עם התחממות האקלים העולמי בעשורים האחרונים מתרבים הסימנים שמעידים על שינוי באורכן של עונות השנה. באזורים רבים בעולם, בהם ישראל, החורף נהיה קצר יותר והקיץ מתארך ומתחיל מוקדם מכפי שהתרגלנו. לשינויים בעונתיות האקלים, הצפויים להתגבר עם עליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת, עלולות להיות השלכות משמעותיות על האדם ועל המערכות האקולוגיות. חלקן כבר מתחילות לתת את אותותיהן.
מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת של האגודה האמריקנית לגיאופיזיקה ממחיש עד כמה השינוי הזה כבר נוכח בחיינו. החוקרים בחנו את השינוי באורכן של ארבע העונות בשנים 2011-1952 בחצי הכדור הצפוני, והסיקו מכך לאן יוביל השינוי עד שנת 2100 אם ההתחממות העולמית לא תיבלם בהקדם.
שרב כבד ויובש ברחבי הארץ בחודש מרץ
(צילום: אריק סוכר, רשות הטבע והגנים, עובדי ויערני קק״ל)
שעון קיץ
המחקר התמקד באזור שבין קו הרוחב 30, החוצה בין השאר את דרום מדינת ישראל, לקו רוחב 60 העובר בין השאר בסקנדינביה. הסיבה להתמקדות ברצועה הזאת היא שרק בה השנה מתחלקת לארבע עונות מוגדרות ושוות יחסית באורכן. באזור הזה חיה כמחצית מאוכלוסיית העולם.
החוקרים הגדירו את עונת הקיץ כשלושת החודשים החמים ביותר בשנה, ובדקו מה היה טווח הטמפרטורות בחודשים הללו בשנים שנבדקו, במגוון מקומות באזור המחקר. בכל שנה ובכל אתר שנבדק תיעדו החוקרים את הרף התחתון של טווח הטמפרטורות בקיץ וחישבו לפיו ממוצע רב-שנתי שאותו הגדירו "רף הקיץ".
הרף הזה, שמשתנה ממקום למקום, מייצג את הטמפרטורה הממוצעת שבה התחילו חודשי הקיץ בתקופת המחקר. בהתאם לכך, תחילת הקיץ נקבעת כשרף הקיץ נחצה והטמפרטורה עולה מעבר לו. באופן דומה הגדירו את עונת החורף על פי שלושת החודשים הקרים ביותר בשנה. עונות המעבר, הסתיו והאביב, הוגדרו כפרקי הזמן המפרידים בין הקיץ והחורף.
כך יכלו החוקרים להשוות בין אורך הקיץ בשנים שונות, במקום להגדיר אותו לפי תאריכים קבועים. השיטה הזאת מאפשרת גם לבחון את התחממות כדור הארץ: אם קיימת מגמת התחממות לאורך התקופה הנבדקת, נצפה לראות כי רף הקיץ ייחצה יותר ויותר מוקדם משנה לשנה, כלומר שהקיץ יתארך.
כשהחום עולה
מהנתונים מתברר כי במהלך שישים השנים שנבדקו עונת הקיץ התארכה במידה ניכרת על חשבון שלוש העונות האחרות. הקיץ התארך ב-4.2 ימים בממוצע בכל עשור, בשעה שהחורף התקצר ב-2.1 ימים. בסך הכול עונת הקיץ בחצי הכדור הצפוני התארכה לאורך התקופה שנבדקה מ-78 ימים ל-95.
השינוי המהיר באורך העונות בחצי הכדור הצפוני כבר מורגש במערכות אקולוגיות רבות, ומאיים להפר את האיזון העדין בין אוכלוסיות בעלי חיים למקורות המזון שלהם. לדוגמה, מחקר שנעשה בהולנד מצא שבאזורים בהם האביב הגיע לשיאו מוקדם מהרגיל, חלה ירידה של כ-90 אחוז בגודלה של אוכלוסיית הציפור הנודדת חטפית (Ficedula Hypoleuca), שהגיעה לקנן באזורים הקבועים שלה רק אחרי שמקורות המזון שם הידלדלו.
מה צופן העתיד?
בהמשך השתמשו החוקרים במודל חישובי כדי לבחון איך משך העונות צפוי להשתנות במאה השנים הקרובות, על פי כמה תרחישים אקלימיים. בתרחיש השמרני, שהפאנל הבינלאומי לאקלים מכנה RCP 4.5 ובמסגרתו קצב העלייה בפליטת הפחמן הדו-חמצני של האנושות יתייצב בסביבות שנת 2050 בעקבות נקיטת צעדי מנע, מגמת התארכות הקיץ והתקצרות החורף תמשיך עד סוף המאה בקצב דומה לזה שנצפה במהלך השישים השנים האחרונות.
תרחיש ה"עסקים כרגיל" (RCP 8.5) מתאר מצב שבו לא תיעשה כל פעולה לצמצום פליטת הפחמן הדו-חמצני, כך שהקצב שלה ימשיך לנסוק. על פי התרחיש הזה, הקיץ צפוי להתארך ב-8.5 ימים בכל עשור והחורף צפוי להתקצר ב-4.7 ימים. לפיכך, בשנת 2100, עונת הקיץ צפויה להימשך כחצי שנה, לעומת חודש חורפי אחד בלבד.
חשוב לזכור שהמחקר מגדיר את עונות השנה רק על פי טווח הטמפרטורות היומיות לאורך השנה בלבד, ואינו מתייחס לשינויים הצפויים במזג האוויר ובכמות המשקעים עקב התארכות העונה החמה. המשמעות של קיץ שנמשך חצי שנה היא שבמשך שישה חודשים שלמים, הטמפרטורה הממוצעת היומית תהיה גבוהה ב-50-25 אחוז לעומת הטמפרטורה הממוצעת בחמישים השנים האחרונות, בזמן שכיום אנו חווים טמפרטורות כאלה שלושה חודשים בלבד בשנה.
לצד המשבר שיחוו מערכות אקולוגיות שלמות והיצורים החיים בהן, גם בני האדם צפויים לסבול לא מעט. בעולם קיצי שכזה, גלי החום ייעשו קיצוניים וארוכים הרבה יותר, ומי שיבקשו לעבוד בעבודות פיזיות בשעות היום, כגון בנייה וחקלאות, יסכנו את חייהם באזורים רבים בעולם. בנוסף, מחקר שנערך במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) מצא קשר בין התחממות האקלים לעלייה בשכיחות של דיכאון קליני ומחלות נפש קשות נוספות.
התארכות העונה החמה צפויה להעלות בצורה ניכרת את הדרישה לאנרגיה לצורך קירור מבנים, אך הירידה הצפויה במשקעים במדינות מסוימות עלולה להוביל להתייבשות של מאגרי מים שמשמשים כיום להפעלת תחנות כוח הידרואלקטריות, המספקות כ-16 אחוז מצריכת החשמל העולמית.
ומה בישראל?
החוקרים מציינים כי באזור הים התיכון נצפתה עד כה מגמת ההתארכות הגדולה ביותר של עונת הקיץ. רק ברמת טיבט תועדה עלייה דומה. עד כה לא נערך בישראל מחקר דומה הבוחן את השינוי באורכן של עונות השנה, אך שינויי הטמפרטורה הנצפים בהן ממחישים היטב כי שינוי האקלים אינו פוסח על ישראל: בשלושים השנים האחרונות הטמפרטורה בחודשי הקיץ עלתה בכשתי מעלות צלזיוס לעומת שישים השנים שקדמו להן. לעומת זאת, הטמפרטורה הממוצעת בחורף נותרה ללא שינוי מובהק.
המדע עוד לא הוכיח רשמית שאורך העונות בישראל השתנה, אך הטבע הישראלי אומר את זה כבר מזמן. פריחת השקדייה, אחד מהסמלים של חילופי העונות בישראל, והמזוהה עם ט"ו בשבט, החלה בשנים האחרונות להקדים את בואה בחודש ואף יותר ממועדה המסורתי. וכמו אצל החטפית בהולנד, גם בישראל אנו עדים לסימנים של התערערות התזמון של הפעילות הקשורה למינים שונים, ובעיקר בקשר בין צמחים למאביקים שלהם.
אור אליאסון, מכון דוידסון לחינוך מדעי
