ב-23 באוקטובר 2020 עמדו שני אנשים עסוקים למדי, המועמד דאז לנשיאות ארה"ב ג'ו ביידן, והנשיא דאז דונלד טראמפ, ודיברו במשך 15 דקות על אודות מדיניותם בנושא משבר האקלים. כל זאת במסגרת דיבייט בחירות, בפריים טיים. בארבע מערכות בחירות אשר התקיימו בישראל בשנתיים וחצי האחרונות, מתוך מאות ואלפי שעות שידור, ראשי המפלגות המועמדות לכנסת לא נשאלו אפילו פעם אחת בפריים טיים מהי עמדתם בנושא שינוי האקלים.
הממשלה החדשה נושאת בשורה ומפיחה תקווה גדולה בנוגע להתמודדות של ישראל מול משבר האקלים. ישנה קבוצה של שרים וחברי כנסת המחויבים לנושא ומכירים היטב את הפתרונות. הם מעוניינים להוביל שינויים מרחיקי לכת, כפי שנדרש בעת הזו של מצב חירום אקלימי, וכפי שקורה ברחבי העולם.
אולם, יש בעיה. בניגוד לעניין הרב שקיים בעולם כלפי משבר האקלים, כפי שמעידה הצמיחה של המפלגה הירוקה בגרמניה, שמועמדת להוביל את גרמניה ביום שאחרי אנגלה מרקל, או מדיניות האקלים פורצת הדרך של ג'ו ביידן, בישראל הנושא נותר שולי. התנועה הסביבתית בישראל היא מקצועית ומחויבת, אליה הצטרפו בני נוער וצעירים הדורשים מן המנהיגות לשמור על עתידם, אולם מרבית הציבור אינו רואה במשבר האקלים נושא רלוונטי לישראל.
בנאום הראשון שלו בפני הקונגרס, הבטיח הנשיא הנבחר ג'ו ביידן להפחית את פליטת גזי החממה, להפוך את ארה"ב למובילה עולמית בתחום אנרגיה הירוקה, ובכך להניע מחדש את כלכלת ארה"ב.
כאן בישראל, בחר ראש הממשלה נפתלי בנט, שלא במקרה, לדבר על נושא אזרחי קריטי אחר, בנייה של שני בתי חולים חדשים בפריפריה, ולא על תוכנית לאומית להפחתת גזי חממה. אם הוא היה מדבר על כך, פרשנים היו יכולים להעלות חשד שגנן הכנסת הצליח בחשאי לשתול בנאום ראש הממשלה הנכנס כמה משפטים, כי מה לנו ולגזי חממה? העולם התעורר, אמנם באיחור, להתמודדות עם משבר האקלים. אך בישראל מסרבים להתרגש. זה נכון שיש נסיבות מקלות, משברים ביטחוניים בלתי פוסקים, משבר פוליטי, אולם כל זה עדיין לא מסביר את חוסר הנוכחות בשיח הציבורי של משבר אשר נחשב ברחבי העולם לאתגר הגדול ביותר של המאה הנוכחית.
שבויים בקונספציה
אחת הסיבות לכך היא שבישראל השתרשה תפיסה לפיה אנחנו צופים על כל העניין מן היציע. הטענה הרווחת היא שישראל תורמת רק 0.2% מפליטת גזי החממה לאטמוספרה, לכן נעשה מה שאנחנו יכולים, כמחווה, אבל אין לנו ממילא השפעה. התפיסה שמשבר האקלים הוא לא העסק שלנו, לנו יש בעיות אחרות, ו"שהאירופים יטפלו באקלים", מעבר לכך שהיא חסרת אחריות ומשמשת בעיקר כתירוץ שלא לפעול, היא מנוגדת לאינטרס הישראלי.
צריך להיות לנו אינטרס גדול בכך שהמאמץ העולמי להתמודדות עם משבר האקלים יצלח. אזור המזרח התיכון הוא בין הפגיעים ביותר לשינוי האקלים, האו"ם מגדיר אותו כ-Hotspot. ללא התמודדות ראויה עם משבר האקלים, אזורים רבים במזרח התיכון יהפכו בתוך עשורים בודדים לבלתי ראויים למחיה, מה שיגביר את חוסר היציבות הפוליטית, ויהפוך מיליוני אנשים לפליטי אקלים. מומחי ביטחון רואים בכך את אחד האיומים הגדולים ביותר על הביטחון הלאומי של ישראל.
השירות המטראולוגי הישראלי פרסם דו"ח בשנת 2019 ובו תחזית כי במהלך המאה הנוכחית, ללא נקיטת צעדים דרמטיים להתמודדות עם משבר האקלים, הקיץ בישראל יתארך ויימשך לאורך רוב חודשי השנה, בו בזמן שהחורף ילך ויתקצר. במילים אחרות, ישראל הופכת למדבר.
משבר אקלים ישראלי
אין סיבה לחשוב שבמסגרת התפיסה הקיימת ניתן לקדם מדיניות מהפכנית, אשר דרושה לה תמיכה ציבורית וגיוס של כל השותפים להנהגה, מכל המגזרים. על מנת לממש את התוכניות השאפתניות והדחופות של הממשלה, יש צורך לשנות את המיסגור של משבר האקלים. לא עוד משבר גלובלי ואמורפי, ששייך ל"מישהו אחר, במקום אחר", אלא מצב חרום אקלימי ישראלי.
אולם איך האקלים, המקיף את כל כדור הארץ, יכול להפוך לנושא ישראלי?
דרך טובה להתחיל היא להמחיש באופן קונקרטי כיצד משבר האקלים משפיע על חיינו כאן ועכשיו. בישראל מתרחשים מדי שנה אירועי מזג אוויר קיצוניים, הולכים ומתגברים, אשר גובים קורבנות אקלים. כיום אנחנו לא יוצרים הקשר למשבר האקלים, אולם אירועי מזג אוויר קיצוניים אלה הם למעשה הנורמה באקלים החדש.
כך לדוגמה, הצפות החורף בנחל הגעתון בנהריה בהם שגבו קורבנות בנפש, שריפות הקיץ בהרי ירושלים שהביאו לפינוי יישובים. אירועים דומים התרחשו בעבר, אולם משבר האקלים מביא לעלייה בתדירות ובעוצמה שלהם. את זה צריך לתקשר באופן קבוע, כך נראה משבר אקלים ישראלי.
לצייר תמונת עתיד ברורה
משבר האקלים קורה כאן ועכשיו, אולם אנחנו רק בתחילתו. מדעני אקלים דייקו את התחזיות לרמה המקומית. אנחנו יודעים כיצד משבר האקלים ישפיע על כל עיר בישראל. לדוגמה, קיץ תל אביבי של אמצע המאה, יתאפיין בגלי חום אשר יימשכו עשרים יום ברצף. מחקרים עדכניים מראים שבימים מסוימים עומס החום יהיה כל כך גבוה, שאנשים אשר לא ישהו במבנים ממוזגים, יהיו בסכנת חיים. ניתן עדיין למתן את התרחישים הללו, אבל יש צורך בנקיטת צעדים דרמטיים בתוך שנים בודדות, חלון ההזדמנויות הולך ומתקצר.
יש צורך לפתח דרכים חדשות להמחשת תמונת העתיד, כך שמקבלי החלטות והציבור הרחב יכירו את האקלים הצפוי בכל יישוב בישראל, אם לא נפעל בדחיפות.
באפריל השנה פורסם הדו"ח להיערכות ישראל לשינוי האקלים, אותו ריכז המשרד להגנת הסביבה. מן הדו"ח עולה תמונה ברורה של עתיד ישראלי "חם יותר, יבש יותר, קיצוני יותר וגבוה יותר". הדו"ח צופה אירועי מזג אוויר קיצוניים תכופים יותר, עלייה במפלס פני הים שיביא להצפת ערי חוף והרס המצוק החופי. על פי הדו"ח, ישראל תיפגע בכל התחומים- מבריאות וכלכלה, ועד לביטחון.
לעומת זאת, התמודדות עם משבר האקלים מהווה הזדמנות, המעבר לאנרגיה מתחדשת ייצר אלפי מקומות עבודה חדשים, ישראל יכולה להוביל את העולם בפיתוח טכנולוגיות מים ואנרגיה. תמונת המצב הזו צריכה להיות ברורה לכל חברי הממשלה החדשה.
בשנת 2021, משבר האקלים הוא אחד הנושאים המרכזיים שבהם צריכה לעסוק ההנהגה של כל מדינה אשר דואגת לאזרחים שלה. בשעה טובה יש לישראל הנהגה חדשה ומעודכנת.
אופן ההתמודדות עם משבר האקלים יקבע האם וכיצד נצליח להמשיך לחיות כאן, בישראל. עלינו להשתחרר מהתפיסה שאנחנו רק צופים, הגיע הזמן שראש הממשלה בישראל ירגיש בנוח לדבר על מדיניות אקלים.
צור משעל הוא דוקטורנט בבית ספר "פורטר" לסביבה באוניברסיטת תל אביב, בנושא חסמים פסיכולוגיים כלפי התמודדות עם משבר האקלים וויזואליזציה של האקלים, ומיוזמי "ועידת האקלים הישראלית".
Tsur.mishal@gmail.com
