בתחילת השבוע השתוללה שריפה בבריכת החורף הגדולה של נתניה (שמוכרת לרבים בשם שלולית החורף). הלהבות כילו את הצמחייה באזור וככל הנראה גרמו לנזק כבד לבעלי החיים שחיכו לגשמים הרציניים המשמעותיים של החורף כדי להשיל מעליהם את אבק הקיץ ולהתעורר מחדש.
למרבה הצער, לא רק שריפות מאיימות על בריכות החורף ברחבי ישראל אלא מגוון גורמים אחרים, ובראשם הבנייה המואצת בשטחים הפתוחים שלנו, שעלולה להביא לכך שהן ייעלמו מהנוף המקומי - לתמיד.
(עריכה: זווית, סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה)
את קסמן של בריכות החורף (שנקראו בעבר גם "שלוליות חורף") ניתן עדיין לגלות במקומות רבים בישראל לגמרי במקרה, במהלך טיול עם הכלב או ריצה בסמוך לבית. מדובר בגופי מים עונתיים הנוצרים בשטחים פתוחים לאחר ירידת הגשמים, שמתמלאים בסתיו ובחורף ושמתייבשים לאחר מכן בהדרגה במהלך האביב וראשית הקיץ. הבריכות מופיעות בישראל כמעט לכל אורכה, מצפון ועד דרום, ותורמות לא רק ליופיו של הנוף המקומי, אלא גם למגוון הביולוגי.
בריכות החורף טומנות בחובן עולם שלם של חיים ומהוות מערכת אקולוגית לחה ענפה ומשמעותית בישראל היבשה. כך, למשל, מבריכות החורף נהנים בעלי חיים וצמחים רבים כמו סרטני בריכות, קרפדות, אילניות, ציפורים נודדות שעוצרות לצד המים למנוחה וארוחה ועופות מים כמו ברווזים ואנפות.
מעבר ליתרונות הסביבתיים של בריכות החורף, הן מספקות גם שירותים חשובים עבורנו בני האדם. "רבות מהבריכות מצויות בקרבת מרכזי אוכלוסייה, והן נגישות כאתרי טבע שמאפשרים גם פעילויות פנאי ונופש, כתשתית לקידום פעילויות חקר וחינוך בבתי ספר. הן גם יכולות לסייע בהשהיית מי נגר לטובת מיתון הצפות", אומר ד"ר אלדד אלרון אקולוג ויועץ סביבה, המתמחה באקולוגיה של בתי גידול לחים.
בעבר, בריכות החורף היו נפוצות מאוד, אך בשל בנייה מואצת והיעלמות השטחים הפתוחים, הן הולכות ונעלמות מנוף ארצנו. למעשה, בישראל נותרו פחות מ-5 אחוזים מבריכות החורף שהיו בה בעת הקמת המדינה. לכן, רבות מהבריכות הפכו לשמורות טבע מוגנות ועוברות פיקוח וסקרי טבע שנעשים על ידי הרשויות השונות.
כעת, מאמר חדש, שפורסם בכתב העת "יער" של קק"ל, מציג סקר נרחב שמבוצע בשנים האחרונות בשטחי הייעור של קק"ל ברחבי ישראל ושבאמצעותו ניתן לאתר ולאפיין את בריכות החורף שנותרו עדיין פעילות.
בריכות חורף כבית גידול ייחודי
על פי מומחים, ההגנה על בריכות החורף הכרחית על מנת לשמור על המגוון הביולוגי הייחודי של אורגניזמים שמתקיימים בישראל אך ורק בבית גידול זה, בדגש על מינים נדירים ואף כאלו שמצויים בסכנת הכחדה. בבריכות החורף חיים, למשל, חמישה מינים של דו-חיים מתוך שבעת המינים הקיימים בישראל: קרפדה ירוקה, צפרדע נחלים, אילנית מצויה, חפרית מצויה, וטריטון הפסים. השניים האחרונים מוגדרים בסכנת הכחדה חמורה.
ב-2018 הוחלט באגף תכנון בקק"ל לערוך סקר כללי רחב היקף שמטרתו הייתה למפות את בריכות החורף שנמצאות בשטחים שתחת ניהולה. "במסגרת הסקר ביקרנו ב-48 בריכות חורף ויצרנו מאגר מידע עדכני של בריכות חורף ואגני הניקוז שלהן בשטחי ייעור ובשטחים קרובים המושפעים מהן באופן ישיר", אומר אלרון, שכתב את המאמר יחד עם ד"ר יהונתן בר-יוסף.
לממצאים שנאספו במסגרת הסקר ושרוכזו במאמר יש חשיבות בכל הנוגע לשימור בריכות החורף לנוכח הסיכונים שמאיימים עליהן (כגון פיתוח ובנייה על השטח או ניקוז השטח שימנע את היווצרותן). הם מספקים למקבלי ההחלטות נתונים הכרחיים מבחינה תכנונית (מה יכולה להיות, למשל, ההגנה הסטטוטורית הנדרשת כדי לשמור עליהן?). בנוסף, מהמאמר אפשר ללמוד רבות על בעלי החיים הייחודיים שחיים בהן.
מאפיין ייחודי לבריכות החורף הוא שהן עוברות שינויים מפליגים לאורך השנה בהתאם לשינויי מזג האוויר, כמו תחלופת העונות ותקופות היובש, שיכולות להיות ארוכות וקיצוניות במדינת ישראל. כל אלו משפיעים על אסטרטגיות הרבייה והשרידות של צמחים ובעלי חיים שמאכלסים את בריכות החורף והופכים אותן, ואת בעלי החיים הגדלים בהן, לכל כך יוצאי דופן.
"הבריכות יבשות חלק מהשנה ולכן דגים לא יכולים להתקיים בהן"', אומר אלרון. "כך, אין בבריכות טורף-על יעיל וזה אפשר לאורך האבולוציה את ההתפתחות של בעלי חיים ייחודיים, מרביתם גדולי ממדים באופן משמעותי יחסית לקרוביהם שבגופי מים קבועים". דוגמה טובה לכך היא קבוצה של סרטנים שמתקיימים אך ורק בבריכות חורף ושרובם משתייכים למחלקה בשם סרטנים מסננים .(Branchiopoda) במחלקה זו ניתן למצוא מינים כגון תריסן קשקש, תריסן מגושם זימרגל ארצישראלי, בוצן ומינים נוספים. כולם גדולי ממדים באופן משמעותי בהשוואה לסרטנים ירודים אחרים שמתקיימים בגופי מים קבועים.
"בבריכות החורף מצויים גם מינים ייחודיים שפיתחו אסטרטגיות מענייניות להתמודדות עם החודשים היבשים ולהימנע מהכחדה גם בתקופות יבשות או כאשר הבריכה נפגעת. כך, לדוגמה, הסרטנים בבריכות החורף מטילים ביצי קיימא לקראת סיום התקופה הרטובה (ביצים המצופות מעטה עבה המגן מפני חום והתייבשות). הביצים שוקעות לקרקעית והמעטה העבה מגן על העובר מפני החום והיובש. בעונת הגשמים הבאה, עם התמלאות הבריכות, בוקעים העוברים ומתחיל מחזור חיים חדש. ידוע ממחקרים שלעתים יכולות לעבור כמה שנים עד שהעובר ייבקע מהביצה".
אסטרטגיה מעניינת נוספת קשורה להפצה של הסרטנים לבריכות חדשות. ביצי הקיימא יכולות לעתים לעבור מבריכת האם לבריכה חדשה באמצעות הבוץ שנדבק לרגליהם של בעלי חיים שונים". אומר אלרון. "חרקי מים מוצלחים יותר מהסרטנים ביכולת התפוצה שלהם. לאחר סיום התפתחות הזחלים ולפני התייבשות בריכת החורף, השלב הבוגר של החרקים יכול להתעופף בעזרת זוג כנפיו ולדלג לגוף מים אחר או שטח יבשתי עם תנאי גידול מתאימים יותר".
לשמור על הבריכות האחרונות
כאמור, ירידה במספרן ובשטחן של בריכות החורף העונתיות גורמת לירידה מקבילה במספר האוכלוסיות של המינים הייחודיים למקווי המים העונתיים בישראל. לכן, בשנים האחרונות נעשים יותר מאמצים להגן על בריכות החורף האחרונות שנותרו בישראל, ורבות מהן הפכו לשמורות טבע מוגנות. "הפגיעה הקשה ביותר בבריכות החורף בארץ התרחשה באזורים צפופי אוכלוסייה, כמו מישור החוף. באזורים בהם האוכלוסייה דלילה יותר – כמו ברמת הגולן ובגליל העליון – הפגיעה היתה קשה פחות", אומר אלרון.
במהלך הסקר החוקרים גם ראו שקיים הבדל בין ברכות הממוקמות באזורים גיאוגרפים שונים וכי יש גורמים חיצוניים המשפיעים על קיומן של הבריכות. בשנה הראשונה נמצא כי הבריכות ברמת הגולן גדולות יותר, ומאריכות ימים ביחס לברכות בגליל המערבי. כך הן מאפשרות לבעלי חיים מגוונים להתאכלס בהן תוך יצירת נישות אקולוגיות רבות. בין הסיבות לכך העובדה שמדובר בבריכות ותיקות יותר וכמות הגשמים שיורדת באזור רבה יותר.
מהסקר עולה גם שבריכות החורף בישראל מאוד רגישות לזיהומים חיצוניים. "ראינו שעדרי בקר בסביבת הבריכה משפיעים עליה לרעה" אומר אלרון. "הבקר עושה את צרכיו בבריכה או באגן הניקוז שלה ועקב כך נוצר עומס אורגני גבוה וריכוז גבוה של חומרי הזנה, שמשפיע לרעה על השרידות של האורגניזמים במים. כל פרה כזו מייצרת כמות שפכים הגדולה פי 40 מאדם ממוצע שיעשה את צרכיו בבריכה, ואם נכפיל זאת בגודלו של עדר הפרות נוכל להבין את מידת הנזק הכבד שנגרם למערכת האקולוגית".
"מעבר לממצאים, הדוח כולל המלצות כלליות ופרטניות עבור ניהול נכון ושמירה על כל בריכה. ביניהן, גידור הבריכות ומניעה של כניסת עדרי בקר לשטחן, העמקת הבריכות, שתילת צמחי מים מתאימים ושינוי תוואי שטח ומסלולי רכיבה המפריעים לקיומה התקין של הבריכה. לשמחתנו כבר בשנה שלאחר הניטור החל טיפול בליקויים במספר בריכות בשטחי קק"ל בגוש הגליל המערבי", מסכם אלרון.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
