זה נשמע כמו עלילת מדע בדיוני: מתחת לישראל קיימת מערכת מסועפת של מערות שעד לאחרונה הייתה מנותקת מהעולם החיצוני במשך מיליוני שנים. המערות מתקיימות כ"עולם מקביל", עם בעלי-חיים הייחודיים לה ועם מערכת אקולוגית נפרדת, שאינה מסתמכת על אור השמש. ועכשיו מתכננים להחדיר מי שיטפונות לאדמה סמוך למערכת המערות, מה שצפוי לפגוע בביוספרה ייחודית זו ולהביא לסופה של המערכת האקולוגית העדינה.
עולם חדש חשוך
בשנת 2006 התגלתה מערה לא מוכרת במחצבת אבן הגיר של מפעלי נשר, ליד רמלה. מערות בסלע גיר הן דבר שכיח, כך שזאת לא הייתה הפתעה גדולה. ייחודה של המערה, הנקראת היום מערת איילון, התחיל להתגלות כאשר גיאולוגים מהאוניברסיטה העברית נכנסו לחקור אותה. אורך המערה כשניים וחצי קילומטרים – מהמערות הארוכות בישראל. בקצה שלה התגלה אולם טבעי רחב ובו אגם, השוכן יותר ממאה מטרים מתחת לפני הקרקע.
מי האגם חמים, דלים בחמצן ועשירים בתרכובות גופרית. פני המים היו מכוסים בחיידקים כמואוטוטרופיים (chemoautotrophic), כלומר כאלה המשתמשים בתרכובות הגופרית לשם ייצור מולקולות אורגניות. תהליך זה דומה לפוטוסינתזה, אך אינו דורש אור, ותוצר הלוואי שלו אינו חמצן, אלא גופרית. מהר מאוד התגלה כי המערה מאוכלסת בבעלי-חיים. באגם נמצאו שלושה מיני סרטנים, מהם שניים זעירים ואחד גדול: סומית איילון (Typhlocaris ayyaloni), שאורכו כחמישה סנטימטרים. זהו היצור הגדול ביותר במערה. סביב האגם נמצאו ארבעה מינים נוספים: מין של קפזנב (פרוק-רגליים זעיר הקרוב לחרקים), זוט-עקרב (פרוק-רגליים קטן הקרוב לעכבישים), זנבזיף (חרק חסר כנפיים) ושרידים רבים של עקרבים ממין חדש למדע (אך לא עקרבים חיים). ששה משבעת המינים הללו היו חדשים למדע.
כל בעלי-החיים שהתגלו היו בעלי התאמות לחיים במערות: גפיים מוארכים, גוף חיוור ועיניים מנוונות או חסרות. מהר מאוד התברר שהמערה התקיימה כמעט ללא קשר לעולם החיצוני חוץ מסדקים צרים שדרכם חדר חמצן, ולמעשה הייתה ביוספרה מקבילה לעולם שעל פני השטח. שרשרת המזון של מערת איילון מסתמכת על החיידקים. לכן, בשונה משאר המערכות האקולוגיות, היא לא תלויה באור השמש, אלא בהימצאות תרכובות גופרית במים. במקום ללחך עשב, פרוקי-הרגליים הזעירים ניזונים מרובד החיידקים, ונאכלים בתורם על-ידי פרוקי-הרגליים הטורפים. כיום משערים כי המערה הייתה מנותקת מהעולם החיצוני במשך כשלושה מיליוני שנים. בעלי-החיים בה יכולים להיות נציגים של עולם החי שהתקיים בחופי ישראל בסוף תקופת הפליוקן (Pliocene). מינים הקרובים אליהם ידועים מבקעת הירדן ומאיטליה, אך לא מאזור רמלה.
גילוי מערת איילון הביא את הזואולוג דב פור (Por) להציע את השערת "בִּיוֹם האוֹפֶל" (Ophel Biome): רשת של מערכות אקולוגיות תת-קרקעיות המסתמכות על כימואוטוטרופיה ומתקיימות ללא תלות בעולם החיצוני. תמיכה להשערה זו הגיעה בשנת 2015 (כשנה אחרי מותו של פור), כאשר במרחק לא גדול ממערת איילון התגלתה המערה הלבנה. גם היא נחשפה בעקבות החציבה באתר נשר וגם בה מצאו כמה מהמינים שהתגלו במערת איילון. דבר זה מצביע על קשר בין שתי המערות, אולי דרך סדקים ופירים שאינם גדולים מספיק למעבר בני-אדם. גילוי זה גם רומז לנו על מערות נוספות, אולי עולם תת-קרקעי שלם, שטרם גילינו ושאת רובו כנראה לעולם לא נגלה.
הרס מוקדם
"ביום האופל" אולי מתקיים במקביל אלינו, אך תהיה זו טעות לחשוב שהוא בטוח מפני השפעתה ההרסנית של הציוויליזציה. על זאת רמזו לנו כבר העקרבים חסרי העיניים, בני המין עקרב-סומא איילון (Akrav israchanani), ששרידיהם נמצאו במספרים גדולים במערה. עקרבים אלה שרדו במערת איילון ובמערה הלבנה במשך מיליוני שנים, אך לפי שרידיהם הטריים יחסית, נראה שנכחדו במהלך שנות ה-90. סיבת ההכחדה המשוערת היא שאיבת יתר של מי תהום, שהביאה לירידה חדה במפלס מקווי-המים התת-קרקעיים ולהתמעטות הסרטנים, שהיו כנראה מזונם של העקרבים. פירוש הדבר הוא שהתחלנו בהרס העולם המקביל הזה עוד לפני שיכולנו להגיע אליו או ידענו על דבר קיומו.
כעת צץ איום חדש על החי במערת איילון: בחודש אפריל 2021 פורסמה תוכנית תשתית לאומית (תתל/33/א) שבמסגרתה תשמש מחצבת נשר לאיגום מי שטפונות מנחל איילון. המים באגמי מערת איילון והמערה הלבנה הם מי תהום, שעקב חלחול אטי דרך שכבות סלע עבות עברו סינון ושינוי של הרכבם הכימי. בעלי-החיים במערות מותאמים אך ורק לבית-גידול קשה, אך יציב, זה. לעומת מי המערות, המים בנחל איילון עמוסים חומר אורגני ויצורים מפני-השטח. בעקבות פרסום התוכנית התעורר חשש בקהילה המדעית בישראל כי דליפת מי השיטפונות מאתר האיגום אל מערכת המערות תביא להכחדת בעלי-החיים הייחודיים.
"עולם האופל" של ישראל רק מתחיל להתגלות לנו: מערכת תת-קרקעית ובה יצורים עתיקים ומשונים, שהסתגלו לחיות בתנאים הדלים, ומשגשגים כבר מיליוני שנים ללא צורך באור השמש. מערת איילון היא החלון שלנו לעולם מופלא זה. זהו אתר טבע ייחודי, בעל חשיבות עולמית. למרבה האירוניה, לא רק שהמערה עוד לא הוכרזה כשמורת טבע, אלא שכעת היא עלולה לסבול נזק אקולוגי בלתי הפיך עקב עבודות תשתית. ביום האופל אינו מערכת הניקוז שלנו, הוא אינו פתרון אחסון או מזבלה. הימנעות מהשמדת המערכת האקולוגית שלו היא סיבה טובה מספיק לשנות תוכניות תשתית ולוותר על מיזמים שאולי נראים על הנייר כיעילים או חסכוניים. אפשר להגיש התנגדויות לתוכנית עד אמצע יוני, ובזמן הזה יש עוד סיכוי להשפיע ולהציל את הסומית, העקרב-סומא וכל שאר המינים שגילינו, וגם את אלה שעוד לא גילינו, שחיים עמוק מתחת לרגלינו.
כל אחד זכאי להגיש התנגדות לתוכנית. אפשר לעשות זאת בקישור הזה, ולנסות לסייע בהצלת המערכת האקולוגית הייחודית.
איגור ארמיאץ' שטיינפרס, מכון דוידסון לחינוך מדעי
