אחרי שנכחדו בישראל בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, נצפתה אתמול (יום ג') עזניית נגב בשמורת הטבע חי בר יוטבתה של רשות הטבע והגנים. העזנייה היא דורס גדול מאוד וחזק, ומוטת כנפיה מגיעה כמעט לשלושה מטרים. היא חיה לרוב ביחידים או בזוגות ומקננת על עצי שיטה בוואדיות רחבים ובנופי סוואנה. עזניית הנגב חיות בין היתר במזרח חצי האי ערב. ייתכן שהגעתה לישראל קשורה לרוחות החזקות בימים האחרונים.
עזניית הנגב ביוטבתה
(צילום: גולן רידר, רשות הטבע והגנים)
עזניית הנגב נכחדה מישראל כמקננות בשנת 1989. עד קום המדינה היו ממרחבי הנגב הצפוני ומרכז מדבר יהודה בצפון ועד הרי אילת, עשרות זוגות של עזניות נגב. הן נכחדו כתוצאה מציד ומאיסוף של פרטים לגני חיות, וכן בשל צמצום במקורות מזון.
החיסרון שלהן במערכת האקולוגית של המדבר הישראלי מורגש גם היום, בהיעדר אוכלי נבלות חזקים כמו עוזניות הנגב. כ-30-25 זוגות של עוזניות הנגב, דורסי יום ממשפחת הנציים, קיננו עד שנות ה-50 באזור הערבה והנגב. בשנות ה-80 צנח מספרן משמעותית, ונמנו רק 4 זוגות מקננים בלבד. הקינון הידוע האחרון נרשם באזור יוטבתה בשנת 1989. כיום מוחזקים כמה פרטים בודדים בגרעיני רבייה במסגרת פרויקט פורשים כנף בשיתוף רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת חשמל. בין השנים 1996 ל-2004 חמש עוזניות נגב שונות הזדמנו לארץ וב-2015 נצפתה עוזניית נגב בכרמל.
״העזנייה לא נראתה במדינה מאז שנות ה-80 של המאה שעברה, לכן זהו רגע מכונן בחייו של כל אוהב ושומר טבע בישראל", אמר בהתרגשות יהושע שקדי המדען הראשי ברשות הטבע והגנים. "תפוצתה באפריקה. בעבר עשרות זוגות קיננו בנגב. העזנייה נראית במצב מצוין. אנחנו מקווים שהפרט הזה יהיה הסנונית הראשונה של גרעין רבייה חדש בישראל. רשות הטבע והגנים מתכננים להקים גרעין רבייה עם מדינות המפרץ, שם יש עוזניות רבות. אני מקווה שהעוזניה תישאר בארץ. יש לכך חשיבות רבה״.
עבור אוהבי הטבע אמנם כיף לראות את העזנייה, אבל גם מעט עצוב, שכן מדובר בתזכורת לעובדה שהדורס היה חלק מהעבר של ישראל. "זו צביטה בלב כשרואים כזו ציפור מרשימה שהייתה מקננת אצלנו ואיננה כיום", אמר המנהל המדעי של מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, ד"ר יואב פרלמן.
במהלך שנות ה- 70 החלו ניסיונות שונים להציל את העזניות, והוקמו תחנות האכלה וגרעין רבייה הוקם בגן הזיאולוגי של אוניברסיטת תל אביב. אבל הניסיון להרבות את העזניות בשבי כשל. ב-30 השנים האחרונות חלה ירידה דרסטית באוכלוסיית המין בכל תחום תפוצתו בעולם ונותרו ממנו בכל אפריקה והמזרח התיכון כ-5,700 פרטים בלבד, כאשר גורם ההכחדה העיקרי הם הרעלות.
