דרורי הבית ומאינות אוכלים מפח אשפה
(צילום: ארז ארליכמן)
תמונת מצב מדאיגה לציפורים הנפוצות בישראל. הציפורים הפולשות מנצחות את מיני הציפורים המקומיות המנצחות, מה שגורם לתהליך של הומוגניזציה ביולוגית, כך עולה ממחקר שכותרתו "כאשר המנצחים הם המפסידים".
המינים המקומיים שאמורים היו לשגשג מפסידות בקרב על שטחי מחייה. בנוסף, הפיכת שטחים טבעיים לאזורים עירוניים או חקלאיים מסבה נזק לציפורים מקומיות ומיטיבה עם ציפורים פולשות, ולתהליך זה השלכות אקולוגיות שליליות. כך טוענים פרופ'-משנה אסף שוורץ וד"ר אגת קולאוני מהטכניון במחקר שהתפרסם בכתב העת Biological Conservation.
בשנת 2003 הגיע פרופ'-משנה אסף שוורץ לפארק הירקון במסגרת עבודת המאסטר שלו, שעסקה בתכנון פארקים שיגדילו את המגוון הביולוגי הטבעי. הפארק נשלט על ידי דרורים, ונצפו בו עורבים, סיקסקים ואנפית הבקר. שוורץ יצא לפוסט-דוקטורט ודוקטורט באירופה, וכאשר חזר ופתח את המעבדה לחקר האדם והמגוון הביולוגי בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים - הכל השתנה.
הוא לקח את הסטודנטים שלו לפארק ונוכח לראות שהמינים המקומיים כמעט ולא נראים. "חלק מהמינים שהכרתי בעבודת המאסטר שלי לא שם. בתחילת הדרך המחקרית שלי צפינו שיהיו השפעות למינים הפולשים. תיעדנו את האגרסיביות של המיינה המצויה, החומסת קינים של מיני ציפורים מקומיות, מתחרה איתן על משאבי מזון וקינון. צפינו בעיות - אבל לא עד כדי כך".
המינים הנפוצים יורדים והפולשים עולים
15 שנה עברו ובירקון יש שלושה מינים בולטים: הדררה, המיינה והתוכי הנזירי. "פארק הירקון לא השתנה דרמטית מלבד כניסת המינים הפולשות".
המחקר סוקר את השינויים בגודל אוכלוסיית מיני הציפורים בארץ ב- 15 שנים האחרונות. "השינויים בנוף הארץ-ישראלי במאה ה-20 הובילו לעלייה בגודל האוכלוסיות של מינים כדוגמת דרור הבית, הדוכיפת, הבולבול ואחרים. אך ב-15 השנים האחרונות המגמה השתנתה", אומר שוורץ.
מינים שהתבססו בארץ, דוגמת הבולבול, הצופית אנפית הבקר והדרורים, מוצאים עצמם מפסידים במלחמה נגד המיינות, הדררות והתוכי הנזירי.המחקר מראה שאוכלוסיות של ציפורים מקומיות נפוצות הולכות ומתמעטות ברחבי הארץ בכלל, ובפרט באזורים עירוניים שאליהם פלשו מינים כדוגמת המיינה, התוכי הנזירי והדררה.
אותם מינים מוכרים שבעבר שגשגו ברחבי הארץ נמצאים כעת במגמת ירידה. אוכלוסיית המיינה גדלה דרמטית בעוד אוכלוסיית הדרור הביתי, שבעבר היה בתפוצה נרחבת בארץ, התמעטה בצורה ניכרת. הציפורים הפולשות דוחקות את המינים המקומיים ומתחרות בהם.
"דבר זה מדגיש את החשיבות שבפעולה מיידית", הם כותבים, "בייחוד היות והפריסה של הציפורים הפולשות מתרחב מאזורים עירוניים לאיזורים טבעיים יותר". "מה שמדאיג הוא שהירידות במינים המקומיים הללו מלוות בעליות חדות במספרי הפרטים של מינים פולשים". אומר שוורץ.
הפלישה הגדולה
אוכלוסיית המיינה והדררה, לדוגמה, גדלה בקצב מסחרר של 843 אחוז ו-250 אחוז (בהתאמה) ב-15 השנים האחרונות. המחקר מראה שבפארק הירקון, שם החלו רבות מפלישות הציפורים בסוף המאה ה-20, כבר כמעט לא ניתן לצפות באותם מינים מקומיים שבעבר שגשגו בפארק.
המינים הפולשים מתחרים עם המינים המקומיים על משאבים מוגבלים, ונראה שבתחרות זו הפולשים מנצחים. תהליך זה, והפגיעה ההולכת ומתעצמת בבתי הגידול הטבעיים, מפרים את האיזון במערכת האקולוגית ומסכנים מינים נדירים כמו גם מינים נפוצים שבעבר לא נשקפה להם סכנה.
החוקרים התבססו על שלושה מאגרי נתונים שנאספו ב- 15 השנים האחרונות: סקרים ומחקרים בפארק הירקון בתל-אביב, סקר ספירת הציפורים הגדול (פרויקט מדע אזרחי, שבו הציבור הרחב מסייע בניטור ציפורים מאז 2006), וניטור שנערך מעל 20 שנה בתחנה למחקר ארוך טווח בשמורת הטבע ברמת הנדיב.
הסקרים מצביעים על גידול באוכלוסיות המינים הפולשים ועל ירידה מספרית ברבים מהמינים המקומיים. הניטור בירקון נעשה במימון ובשיתוף רשות הטבע והגנים. "לפני כמעט שני עשורים התחלנו לחקור את ההשפעה של מיני ציפורים פולשות על ציפורים מקומיות," מסכם פרופ'-משנה שוורץ. "לצערנו, המחקר הנוכחי מצביע על כך שהתחזיות שלנו לגבי דחיקת מינים נהפכו למציאות. אני חושש שילדיי לא יוכלו לשמוע ולראות את הדרורים, הצופיות והבולבולים מהמינים הנפוצים בארץ כיום."
סייע בהכנת הכתבה: ארז ארליכמן
