הסרטן המרשים שבתמונה הוא אחד מהיצורים הנפוצים בחופי הארץ - סלען זיפני. אפשר למצוא אותו בקלות על שוברי גלים ואזורים סלעיים סמוך לקו החוף, ולזהות אותו בזכות הזיפים הרבים שעל רגליו וצבעי האזהרה החזקים שלו - כחול וכתום.
למרות החזות המאיימת והצבתות הגדולות, הסלען וסרטנים אחרים באופן כללי אינם ארסיים או מסוכנים עבורנו בצורה משמעותית. אם אתם במקרה אצות, רכיכות או דגים קטנים אז אתם כן בבעיה, כי הסלען ישמח להפוך אתכם לארוחת צהריים.
(צילום: רשות הטבע והגנים)
סרטנים מנהלים חיים די קשוחים, מלאים בקרבות בין זכרים ומלחמות עם טורפים רעבים. על מנת לשרוד בכל מחיר, הם משתמשים בטריק די דרמטי: כאשר הם נתפסים בצורה מסוכנת הם מסוגלים לקטוע לעצמם את הצבת או הרגל התפוסה, ובזכות ההקרבה ההירואית להיחלץ מהאיום ולהיעלם בין הסלעים. מהלך כזה נקרא אוטוטומיה (קטיעה עצמית) והוא קיים גם אצל בעלי חיים נוספים כמו השממית שמנתקת את זנבה בשעת סכנה.
אם חשבתם שהסרטן שאיבד רגל הולך להישאר פיסח לשארית ימי חייו, טעיתם בענק כי לסרטן יש אס נוסף בשרוול.
על מנת לגדול, סרטנים ופרוקי רגליים נוספים צריכים לצאת מתוך השלד החיצוני הקשה שמגן עליהם, וליצור לעצמם אחד חדש וגדול יותר בתהליך הנקרא התנשלות (המקבילה שלהם ללעלות מידה בג'ינס).
בהתנשלות הבאה של הסרטן קטוע הרגל, הוא לא רק יגדל - אלא ממש יצמיח את הרגליים והצבתות האבודות שלו מחדש!
את התהליך הזה של התחדשות (רגנרציה) גפיים אפשר למצוא גם בעכבישים, עקרבים ולא מעט פרוקי רגליים נוספים.
