לפני כחודש, פירסם הארגון הסביבתי Panthera, שמתמקד בהגנה על משפחת החתולים הגדולים ברחבי העולם, תצלומים של שלושה טיגריסים מתת-מין הודו-סיני (Panthera tigris corbetti) שזוהו באזור מערב תאילנד. הטיגריסים, שמוגדרים בסכנת הכחדה, תועדו לראשונה באזור אחרי שלא נצפו בו בארבע השנים הקודמות.
הטיגריסים ביערות תאילנד
תצלומי הטיגריסים הפיחו תקווה כי המאמצים להגן עליהם אכן משתלמים, אך האם המאבק על עתיד הטיגריסים אכן מתנהל בהצלחה?
"בתצלומים רואים שלושה טיגריסים צעירים, כנראה זכרים, שיצאו לעצמאות ומן הסתם מחפשים לעצמם טריטוריה חדשה", אומרת קרן אור, זואולוגית בספארי ברמת גן. "אפשר לקוות שהפעולות והמאמצים של התאילנדים לשמור על הטיגריסים נושאים פרי. אך אלו רק נקודות אור שאומרות שאפשר להיות טיפה יותר אופטימיים. לא הייתי אומרת שהיום אפשר להכריז על הצלחה בשימור אוכלוסיית הטיגריסים".
ב-2010, מספר הטיגריסים בטבע בכל העולם הגיע לשפל של כל הזמנים: כ-3,200 פרטים בלבד, זאת לעומת אוכלוסייה של כ-100,000 פרטים לפני כמאה שנה. לכן, נציגים של 13 מדינות שבשטחן קיימות אוכלוסיות טיגריסים, נפגשו לראשונה לפני עשור והתחייבו להכפיל את מספר טיגריסי הבר עד שנת 2022, שתהיה שנת הטיגריס בלוח השנה הסיני.
למרות זאת, נכון להיום קיימים כ-3,900 פרטים בלבד, ואוכלוסיית הטיגריסים בטבע עדיין בסכנת הכחדה. למעשה, יש אפילו מקום לספק לגבי העלייה המדווחת של 700 טיגריסים ב-10 השנים האחרונות. "בתקופה הזאת השיטות שבהן מאתרים טיגריסים מאוד השתנו, הרבה בעקבות שימוש במצלמות שביל מתוחכמות יותר. לכן, אי אפשר לדעת האם העלייה היא עלייה אמיתית במספרים, או שמא שיטות הדיגום פשוט יעילות יותר, ולכן רואים יותר טיגריסים", מסבירה אור.
"השימוש במצלמות שביל הוא דבר מעולה – אלו מצלמות שמניחים במקום שמעוניינים לחקור בטבע וחוזרים כעבור כמה זמן לבדוק אותן. הן מאפשרות קבלת מידע עצום, והשימוש בהן הולך וגובר. בעבר היה נהוג להשתמש במלכודות שטח, ללכוד חיות, לסמן אותן ולשחררן חזרה לטבע. עצם הלכידה במלכודת גורם לסטרס מאוד חזק וטראומה לבעלי החיים. בנוסף, כשחוקרים מתקרבים לשטח ומפריעים, החיות מטבע הדברים יברחו ויעלמו", מוסיף רוני מלכא, לשעבר ממונה על הפיקוח ואכיפת החוק ברשות הטבע והגנים, שכיום פעיל בארגונים בינלאומיים לשמירת הטבע.
ביקוש לכל איבר
קיימות שתי סיבות עיקריות שגרמו להיעלמותם של הטיגריסים מלכתחילה מאזורי המחייה הטבעיים שלהם באסיה, כמו באזור מערב תאילנד: ציד בלתי חוקי והרס בתי הגידול של הטיגריסים.
"לכל איבר של הטיגריס, לכל עצם, לכל פיסת עור או פרווה יש שימוש ברפואה הסינית - ואם יש ביקוש, יהיה גם ציד", אומרת אור. מלכא מציין מניע נוסף לציד הבלתי חוקי: "מלבד השימוש ברפואה הסינית, העור והפרווה נצרכים על ידי עשירים מסיבת שונות, וזה בהחלט מקומם. צריכה זו מעלה את הדרישה לציד טיגריסים והיא אחת מהסיבות לפגיעה באוכלוסיית רגישה זו."
כיצד ניתן להתמודד עם התופעה? לדבריה של אור, "הגברת הנוכחות של פקחים בתוך היער ואכיפה הם הצעדים הנדרשים. צריך לחסל את כל הסחר הבלתי חוקי באיברים של בעלי חיים בכלל וטיגריסים בפרט, שנחשב לאחד מסוגי הפשע המאורגן בעולם".
אבל כעת יש אתגר קשה חדש למשימה החשובה הזאת – מגפת הקורונה. מלכא אומר כי "משבר הקורונה גרם לפגיעה בשומרי הטבע בעולם השלישי. שומרי הטבע מתפרנסים בעיקר מתיירות טבע, כמו: ביקור בפארקים, לינה בפארקים וכו'. כתוצאה משיתוק כמעט מוחלט של תיירות הטבע בעולם, ובמיוחד בעולם השלישי, הרבה מאוד פקחים נשלחו הביתה ללא יכולת מענה כלכלי. חוסר בפקחים, בשטחים המוגנים, תרם רבות לעלייה ניכרת בציד הלא-חוקי".
הרס בתי גידול
"הטיגריסים נפגעים גם מצמצום בתי הגידול שלהם, שנובע מכריתת עצים ויערות לצורך גידול מטעים של דקלים המשמשים להפקת שמן דקלים. בתעשיית המזון והקוסמטיקה שמן דקלים הוא מוצר מאוד נדרש, וכתוצאה מכך יש מעבר, בהיקפים עצומים, מיערות טבעיים ליערות נטועים של דקלים." מסביר מלכא.
"מטעי הדקלים לא יכולים לשמש בית למגוון הגדול של בעלי החיים ביער. כמו כן, ככל שיש יותר אנשים סביב היער, הקונפליקט בין האדם לבעלי החיים הולך וגדל", מוסיפה אור.
"התקרבות האדם לשטחים טבעיים, תוך הריסת שטחים אלו לצרכים שונים, גורמת לדחיקת חיות הבר לשטחים קטנים וגורמת לקושי רב לאוכלוסיית הטיגריסים בחיפוש אחר מזון", מציין מלכא. "בהודו, לדוגמה, עשרות אנשים נפגעים מדי שנה כתוצאה ממפגש בין טיגריסים לבני אדם בשטחים הנושקים בין חקלאות לטבע".
חשיבות הטיגריסים בטבע
למרות כל הבעיות האלו, חזרה מתונה של הטיגריסים אל בתי הגידול שלהם בטבע, כמו זו שתועדה לאחרונה במערב תאילנד, יכולה להועיל בהחזרת האיזון – לא רק עבור הטיגריסים, אלא עבור הטבע כולו. "לכל חיה יש מקום במארג האקולוגי", אומר מלכא. "כשהאיזון בין הטורף לנטרף נשמר, הטבע מכיל נהדר את שניהם. אין גידול של גורם אחד על חשבון גורם אחר. כשמוציאים חיה או דוחקים אותה לקצה, מישהו יתפוס את המקום החסר במקומה. אין ואקום בטבע. וזו תהיה הפרעה קשה שהתמודדות עמה קשה וכמעט בלתי הפיכה".
"הטיגריסים משמשים בטבע כ'מין מטריה' - כלומר, עצם השימור של הטיגריסים שנדרשים לשטחים עצומים כדי להתקיים, הוא כעין מטריה ששומרת על כל המגוון הביולוגי באזורים אלו, ומעצם השמירה על הטיגריס, אנחנו שומרים בעצם על הרבה מינים אחרים בשטחים אלה", מסבירה אור. "בסופו של דבר אם לא נשמור על המערכות האקולוגיות בעולם גם אנחנו לא נשרוד".
"התצלומים של הטיגריסים בתאילנד שחוזרים לחיות במקום שנכחדו ממנו מראים שאם ניתן להם מקומות לחיות בשלום ובשקט, ונשמור על בתי הגידול בריאים ומגוונים, האוכלוסייה שלהם יכולה להתאושש."
אבל הדרך עדיין רחוקה. "מספר הטיגריסים היום קטן מאוד, ללא ספק יש לא מעט יערות ריקים מטיגריסים שאולי אפשר לאכלס מחדש", אומרת אור. "המאבק בשמירה על הטיגריסים עדיין בעיצומו. יש מודעות רבה יותר בקרב רשויות שמירת הטבע במדינות המקור של הטיגריסים ובארגונים בינלאומיים שתומכים בתוכניות שימור והגנה על אוכלוסיות אלו. הכפלת אוכלוסיית הטיגריסים קשה מאוד ליישום, לכן מתמקדים בשימור אוכלוסיות קיימות ומתן מענה ליכולת הרבייה והצמיחה ביחס לתנאי השטח".
"המבחן יהיה מבחן הזמן. ניאלץ להתאזר בסבלנות כדי להכריז רשמית על בשורות טובות של עלייה במספר הטיגריסים בטבע – המקרה האחרון בהחלט נותן סיבה לאופטימיות זהירה, אך עדיין לא נחשב כהצלחה", קובעת אור.
איך לשמור על הטיגריסים?
אז כיצד אנחנו באופן פרטי יכולים להתחבר לטיגריסים ובו בזמן לתרום למאבק למען שמירתם? אור אומרת כי "כשמדובר בשמירה על טיגריסים, הדבר הראשון שכולנו יכולים לעשות זה לא להגיע לשום מקום בעולם שבו מצטלמים עם טיגריס, מלטפים גורים של טיגריס וכו'. זה כולל מקדשי טיגריסים בתאילנד, למשל, או גני חיות מפוקפקים בארצות הברית. ברוב המקומות האלה יש גם הרבה פעילות בלתי-חוקית, והם גורמים לפגיעה באוכלוסיית הטיגריסים בטבע".
"עדיף לחפש מידע על תיירות אקולוגית, שהיא תיירות ששומרת על הסביבה. כך ניתן לטייל ולראות חיות בר במצפון נקי, מבלי לגרום נזק לבעלי החיים בטבע", מסכמת אור.
