במהלך מחקר חדש, שבחן בפעם הראשונה את ההרכב הגנטי של עקרבים מהסוג עקרב-חול בישראל, התגלו שלושה מינים חדשים, שלא היו מוכרים עד כה, שעיקר תפוצתם בנגב ובערבה. המחקר נערך בחוג לביולוגיה וסביבה בקמפוס אורנים באוניברסיטת חיפה, בשיתוף המוזיאון הלאומי האמריקני למדע. המחקר פורסם בכתב העת Bulletin of the American Museum of Natural History.
עקרב-חול יטבתה נושא על גבו דרן של חיפושית (צילום: גל גייסלר)
לדברי החוקרים, הסוג עקרב-חול נפוץ לרוחב היבשות אפריקה ואסיה. באפריקה, תפוצתו נפרסת מסנגל ומרוקו במערב ועד מצרים וסומליה במזרח. באסיה תפוצתו נפרסת מחצי האי סיני וישראל אל סוריה, טורקיה חצי האי ערב, עיראק ואיראן. בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים נערך המחקר האחרון, שעשה סדר במיון העקרבים בגבולות ישראל, תוך שימוש בכלים מורפולוגיים בלבד – כלומר, התבוננות בצורה החיצונית של העקרב. המחקר הקודם מיין את עקרבי החול למינים הבאים: עקרב-חול יטבתה לאורך עמק הערבה, עקרב-חול סיני בצפון מערב חצי האי סיני (בזמן שהיה בשליטת ישראל), עקרב-חול דק לסת בחלקן הדרומי של חולות מישור החוף, בחולות מישור ימין בצפון מזרח הנגב ובחולות דרום מערב חצי האי סיני ועקרב-חול ניצני בגוש חולות חלוצה.
במחקר הנוכחי ביקשו תלמיד המחקר שלמה קאין מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה וד"ר ערן גפן מהחוג לביולוגיה וסביבה בקמפוס אורנים של אוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ' לורנזו פרנדיני אוצר העכבישניים במוזיאון הלאומי האמריקני למדע בניו יורק, לבחון לראשונה את המיון הקיים של העקרבים בסוג עקרב-חול לא רק על סמך צורתו החיצונית של העקרב, אלא גם בעזרת בדיקה מולקולארית של דמיון ברצפים של מקטעי DNA .
לאחר סקר מקיף של אוכלוסיות העקרב-חול בישראל ובמדינות השכנות, שנעשה בעיקר בלילות החמים והחשוכים בעזרת תאורה אולטרה סגולה, בחנו החוקרים לא פחות מ-400 עקרבים. הבדיקה החדשה גילתה כי אוכלוסיית עקרבי החול הישראלית מונה למעשה שלושה מינים חדשים, שלא היו ידועים עד כה. שלושת המינים זכו בשמות חדשים, שניים על שם שניים מחוקרי העקרבים החשובים שפעלו בישראל: עקרב-חול אמיתי שתפוצתו בצפון מזרח-הנגב, שנקרא על שמו של פנחס (פיניה) אמתי, מחשובי חוקרי העקרבים בישראל; עקרב-חול לוי, על שם ד"ר גרשום לוי ז"ל, אוצר אוסף העכבישנים הלאומי ומחשובי חוקרי העכבישניים במזרח התיכון, שתפוצתו בחלקן הדרומי של חולות חלוצה וצפון מערב חצי האי סיני; ועקרב-חול ערבה, שנקרא בפשטות על שם מקום תפוצתו העיקרית: בדיונות חול בצפון ובדרום עמק הערבה.
עוד עולה כי עקרב-חול סיני ועקרב-חול דק לסת, שתוארו בעבר כמינים מקומיים, אינם נמצאים בשטח המדינה ולמעשה תפוצתם מוגבלת יותר (תוניסיה ואלג'יריה לאחד, מצרים, חצי האי סיני וסודן בעבור השני, בהתאמה). "מציאת המינים החדשים הובילו לעדכון מפות התפוצה של הסוג עקרב-חול באזור כולו ומשמשים דוגמה נוספת למגוון הגבוה הקיים בישראל כתוצאה מהיותה גשר בן יבשתי", אמרו החוקרים.
"עד היום, השתמשו חוקרים בכלים מורפולוגיים בלבד, המתבססים על התבוננות ואיפיון תכונות מבניות חיצוניות שונות של גוף העקרב, שיטה שגרמה לפולמוס רחב בין החוקרים. המחקר שלנו הוא הראשון שבו נעשה שימוש גם בריצופי DNA גרעיני ומיטוכונדריאלי בכוונה לבאר את הסיסטמטיקה של בני הסוג עקרב-חול באזורנו. בזכות שילובם של שני כלי המחקר, תיארנו שלושה מינים חדשים של עקרב-חול", אמר ד"ר ערן גפן מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.
