 זריחות ושקיעות מידי יממה. מהירותה של התחנה היא 27,744 קילומטרים בשעה - כלומר כ-8 קילומטרים בשנייה.
2. התחנה מקיפה את כדור הארץ בגובה ממוצע של 400 קילומטרים. אבל היא עצמה נופלת מהמסלול שלה בכל חודש לעבר כדור הארץ ב-2 קילומטרים בגלל כחות גרר והחיכוך עם האטמוספרה הדלילה. אז מה עושים? חלליות האספקה מתחברות לחלקה התחתון ודוחפות אותה מעלה שוב למסלול. התהליך דורש 7.5 טונות של דלק כימי, שלוש שעות וכשתי הקפות סביב כדור הארץ. אם תהיתם, תג המחיר להחזרת תחנת החלל למסלול עומד על 210 מיליון דולר מידי שנה.
3. תחנת החלל נראית מ-95% מהאזורים המיושבים על פני כדור הארץ, אך אינה נראית מקווי רוחב צפוניים או דרומיים קיצוניים. מישראל ניתן לראות אותה לא מעט ובשבוע הקרוב נוכל לצפות בה בסדרת מעברים בהירים לפנות בוקר (לא כדאי לקום השבוע בשביל זה). כאשר היא חולפת עד כשעתיים לאחר השקיעה ומשעתיים לפני הזריחה היא מחזירה את אור השמש. שם למעלה השמש עוד לא שקעה בעוד שאצלנו היא מתחת לאופק, ובגלל גודלה היא תראה כנקודה בהירה מאוד, שחוצה את כיפת השמיים.
4. הגודל שלה עצום. תתארו לכם מגרש כדורגל שטס בשמיים. אורכה 109 מטרים, רוחבה 51 מטרים וגובהה 20 מטרים (גובה של בניין בן 6 קומות). מתחם המגורים והעבודה של הצוות, כלומר החדרים שיש בהם לחץ אוויר, הוא בעל נפח כולל של כ-930 מטר מעוקב. לשם השוואה, נפח תא הצוות במעבורות החלל האמריקניות היה כ-74 מטר מעוקב, ובחלליות סויוז המביאות את אסטרונאוטים אל התחנה וממנה מצטופפים אנשי הצוות בנפח של ששה מטרים מעוקבים בלבד.
הסיבה שאזור המחיה של האסטרונאוטים מחושב כנפח ולא כשטח מחיה, היא שבתנאי חוסר הכבידה אין משמעות ל"למעלה", "למטה" או "על הצד" - ה"רצפה", ה"תקרה" וה"קירות" - משמשים כולם אזורי עבודה. אפשר לראות בתחנה שני אסטרונאוטים רכונים על מכשור מדעי, כשאחד מהם הפוך לעומת האחר, אבל כל אחד מהם מרגיש כאילו הוא זה שרגליו על הרצפה. עניין זה גם יוצר לא מעט טעויות מביכות כאשר מתגים חשמליים נלחצים לא אחת בכיוון הלא נכון.
5. כ-250 אסטרונאוטים מ-19 מדינות שונות ביקרו בתחנת החלל, חלקם היו בה אפילו כמה פעמים. 151 אזרחי ארצות הברית, 48 מרוסיה, תשעה יפנים, שמונה קנדים, חמישה איטלקים, ארבעה צרפתים, שלושה גרמנים, ועוד אחד מבלגיה, ברזיל, דנמרק, בריטניה, קזחסטן, מלזיה, הולנד, דרום אפריקה, דרום קוריאה, ספרד, שבדיה ואיחוד האמירויות. שבעה מהם אגב הם תיירי חלל ששילמו עשרות מיליונים בתיווכה של חברת תיירות החלל ספייס אדוונצ'רס כדי לזכות בתענוג.
ואם תהיתם, עדיין לא הגיע אליה אסטרונאוט ישראלי. הכי קרובה לזה הייתה האסטרונאוטית האמריקנית ג'סיקה מאיר, בת לאב ישראלי לשעבר.
6. מה הריח שמריחים האסטרונאוטים בתחנת החלל? ובכן, לתחנת החלל ריח קבוע המתואר כריח של אבק שריפה. מעבר לכך, אפשר לומר שחוש הריח שלהם בתחנת החלל לא פעיל במיוחד. בשל הגרביטציה האפסית נוזלי הגוף עולים לפנים ומונעים מהסינוסים להתייבש מה המקהה את חוש הריח. פגיעה בחוש הריח פוגעת גם בחוש הטעם ולכן האוכל של האסטרונאוטים תפל. כדי להתגבר על כך מוסיפים תבלינים ומלח לרמה כה גבוהה שעל כדור הארץ הייתם כנראה יורקים את האוכל מיד.
7. מה אוכלים בתחנת החלל? ישנם רק מאכלים מסוימים שמותר לאכול. מרבית המזון מגיע סגור בשקיות ואקום. קופסאות שימורים או פחית קולה לא תמצאו עליה מכיוון שהן יקרות להובלה. יום חג בתחנת החלל הוא היום בו מגיעה חללית עם ציוד ומזון מכדור הארץ שכולל גם פירות וירקות טריים.
העלות של נאס"א לכל קילוגרם שנשלח לתחנת החלל עומדת על 63,934 דולר. המשמעות היא שמשלוח של גלון אחד של מים עולה 250 אלף דולר, של חפיסת ספגטי אחת עולה 1,800 דולר ושל תפוח טרי בודד, שנשלח כדי לפנק את האסטרונאוטים, עולה 10 אלף דולר.
8. הכלל של אוכל שמתאים לתחנה הוא שלא ייצר פירורים, ולכן אפילו התבלינים מגיעים אליה במצב נוזלי כדי למנוע זיהום בציוד ולמסנני האוויר להיסתם. המטבח כולל שני מחממי מזון, מקרר ומתקן מים המספק מים מחוממים ולא מחוממים, משקאות ממותקים מגיעים כאבקה מיובשת ובתחנה מוסיפים לה מים לפני הצריכה. משקאות ומרקים נלגמים משקיות ניילון עם קשיות, ואילו אוכל מוצק נאכל בעזרת סכין ומזלג המחוברים למגש עם מגנטים כדי למנוע מהם לרחף ברחבי התחנה.
כך עושים פיצה בחלל
9. מאז שהוקמה ועד היום חוויית השירותים בחלל השתפרה משמעותית, אך היא דורשת עדיין אימונים. רק בחודש שעבר הגיעה האסלה החדשה של נאס"א בעלות של 23 מיליון דולר עם שיפורים שמתאימים לנשים באופן משמעותי מהשירותים שיש בתחנה. תהליך ההכשרה של אסטרונאוטים כולל אימונים בהתמקמות מדויקת מעל אסלות ייעודיות ובכיוון אליהן כדי למנוע אי נעימויות בזמן אמת. האסלות האלה, שנמצאות כיום בתחנות החלל, משתמשות בזרמי אוויר ובתת-לחץ כדי לאסוף ביעילות את הצרכים של יושבי התחנה ולהיפטר מהם.
איך נפטרים מהצרכים? הצואה נזרקת החוצה אל החלל והיא נשרפת באטמוספרה בדומה למטאור. תחשבו כמה פעמים הבעתם משאלה על רקע כוכב נופל ואולי זה היה בסך הכול שאריות פסטה שעברו דרך המעיים של האסטרונאוטים בתחנה. השתן, לעומת זאת, ממוחזר בתחנה ומסונן דרך פילטרים מיוחדים שמחזירים יותר מ-90 אחוז ממנו כמי שתייה נקיים לשימוש האסטרונאוטים.
שיגור השירותים החדשים של האסטרונאוטים
10. תחנת החלל נמצאת קרוב מספיק לכדור הארץ כדי לחוש בכוח משיכה שאינו קטן בהרבה מכוח המשיכה על פני האדמה. העובדה שהתחנה נמצאת במסלול "נפילה חופשית" גורם לכך שכוח המשיכה האפקטיבי בתחנה שואף לאפס. אפשר לדמות זאת למעלית שנופלת בנפילה חופשית, כך שכל הגופים בתוכה נעשים חסרי משקל. בתנאים של חוסר משקל, או "נפילה חופשית", ניתן לקיים ניסויים שקשה מאד לבצע על פני כדור הארץ.
מידע נוסף על כוכבי השמיים, תופעות מעניינות, סיורי אסטרונומיה והדרכות במכתש ירוחם, ואירועים אסטרונומיים נוספים, תוכלו למצוא באינסטגרם וגם בפייסבוק של שירת הכוכבים
