מאז שחר ההיסטוריה הייתה לטפילים השפעה רבה על בריאותו של המין האנושי. בתקופה האחרונה, למשל, בעוד רוב העולם עסוק במוטציות כאלה ואחרות של נגיף הקורונה, חוקרים ברואנדה זיהו מוטציה באחד הגנים של הטפיל פלסמודיום פלסיפרום (Plasmodium falciparum), יצור חד-תאי שהוא הקטלני ביותר מבין הטפילים שגורמים למחלת המלריה. המוטציה מאפשרת לטפיל, שמועבר מאדם לאדם באמצעות עקיצות יתושים, להיות עמיד יותר בפני טיפולים תרופתיים.
על אף הידע הרב שהצטבר לאורך השנים על טפילים שונים שפוגעים באדם, רובם המוחלט של הטפילים ככל הנראה כלל לא מוכרים למדע. עקב כך, מדענים קוראים כיום להתניע מיזם בינלאומי רחב שמטרתו תהיה לחקור, למפות ולתעד את העולם המרתק והלא-מוכר של היצורים שחיים על חשבון אחרים, ושבלעדיהם עולם הטבע היה נראה שונה לחלוטין.
טפיל הוא כל יצור שמשיג את מזונו, או חומרים אחרים שחיוניים לקיומו התקין, מיצור אחר (שמכונה פונדקאי). הטפילים העיקריים שבהם אנחנו נתקלים בחיי היומיום שלנו הם אלה שפוגעים באדם, כמו יתושים, קרציות ותולעי מעיים, אך רק 4 אחוזים מהטפילים שמוכרים כיום למדע משתמשים בבני אנוש כפונדקאים. למעשה, על פי הערכות, ייתכן שקיימים אף 80 מיליון מינים שונים של טפילים, כשרק 10 אחוזים מתוכם התגלו עד כה.
"צריך להבין שהטפילים מהווים כ-50 אחוז מעולם החי", אומרת ד"ר שבי רוטמן, מנהלת אוסף הדגים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. "בגופו של כמעט כל בעל חיים חיה חברה שלמה של טפילים, שהתפתחה יחד אתו לאורך האבולוציה".
השפעתם של הטפילים על עולם הטבע היא אדירה. "הטפילים מהווים חלק בלתי נפרד מתהליכים אקולוגיים ואבולוציוניים רבים מאוד", אומרת רוטמן. כך, למשל, במחקר שנערך בשמורת טבע בקליפורניה נמצא שטפילים היו מעורבים בלא פחות מ-78 אחוז מהקשרים במארג המזון. הקשר המוכר ביותר במארג המזון הוא קשר טורף-נטרף, שכולל בעל חיים אחד שניזון מאחר, אך בשמורת הטבע נמצא שהקשר טורף-טפיל, שכולל טורף שאוכל שלא במתכוון טפיל שחי בגופו של בעל החיים שממנו הוא ניזון, נפוץ יותר בהרבה, עקב המגוון הגדול של מיני הטפילים שחיים בגופם של בעלי החיים הנטרפים.
"יש לטפילים תפקיד חשוב בעיצוב המגוון הביולוגי ובתחרות בין מינים", אומרת רוטמן. "התחרות בין פרט שיש עליו עומס טפילי לבין פרט שאין עליו עומס טפילי, למשל, היא לא שווה, כי גם אם הטפילים לא הורגים את הפונדקאי, הרי שהם משפיעים על היכולת שלו לצוד מזון, לעכל ולהתנייד לאתרי רבייה או למקומות חשובים אחרים".
מעבר לכך, לעיתים קרובות אפשר ללמוד ממצבם של הטפילים על מצבה של הסביבה שבה הם חיים. "פעמים רבות הטפילים מגיבים לשינויים בסביבה הרבה יותר מהר מבעלי חיים אחרים, כך שאם יש שינוי באוכלוסיות של טפילים, כמו למשל טפיל שמגיע למקום שהוא לא אמור להיות בו, זו יכולה להיות אינדיקציה לתהליכים שונים, כמו זיהום סביבתי", אומרת רוטמן.
החיים והמוות ביד הטפיל
דוגמה לטפיל שלו השפעה על תהליכים אקולוגיים היא Obruspora papernae, יצור חד-תאי שפוגע בדג שפריר החוט (Callionymus filamentosus). דג זה הגיע לחופי ישראל בשנות ה-50 של המאה הקודמת כחלק מההגירה הלספסית: מעבר של דגים ויצורים ימיים אחרים (ובכללם גם טפילים שחיים בגופם של בעלי חיים אלה) מים סוף ומהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ אל הים התיכון, שהחל בגלל חפירת התעלה ופתיחתה ב-1869 ושנמשך עד היום. הטפיל מתרבה בתוך השחלות של נקבת הדג וממלא אותן, מה שלא מאפשר לביציה להתפתח והופך את הנקבות הנגועות לעקרות או לכמעט עקרות. על אף שנקבות רבות נגועות בטפיל, שפריר החוט הוא דג נפוץ - כך שאפשר רק לדמיין עד כמה האוכלוסייה שלו הייתה מתרחבת אם הטפיל לא היה מווסת את גודלה. מעבר לכך, גם הפצת הטפיל Obruspora papernae מנקבה לנקבה מתבצעת באמצעות טפיל, ממין אחר: Lernanthropus callionymicola, סרטן זעיר שחי בזימי הדג.
טפיל אחר שמשפיע על גודלן של אוכלוסיות בעלי חיים הוא תולעי שיער סוס (Nematomorpha), שחיים בגופם של חרקים כמו צרצרים וחגבים. תולעים אלה משפיעות על מוחו של הפונדקאי וגורמות לו להטביע את עצמו למוות בגופי מים, כדי שהן יוכלו להזדווג ולהתרבות בסביבה המימית.
בסכנה בגלל משבר האקלים
על פי המדענים, יש צורך דחוף להבין טוב יותר את עולמם של הטפילים, בעיקר משום שמשבר האקלים עלול להוביל להכחדתם של מיני טפילים רבים. 30 אחוז ממיני התולעים הטפיליות, למשל, צפויים להיכחד בגלל השפעותיו. טפילים נחשבים לפגיעים במיוחד בהקשר זה, וסיבה מרכזית לכך היא שרבים ממיני הטפילים תלויים ביותר מפונדקאי אחד. כך, מספיק שאחד מהפונדקאים ייפגע משינוי אקלימי כזה או אחר כדי שקיומם של הטפילים שמסתמכים עליו יהיה בסכנה.
עם זאת, בכל הנוגע לחקר הטפילים, אין ספק שרב הנסתר על הגלוי. "יש קבוצות טפילים שהקהילה המדעית חוקרת יותר מאחרות – בעיקר טפילים של בני אדם, שאנחנו בדרך כלל רוצים לחיות בלעדיהם, וכן טפילים של חיות משק וחיות מחמד", אומרת רוטמן. "על הטפילים של בעלי החיים שבטבע, לעומת זאת, אנחנו יודעים הרבה פחות".
למעשה, על פי הערכות מדענים, רוב מיני בעלי החיים שעדיין לא התגלו בעולם הם כנראה טפילים. מבין מיני התולעים הטפיליות שקיימים בעולם כיום, למשל, מוערך שלא פחות מכ-95-85 אחוז לא מוכרים למדע כלל. מיני הטפילים הכי פחות מוכרים למדע הם אלה שמתאכסנים בגופם של זוחלים ושל דו-חיים.
מאמץ בינלאומי לחקר הטפילים
במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Proceedings of the Royal Society B קוראים מדענים שעוסקים בתחום להקמת "מיזם טפילים בינלאומי", שיכלול מאמץ מרוכז לגילוי, דגימה, תיעוד ומחקר של טפילי העולם. על פי כותבי המאמר, בזכות מיזם כזה אפשר יהיה להגיע למצב שבו מחצית מטפילי העולם יהיו מוכרים כבר בעשור הקרוב – במקום שהדבר ייקח עשרות ואף מאות שנים.
לדברי החוקרים, החלק העיקרי בעבודה יתבצע במוזיאוני טבע, שבהם מאוחסנות דגימות צמחים ובעלי חיים שנאספו לאורך שנים רבות ושממתינות להיחקר יותר לעומק. שיטות נוספות וחדישות שיוכלו לסייע במחקר באות מתחום הגנטיקה, והן מאפשרות לרצף את הגנום של הטפיל, דרך מיפוי ישיר של גופו או מיפוי כולל של הסביבה שבה הוא חי (כמו איבר בגופו של בעל חיים), וכך לזהות אותו ולדעת עליו יותר.
הקריאה ליצירת מיזם למיפוי הטפילים מגיעה בהמשך למיזמים בינלאומיים רחבי היקף אחרים שהביאו לתוצאות מרשימות בעשורים האחרונים, ביניהם מיזם הגנום האנושי, שפעל בין השנים 2003-1990 ושמטרתו הייתה לרצף את כלל הגנים האנושיים, ומיזם המוח האנושי (שאליו שותף גם פרופ' עידן שגב מהאוניברסיטה העברית), שבמסגרתו נעשה ניסיון ליצור סימולציה ממוחשבת של הפעילות המוחית האנושית.
מחקר בפיגור עצום
עם זאת, אין ספק שמיפוי עולם הטפילים לא יהיה קל. "יש המון קשיים טכניים במחקר של טפילים", אומרת רוטמן. "במקרים רבים, טפילים הם קטנים ו'שקופים', לפעמים יודעים שהם שם רק אחרי שבעל החיים הפונדקאי מת, כך שהמחקר בתחום הזה תמיד יהיה בפיגור עצום אחרי המחקר של שאר עולם החי".
בנוסף, המוזיאונים, שאוספיהם הם כאמור מקור עיקרי למחקר בתחום, סובלים פעמים רבות ממחסור בתקציבים, ועל פי המאמר, מספר מיני הטפילים שהמידע עליהם נמצא באוספי מוזיאונים בלבד ולא מגיע למומחים אחרים או לקהל הרחב, משום שהוא לא מועלה לרשת או בגלל מגבלות כמו פערי שפה, עומד כנראה על מאות אלפים.
מעבר לכך, לדברי רוטמן, לא קיימים כיום די מומחים לנושא. "יש מספיק מומחים שיכולים לזהות בעלי חיים כמו ציפורים או דגים, וקיימות גם תמונות רבות שלהם, אבל מספר הטקסונומים שמתעסקים בטפילים הוא מועט מאוד", היא אומרת.
לדברי רוטמן, חקר הטפילים של חיות הבר עלול להפוך לרלוונטי גם לבריאות האדם. "אם יש משהו אחד שלמדנו בשנה הזאת, זה שפעולות האדם משנות את עולם הטבע", היא אומרת. "נגיף הקורונה לא התפתח אבולוציונית עם האדם, אלא עם בעלי חיים אחרים. אם אין לנו אפילו ידע בסיסי על מינים בטבע שלא מוכרים לנו, אנחנו עלולים לפגר בזיהוי ובאיתור של תהליכים קריטיים שעלולים להשפיע עלינו", היא מסכמת.
