גם האזור שנחשב עד לא מכבר כחסין יחסית מפני ההתחממות הגלובלית כבר לא נראה כעת ככזה: חלק מהאוקיינוס הארקטי שסמוך לקוטב הצפוני מכונה "אזור הקרח האחרון" כי קרח הים שם כה עבה ולכן נדמה היה שיישאר כך גם בעוד עשורים, ועל אף ההתחממות הגלובלית. אבל מדענים נדהמו בקיץ האחרון כשגילו שכבר יש שם מספיק מים פתוחים כדי שספינה תוכל לעבור בבטחה.
מדענים בספינה שוברת קרח גרמנית בשם "פולארשטרן" תיעדו את מעברם בים ונדל שמצפון לגרינלנד, ביולי ובאוגוסט 2020. במחקר שפורסם במגזין Communications Earth and Environment נכתב כי אמנם חלק מזה נגרם ממזג אוויר יוצא דופן, אבל הצטמקות קרח הים בעקבות עשרות שנים של התחממות גלובלית הייתה פקטור חשוב.
קרח ים הוא רובד קרח צף הנוצר על פני הים במרחבי האוקיינוסים באזורי הקטבים. אמנם מדענים העריכו כי באמצע המאה הנוכחית באוקיינוס הארקטי כבר כמעט ולא יהיה קרח ים בחודשי הקיץ, "אזור הקרח האחרון" לא נכלל באותה הערכה. קנת מור מאוניברסיטת טורונטו, ממחברי המחקר, ציין כי המדענים סברו שבאזור זה, ששטחו מיליון קמ"ר, יהיה קרח ים בקיץ עד סביבות שנת 2100.
אמור להיות מקום המקלט האחרון לדובי הקוטב
"לא סתם קוראים לזה אזור הקרח האחרון. חשבנו שהוא די יציב", אמר מייק סטיל, אוקיינוגרף מאוניברסיטת וושינגטון, אף הוא מעורכי המחקר. "זה די מדהים. ב-2020 האזור הזה נמס בטירוף". הביולוגית קריסטין ליידרה הוסיפה כי האזור, שנמצא צפונית לגרינלנד וקנדה, עשוי להפוך למקום המקלט האחרון לבעלי חיים שתלויים בקרח, כמו דובי קוטב שתלויים בקרח.
לדברי מור, הסיבה המרכזית לאובדן הקרח הפתאומי אשתקד היה רוחות עזות במיוחד שדחפו את הקרח אל מחוץ לאזור, דרומה לגרינלנד. הוא ציין כי הפעם זה היה שונה מבמקרים קודמים, שסדר הגודל שלהם היה קטן בהרבה. לדבריו, החוקרים השתמשו בסימולציות מחשב ובנתוני הקרח בארקטיקה ב-40 השנים האחרונות וגילו כי השפעת ההתחממות הגלובלית הייתה במקרה זה ניכרת – כ-20%.
וולט מיין, מדען ממרכז נתוני הקרח והשלג בארצות הברית, שלא השתתף במחקר, ציין כי בעבר הקרח העבה בים ונדל היה חסין מפני רוחות חזקות, אבל ב-2020 הוא היה דק יותר "והיה קל יותר לשבור אותו".
בחלק אחר מאזור הקרח האחרון, האי אלסמר שליד קנדה, היו מים פתוחים בעקבות הקריסה ב-2010 של חלק ממדף הקרח מילן, אבל מור הדגיש כי החוקרים עדיין בודקים אם גם למקרה זה יש קשר להתחממות הגלובלית.