לפני כמה שנים, החוקר ג'פרי ארנט הראה כי מרבית מהמאמרים המפורסמים כיום בפסיכולוגיה מבוססים על מחקרים שנעשו בארה"ב ובכך מזניחים את 95% הנותרים מאוכלוסיית העולם. המאמר הזה, כמו רבים אחרים, חשף את המחסור במחקרים המביאים בחשבון את המגוון החברתי-תרבותי של עולמנו ואת הקשר בין העולם הפנימי של האדם (המחשבות, הרגשות, הרצונות וכו') ובין ההקשר הכלכלי, הפוליטי והחברתי שבו הוא חי.
2 צפייה בגלריה
"להיות אמא" של הפסלת דליה חי. בעוד רוב המחקר בהורים וילדים עוסק באופן בו האם ממלאת את התפקיד ההורי שלה, מעט מאד מחקרים מתמקדים בחוויות הסובייקטיביות של האם עצמה
(צילום: דליה חי)
התפיסה שנפשו של האדם פועלת תמיד בתוך הקשר חברתי-תרבותי מלווה אותי שנים רבות ומהווה את העוגן המרכזי של המחקר שלי. עבודת הדוקטורט שלי עסקה בטראומת הלחימה של גששים בדואים ששירתו בצה"ל. בהמשך, עברתי להולנד ועבדתי שם בארגון ממשלתי, העוסק במתן סיוע נפשי לאוכלוסיות מיעוטים כמו מהגרים, פליטים ומחפשי מקלט. עבודות המחקר הללו, במהלכן שוחחתי ארוכות עם אנשים מתרבויות שונות, לימדו אותי רבות על הקשר שבין חיי הנפש ובין הקודים החברתיים והתרבותיים ובהדרגה התגבשה בתוכי ההחלטה להתמקם בהצטלבות שבין הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה.
מאז שהגעתי למחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, המחקר שלי מתמקד בהתפתחות ילדים וכיצד היא מושפעת מנורמות, ערכים וקודים תרבותיים. חלק גדול מהמחקר שלי עוסק בבעיות התפתחות כמו אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז ואילמות סלקטיבית (קושי לדבר במצבים חברתיים מסוימים). ידוע לנו למשל כי לילדים השייכים לקבוצות מוחלשות באוכלוסייה יש יותר סיכויים להיות חשודים על ידי אנשי מקצוע מתחום החינוך ובריאות הנפש כבעלי בעיות התנהגות ולהיות מופנים לחינוך מיוחד. מצד שני, הסיכוי שהם יקבלו אבחון וטיפול מתאים בהפרעת קשב וריכוז, למשל, נמוך יותר מילדים משכבות חזקות יותר באוכלוסייה.
המחקר שלי מנסה להבין האם ההבדלים הללו נובעים מהיעדר ידע של ההורים, מתפיסות שונות לגבי מהי התנהגות רצויה של ילדים, מהטיות תרבותיות של אנשי חינוך או רופאים, או מחשש מסטיגמה שלילית. כדי לענות על שאלות אלו אנו משתמשים בכלים כמותיים ואיכותניים, הכוללים ראיונות ושאלונים להורים, ילדים, ואנשי מקצוע כמו גם בכלים אובייקטיביים יותר כמו תצפיות קליניות ומבדקים ממוחשבים.
חלק אחר מן המחקר שלי מתמקד בהקשר החברתי-תרבותי של היחסים בין הורים לילדים. לאחרונה, אני מתבוננת מקרוב על המיתוס של "אימהות מושלמת" בחברה המערבית וחוקרת כיצד הקודים החברתיים הנוקשים על אודות מהי "אימהות טובה" משפיעים על נפשן של אימהות ועל יחסיהן עם הילדים. במרכז החקירה שלי נמצאים רגשות אשמה ובושה אימהיים שיש להם מקום של כבוד בשיח הפופולרי על אימהות אבל באופן תמוה, נזנחים מן המחקר האקדמי. כדי להבין טוב יותר מהי אימהות בתרבות בת זמננו, המחקר משתמש בכלים מגוונים, הכוללים לצד ראיונות ושאלונים לאימהות ולאבות גם ניתוח של טקסטים ספרותיים וקולנועיים וייצוגים של אימהות בתקשורת הפופולרית.
ד"ר אורטל סלובודין, המחלקה לחינוך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
לאתר האישי של החוקרת: https://in.bgu.ac.il/humsos/edu/pages/staff/ortal_slobodin.aspx
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' ליאת קוזמא, פרופ' אבי שרודר וד"ר איריס אידלסון-שיין מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
