לפני כשנתיים הגעתי להודו ליריד הצפרות בשמורת דודווה בצפון הודו, כדי לחלוק עם המשתתפים את סרט הטבע שלי, "קונוטורי", העוסק בסיפור השבה לטבע של חסידות ביפן לאחר עשרות שנות הכחדה מהטבע.
במהלך הפסטיבל אליו מגיעים עשרות אלפי חובבי ציפורים, הופתעתי לגלות באחת ההרצאות על תופעה שלא הייתי מודע לקיומה. מסתבר כי מידי שנה ניצודים עשרות אלפי דורסי לילה לצורך טקסים הקשורים במאגיה שחורה ובאמונה שאם שוחטים ינשוף או כל דורס לילי אחר, במיוחד במהלך חגיגות הדיוואלי, הנחשב לחג האורות וראש השנה ההינדי, הדבר יביא מזל וברכה, בדומה למנהג שחיטת תרנגול כפרות בישראל.
למרות שהדבר כבר נאסר בחוק, עדיין מתקיים ציד מסיבי של דורסי לילה הנמכרים לכל המרבה במחיר בשוק השחור. הזדעזעתי מאד והחלטתי לנסות לחולל שינוי וליצור קמפיין אינטרנטי שבו נראה ונסביר בהינדית את תרומתם של דורסי הלילה במניעת התפרצות מכרסמים ומזיקים אחרים, בהגנה על היבולים ללא שימוש בחומרי הדברה מזיקים ויקרים מאד לחקלאים בהודו.
מגייסים את התנשמות בישראל למבצע
גייסתי את רונן וטורי, ידידי צלם הטבע, וביחד התחלנו לתעד תנשמות ואת מיזם התנשמות כמדביר טבעי בחקלאות בישראל. בעזרתו של פרופ' יוסי לשם איש החברה להגנת הטבע וחוקר באוניברסיטת תל-אביב שנתרם לנושא, יחד עם קרן דוכיפת וידידים מעמותת שמירת ציפורים בקפריסין, הצלחנו לגייס מעט תקציב שהספיק בדיוק להוצאות טיסה ושהייה בהודו.
אוהבי טבע מקומיים סייעו לנו בכל דרך אפשרית, אם בסידורי הלנה ותחבורה, בעזרה באיתור דורסים בטבע במטרה לצלם אותם וגם בשימוש בחומרי ארכיון של מינים שלא הצלחנו לצלם במסע. זו הייתה חווייה נהדרת. ללא ההרתמות והסיוע לא היינו מצליחים להרים את הקמפיין בצורה מוצלחת כל כך.
כבר בשלב הראשון הבנתי שהגישה חייבת להיות כזו שלא תדחוף את ההודים למגננה ולפטריוטיזם, שלא תבוא ממקום מתנשא. לכן החלטתי שלא לגשת לסיפור הזה בגישה מאשימה ופוגעת אלא בגישה רגישה וחיובית, שתראה את יכולתם יוצאת הדופן של דורסי הלילה לצוד בחשיכה מוחלטת ואפילו בהסתמך על קולם בלבד, וגם להראות את ההצלחה של מיזם התנשמות בארץ, כדי שתשמש כמודל כיצד ניתן לשלב את התנשמות בסיוע לחקלאים במלחמתם במזיקים ללא שימוש בחומרי הדברה.
לתפוס את הרגע בלילה בשדה
מאחר והעבודה שלנו נעשתה בהתנדבות מלאה, נעזרנו בידידים רבים שסייעו לנו עם המון רצון טוב, אהבת דורסי לילה ומתוך הרתמות מלאה לנושא. לצורך כך נירתמו ד"ר יואב מוטרו, המנהל של המיזם הלאומי לשימוש בתנשמות ובבזים כמדביר ביולוגי במשרד החקלאות, ויואב מולר, המתמחה בבניה ובהתקנת תיבות קינון לתנשמות, וגם חיבר אותנו לעידו ותומר שתרמו לנו צילומי רחפן. כך גם נוצר הקשר עם צוות מטע האבוקדו של קיבוץ עין שמר, שבו אותרה תיבה במיקום אידיאלי ונגיש.
צילום בלילה הוא דבר מאתגר מאד. מה גם שהתנשמת מתעופפת באופן חרישי, וההאכלה נמשכת שניות בודדות . הכל צריך להתנהל במקצועיות ומבלי להפריע להתנהלות של זוג התנשמות כדי למנוע נטישה של תיבת הקינון ופגיעה בקינון. רונן פיתח אינסטינקטים מיוחדים שקלטו את התנשמת גם בהיותה בחשיכה מוחלטת.
אחד הקריטריונים למיקום התיבה שבחרנו היא נגישות ויכולת להגיע למקום במהירות, להתארגן לאחר יום עבודה רגיל, לבלות בתיבה עד סביבות חצות, ולאפשר לתנשמות להמשיך לקיים אורח חיים ללא הפרעה לפחות מחצית לילה. כך, כמעט לילה לילה עקבנו אחר תנשמות, צילמנו כיצד זוג התנשמות יוצא לציד ושב ומאכיל את גוזליו בתיבת הקינון, את ניסיונות התעופה הראשונים של הפירחונים, את ההאכלות מחוץ לתיבה ולבסוף ולאחר מאמצים רבים גם את הציד עצמו. עבדנו בזהירות רבה ובצימצום ההפרעה ככל האפשר, והראייה היא כי הגוזלים פרחו מהקן ולא חששו מאיתנו.
החקלאים בהודו מתעניינים בפרויקט התנשמות
זה איפשר לנו תצפיות יוצאות דופן. למשל, צפינו בפירחון (שהיה מטובע) שב מציד עם עכבר כדי להאכיל את אחיו הצעיר שאך זה עתה עזב את התיבה והתעופף אל אחד מענפי עץ סמוך. שאר התנשמות היו עם טבעות על רגליהן, והוא היחיד שנותר ללא טיבוע, מכיוון שהיה צעיר מידי כאשר נערך הטיבוע בקן ולכן לא התקינו לו טבעת. תופעה זו דווחה בעבר במחקרו של פרופ' אלכס רולן, חוקר התנשמות מג'נבה, אך זו העדות הראשונה המצולמת ובאיכות כה גבוהה.
הדבר המעניין הוא שלאחר שהסרטון הועלה ליוטיוב התגובות היו חיוביות בלבד, וזו הוכחה לכך שהבחירה בגישה חיובית היתה נכונה.
הסרטון הוקרן בהודו בכנס בינלאומי בנושא נדידה שבו השתתפו כל מדינות אזור נתיב נדידת הציפורים, עורר התעניינות בקרב חקלאים רבים ששואלים כיצד נתן לבנות תיבות קינון, וגם תגובות מעודדות מצד יערנים ושומרי טבע ששמחו על הצפת הנושא ותמיכה בשמירת הטבע ההודי.
אני מאמין שלא ירחק היום ותגיע לכאן משלחת של חקלאים שיבואו ללמוד כיצד פועל מיזם התנשמות בארץ וכיצד ניתן ליישמו גם בהודו.