השבוע פורסמה הודעת דוברות ודו"ח של המשרד להגנת הסביבה, בנוגע לזיהום אוויר גבוה באזור התעשייה ברמלה. ההודעה הזו, שמוציא המשרד מיוזמתו, די חריגה, והיא צריכה, לכאורה, לעודד אותנו. הנה המשרד שממונה על איכות האוויר במדינה עושה את מלאכתו נאמנה. ולמה כביכול? כי מי שמכיר ומבין את פרטי הפרטים, ויודע לקרוא בין השורות בהודעת המשרד, מבין שעובדים עלינו בעיניים.
אזור התעשייה ברמלה מאכלס כמה מפעלי תעשייה, הגדול מביניהם הוא מפעל המלט נשר-רמלה, וכן מפעלי בטון, מתכת, גלוון ופח ומזון. לכל אחד מהם יש פוטנציאל כזה או אחר לפליטת מזהמים לאוויר, אך לפי מרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס) של המשרד להגנת הסביבה, רק שלושה מפעלים באזור הם בעלי פוטנציאל זיהום גדול ולכן מחויבים בדיווח. המפעל הראשון, איסכור-שרותי גלוון בע"מ-רמלה, שעיסוקו עיבוד מתכות ברזליות, מדווח על פליטה של אמוניה, אבץ וכלור, בכמויות נמוכות יחסית, כאשר הפליטה של חומר חלקיקי עדין מרחף שקוטר חלקיקיו קטן מ-10 מיקרומטר (PM10) היא מתחת לכמות הסף לדיווח, ותכף נתעכב על המזהם הזה.
המפעל השני, משאב-יזום ופיתוח בע"מ, שעוסק בשריפת דלקים, מדווח על מזהמים אופיינים לשריפת דלק, ביניהם תחמוצות חנקן, פחמן חד-חמצני ודו-חמצני וחומרים אורגנים נדיפים, לרבות מעט חומרים מסרטנים כמו בנזן, ושוב, פליטות ה-PM10 נמוכות מהסף.
ואילו מפעל נשר-מפעלי מלט ישראליים בע"מ מדווח על פליטה של כמות גבוהה מאוד של מזהמי אוויר שונים, לא רק יחסית לשני האחרים, אלא גם בהיקף לאומי, וביניהם גם חומרים אורגנים נדיפים ומסרטנים, תחמוצות חנקן וגופרית, מתכות כבדות, וחלקיקים מסוג PM10, בכמות גדולה מאוד. נשר גם מדורגת בדו"ח המפל"ס האחרון משנת 2019 במקום השני מבין "עשרת המפעלים שהעלות החיצונית של פליטת חומרים מזהמים לאוויר מהם היא הגדולה ביותר", כלומר העלות המושתת על המשק בשל הזיהום, וזאת בשל היקף המזהמים הרב שנפלט מהמפעל. יחד עם זאת, כפי שעולה מהודעת המשרד, עד לפני כחודשיים (סוף חודש אוקטובר 2020) לא הוצבה באזור התעשייה ניידת ניטור אוויר קבועה, גם לא ברמלה או בלוד הסמוכה, ומה שלא מודדים לא יודעים.
והנה באופן לא מפתיע, מתברר מהודעת המשרד, שמאז שהוצבה הניידת של המשרד באזור התעשייה לפני קצת יותר מ-60 ימים, והיא מודדת חלקיקים נשימים מסוג PM10 בלבד, נמדדו בה 45 חריגות מערך הסביבה, כ-75% מהימים, ו-39 מערכי ההתרעה המוגדים בחוק אוויר נקי. ושלא תתבלבלו, ערכים דומים היו במקום גם לפני שהוצבה הניידת, במשך זמן ארוך. דרך אגב, אין בדו"ח הסבר מדוע לא נמדדים באזור התעשייה, סמוך לו ובעיר רמלה ריכוזי מזהמים נוספים, כמו חלקיקים קטנים ומסוכנים יותר בקוטר קטן מ-2.5 מיקרון (PM2.5) או חומרים אורגנים נדיפים.
חלקיקים מרחפים מורכבים מחומרים רבים, כגון פחמן, מתכות ועוד, ויש להם השפעה בריאותית נרחבת, ממחלות נשימה ועד מחלות דם, לב ואפילו סרטן, בהתאם לגודלם ולהרכבם הכימי. על פי חוק אוויר נקי, ערך הסביבה של PM10 (ערך המבוסס על ערכי בריאות, אך הלוקח בחשבון גם את יכולת היישום הטכני, המדעי והכלכלי) הוא 130 מיקרוגרם למטר מעוקב (מק"ג/מ"ק) ליממה, ערך גבוה מאוד יחסית לערך המומלץ על פי ארגון הבריאות העולמי-50 מק"ג/מ"ק ליממה. ערך ההתרעה (ערך שחריגה ממנו משמעותה סיכון מידי לבריאות ושיש להתריע בפני האוכלוסייה כאשר מתקרבים אליו או חורגים ממנו) הוא 300 מק"ג/מ"ק ביממה. ומה בשטח? יש ימים בהם הערך היומי עמד על מעל ל-700 מק"ג/מ"ק וערכים שעתיים של עד 1500 מק"ג/מ"ק.
לפי ההודעה, הגורם העיקרי לזיהום הם מפעלי הבטון באזור התעשייה ברמלה, שבסמוך אליהם מוקמה הניידת, למרות שלמפעל נשר יש פוטנציאל גבוה לזיהום חלקיקי. יתרה מכך, בהודעה מצוין כי בסופי השבוע, עם הפסקת העבודה במפעלי הבטון, הריכוזים יורדים מתחת לערך הסף, למרות שהם עדיין גבוהים יחסית לאזור. אך קריאה מדוקדקת בדו"ח מעלה ש-47% מהזמן כיוון הרוח מראה שהזיהום בא מאזור מפעלי הבטון, ו-30% מהזמן מאזור מפעלי נשר, צריך לקחת בחשבון שהרוח לא נשארת באותו כיוון כל יום וכל היום.
המספרים מדברים בעד עצמם, אבל מיקום תחנת הניטור הוא כמובן קריטי, ולא ברור מדוע המשרד בחר להציב אותה בסמוך למפעלי הבטון ולכביש בו נוסעים מערבלי הבטון. האם לא ברור שהיא תמדוד את הזיהום ממפעלים אלה? ובאמת, על פי ההודעה לתקשורת, המשרד שלח התראות לשני מפעלי בטון באזור התעשייה. דרך אגב, שיהיה ברור, המיקום הזה והניטור הזה לא מציגים תמונה אמיתית של הזיהום בשטח ושל האחריות של מקורות הזיהום השונים.
הדו"ח, בניגוד להודעה, גם מציג דיגומים שנשר מחויבת לעשות סביב המפעל. דיגומים אלה לא הראו חריגות, אבל כתוב באופן ברור שהדיגומים נעשו לרוב כשהרוח לא נושבת ממקורות הזיהום במפעל לנקודות הדיגום, אז מה הפלא. מה שבכלל לא מוזכר הוא הניטור הרציף של חלקיקים וכספית שנשר מחויבת לעשות בארובות הכבשנים, אבל אינו שקוף לציבור. ובכל זאת, המשרד דרש מנשר לעשות דיגומים כמו שצריך ולהקים תחנת ניטור באזור התעשייה ובעיר רמלה, באמת הגיע הזמן, אבל זה לא מספיק.
הפרסום של המשרד לא חושף את הסיפור האמיתי מאחורי הצבת הניידת ומדידת הזיהום. לנשר יש כבשנים גדולים, המספקים את הטמפרטורה הגבוהה הדרושה לייצור המלט. כבשנים אלה שורפים דלקים שונים, וביניהם גם פסולות, ולאחרונה החברה קיבלה אישור מהמשרד להגנת הסביבה להרחיב את ההעברה של פסולת חומרים מסוכנים לשריפה בכבשנים שבמפעל. כמו כן, בהתאם, לפני כחצי שנה שונה היתר הפליטה לאוויר של החברה. בנוסף, בשל חשש של הציבור מהגברת הזיהום באזור והיעדר הניטור באזור, המשרד התחייב להציב ניטור ודרש מנשר ניטור רציף. אבל, כאמור, הניטור הנוכחי מגלה טפח ומסתיר טפחיים.
בסיכום ההודעה, המשרד מציין כי הוא "פועל בשיתוף פעולה עם עיריית רמלה לשיפור המצב, לרבות פעילות מול מפעלים בעלי פוטנציאל זיהום". זאת, למרות שרק כמה שורות לפני כן צוין שהמשמעות של חריגה מערכי ההתרעה היא ש"יש לנקוט אמצעים מידיים למניעת החריגה".
המקרה שלפנינו הוא מקרה בוחן: איך מתנהל הניטור, הניהול והפיקוח על זיהום אוויר מהתעשייה, ומה הציבור יודע או לא. כפי שזה נראה, רב הנסתר על הנגלה, אבל חשוב לזכור שגם לכל אחת ואחד מאיתנו יש אחריות ומחויבות לפעול.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
