בשנת 1978 לקחו אותי הוריי לצפות במחזה המפורסם של אגתה כריסטי מלכודת העכברים. העלילה הבלשית היפנטה אותי ומאז התמכרתי לתעלומות מכל הסוגים. האפשרות לעבוד כחוקרת במשטרה או בלשית פרטית לא עלתה על דעתי, עם זאת, כי אם נודה על האמת, זה פשוט מפחיד מדי. לקח לי זמן לקשר את ההתלהבות שלי מהיסטוריה, ובאופן מיוחד מההיסטוריה של אפריקה, למשיכתי לתעלומות ולספרות בלשית. אני מבינה היום כי המחקר ההיסטורי הוא עבודת בלשות, רק ללא הסכנות הכרוכות בה, משום שכל מושאי המחקר הם, למרבה המזל, כבר מתים.
בשלוש השנים האחרונות המחקר שלי מתמקד בהיבטים שונים של חקירות רצח במערב אפריקה הצרפתית. אין זה מקרה שהגעתי לנושא זה בשלב מתקדם יחסית בקריירה שלי. לפני 20 שנה ייתכן מאד שנושא כזה לא היה נחשב רציני מספיק. אולם המחקר ההיסטורי מתרחב כל העת לתחומים נוספים וכיום יש הכרה בכך שלמעשה כל היבט של החיים הוא חלק מהסיפור הגדול של ההיסטוריה האנושית.
מחקרי מתמקד בשני כיוונים עיקריים - האחד הוא התהליך של חקירת הרצח. תהליך זה מלמד רבות על היחסים הקולוניאליים במושבות צרפת ועל הבדלים, ולעתים גם דמיון מפתיע, בין התפיסות של מוות אלים וחקירתו בקרב השליטים הקולוניאליים מחד גיסא ובקרב החברות האפריקניות עליהם שלטו מאידך גיסא.
בחינת השימוש במדע פורנזי, חקירות עדים והיחס לעדויות שהפקידים הקולוניאליים תפסו כבלתי הגיוניות, תורמת רבות להבנה של יחסי הכוח במושבות. הדיונים המשפטיים מלמדים אותנו על הניסיון, הכושל לרוב, של המשטרים הקולוניאליים להכניס סדר במערכות חברתיות שאותן לא הצליחו להבין, בעיקר משום שהיו כבולים בתיאוריות הגזע והעליונות הלבנה של תקופתם.
הכיוון השני של מחקרי הוא השימוש בחקירות רצח כמקור עשיר להיסטוריה חברתית. אחת הבעיות במחקר ההיסטורי באפריקה היא העדר מקורות לגבי קבוצות מסוימות בקרב הנתינים הקולוניאליים, כמו למשל ילדים, נשים או גברים שלא הועסקו במערכת הקולוניאלית. המסמכים הרבים, שמייצרות לפחות חלק מחקירות הרצח, מספקים לעתים מקור בלתי נדלה של מידע על קבוצות אלה. בעדויות רבות ובדו"חות משטרתיים ופסיכולוגיים המלווים חקירות רצח ניתן למצוא תיאורים של חיי יומיום של נתינים קולוניאליים, שבדרך כלל לא עניינו את המשטרים הקולוניאליים ולכן נעדרים מסוגים אחרים של מקורות היסטוריים.
כהיסטוריונית אינני יכולה לאסוף את כל החשודים סביב שולחן, בסגנון אגתה כריסטי, ולהכריז בביטחון מי מהם הוא הרוצח. תקוותי היא שבאמצעות המסמכים הרבים שייצרו חקירות רצח בתקופה ובאזור שבו אני עוסקת, אצליח להרחיב את הידע שלנו על נשים, גברים וילדים שלרוב נדחקו החוצה מהתיעוד הקולוניאלי.
פרופ' רות ג'יניאו, המחלקה להיסטוריה כללית, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
