מתי החלו בני האדם להשתמש בכסף, במטבע עובר לסוחר?
ממצאים ארכיאולוגיים, כמו צדפות שנמצאו הרחק מחוף הים ומתכות ואבנים יקרות אצל אנשים שגרו הרחק ממקום הכרייה שלהן, מעידים על סחר פעיל שהתרחש כבר לפני עשרות אלפי שנים, ואפילו מאות אלפים. סביר שהמסחר הקדים אפילו את המין שלנו, ומיני אדם קדומים יותר עסקו בו גם הם. אך לאורך רוב ההיסטוריה שלנו, המסחר נעשה ללא מטבעות, וללא מושג הכסף עצמו. היה זה סחר חליפין – החלפה ישירה של טובין, צדפה תמורת אבן חן, בשר אנטילופה תמורת עור של פיל.
רק מאוחר יותר החלו בני האדם להשתמש בחפצים מסוימים כמטבע עובר לסוחר, שיש לו שווי משלו – קונכיות מסוימות שימשו לכך באסיה, באפריקה ובאמריקה, כמו גם ענבר ומתכות יקרות המציאות. בעוד קונכיות מגיעות באופן טבעי ביחידות בודדות, השימוש במתכות הצריך שיטות מדידה, כדי לקבוע כמה כסף או זהב שווים כד שמן או שלוש כבשים. זה היה המובן הראשון של "שקל" – יחידת משקל של מתכת יקרה. כך לדוגמה נכתב בתנ"ך שדוד המלך קנה את הגורן והבקר של אורנה היבוסי "בכסף שקלים חמישים".
באלף הראשון לפני הספירה כבר הוטבעו המטבעות הראשונים, באזור ספרד של היום. היו אלו דיסקיות מתכת בגודל מסוים שעליהן הוטבעו סמלים או כתובות, עדות לכך שהשלטון עומד מאחורי המטבע וערב לערכו. קדמו להם שורה של טבעות וצורות אחרות ממתכת, בגודל סטנדרטי ובצורה אחידה, ששימשו מטבעות בלי להיות מוטבעים ממש.
חפצי מתכת כאלו נמצאו במקומות רבים בעולם, לעתים כ"אוצרות" המכילים עשרות ומאות מהם. אך איך אפשר לדעת אם אמנם שימשו כמטבעות עוברים לסוחר? במחקר חדש, חוקרים מהולנד בחנו חפצי ארד (ברונזה) בני כמעט 4,000 שנה שנמצאו במרכז אירופה (בעיקר גרמניה, פולין וצ'כיה של ימינו), והם מראים שחלקם לפחות בהחלט התאימו לשימוש כזה, שכן הם עונים על הדרישה הראשונה ממטבעות: סטנדרטיזציה.
תפיסת המשקל
החוקרים התמקדו בשלושה סוגים של חפצי ארד – "טבעות", שהן מעין מוטות ארד מעוקלים לצורה הדומה לפרסה, עבים במרכזם ודקים בקצותיהם, "צלעות", שהן מוטות דומים אך מעוקלים פחות, ו"ראשי גרזן", שנקראו כך בשל צורתם, אך קטנים מכדי שישמשו כלי נשק. למעשה, לאף אחד מהחפצים האלו אין שימוש ברור, שיקנה להם ערך מעבר לערך של המתכת עצמה. הם נמצאו באזורים רבים במרכז אירופה, כשהטבעות והצלעות נמצאו בעיקר באזורים דרומיים יותר וראשי הגרזן בצפון, אך השטחים שלהם חופפים ולעתים הם נמצאו זה לצד זה באותו מקום. בסך הכל השתמשו החוקרים בנתונים של 2,639 טבעות, 1780 צלעות ו-609 ראשי גרזן, רובם מתחילת האלף השני לפני הספירה.
החוקרים שקלו את החפצים, ומצאו שאמנם משקלם אינו זהה, אך המשקלים שלהם גם לא היו אקראיים. רוב הטבעות והצלעות, למשל, היו קרובות ל-193 גרם. האם הן היו קרובות מספיק זו לזו בשביל שאנשים יתפסו אותן כבעלות אותו משקל, ומייצגות את אותו ערך? בתקופה הזו באירופה לא היו מאזניים או כלים אחרים למדידת משקל מדויק. כדי לדעת אם שני חפצים שוקלים אותו דבר, אנשים היו פשוט מחזיקים אחד בכל יד ומעריכים את משקלם. לכן, כדי לדעת אם בני האדם הקדומים חשבו על חפצי הארד כעל בעלי אותו משקל, החוקרים פנו לפְּסִיכוֹפִיזִיקָה, תחום הבוחן כיצד אנשים תופסים את התכונות הפיזיות של סביבתם.
כשאנחנו מנסים להשוות משקל של חפצים, או את ארכם, או חוזק של צליל, או כל תכונה פיזית אחרת, אנחנו מסתמכים על היחס בין התכונות השונות. אנחנו יכולים להבדיל בקלות בין חפץ במשקל מאה גרם וחפץ במשקל מאה וחמישים גרם, אבל יהיה לנו הרבה יותר קשה להבחין בהבדל בין חפץ במשקל עשרה קילוגרם ואחר במשקל עשרה קילוגרם וחמישים גרם – למרות שבשני המקרים מדובר בהבדל של חמישים גרם. הערך החשוב הוא לא ההבדל במשקל עצמו, אלא איזה אחוז הוא מהמשקל הכולל: במקרה הראשון חמישים גרם הוא חמישים אחוזים מהמשקל המקורי, לכן קל לנו להבחין בהבדל. במקרה השני ההבדל הוא חצי אחוז בלבד, וקשה עד בלתי אפשרי להבחין בו.
החוק המראה כיצד היכולת שלנו להבחין בהבדל במשקל, או בעוצמת הקול או כל גירוי אחר, משתנה עם השתנותו של הגירוי המקורי, נקרא חוק וֶבֶּר (Weber law). במקרה של משקל, נמצא שהפער צריך להיות כעשרה אחוזים מהמשקל המקורי כדי שנבחין בו. כך, אם יש לנו טבעת ארד של 200 גרם, נתקשה מאוד להבדיל במשקל בינה לבין טבעת של 180 גרם, או של 220.
2 צפייה בגלריה
חוקרים מהולנד בחנו חפצי ארד (ברונזה) בני כמעט 4,000 שנה ומצאו שלפחות חלקם התאימו לשימוש כמטבעות. כמה מטבעות הארד ששימשו במחקר
(צילום: M.H.G. Kuijpers, מתוך המחקר)
מייצרים סטנדרטים
החוקרים חישבו ומצאו שרוב טבעות הארד נעות סביב המשקל של 195.5 גרם, כשכ-70 אחוזים מהן היו נתפסות כשוות במשקל, על פי ההערכה שבני אדם מסוגלים לה בלי מדידה. הצלעות התחלקו לקטנות, שמשקלן נע סביב 81 גרם, וגדולות, שמשקלן היה בערך 185.5 גרם. רוב הצלעות הגדולות לא נבדלו משמעותית מהטבעות. גם ראשי הגרזנים התחלקו שתי קבוצות, כשהפעם הגדולים היו גדולים יותר מהטבעות, במשקל של סביב 290 גרם, והקטנים יותר היו במשקל דומה לזה של הטבעות וחלק גדול מהצלעות – 180 גרם.
מה כל זה אומר? החוקרים סבורים שלפחות הטבעות והצלעות עונות על ההגדרות של מטבעות עוברים לסוחר, בשל הסטנדרטיזציה שעברו. אין כל ספק, הם אומרים, שהאנשים שייצרו אותם ניסו לייצר חפצים בגודל אחיד עד כמה שיכלו, והם אמנם נתפסו בידי אנשי התקופה כבעלי אותו משקל, ולכן שווי ערך. כדי לייצר אותם הם יצקו ארד לתבניות מחימר או מאבן, שהעניקו להם ממדים פחות-או-יותר אחידים.
טבעות, צלעות וראשי גרזן נמצאו לא פעם יחד, לעתים החפצים אפילו נמצאו קשורים זה לזה, במקומות שהיוו כנראה מעין כספת או מחבוא שבו שמרו האנשים הקדומים את כספם. החוקרים מעריכים שלפחות בתקופות מסוימות ובאזורים מסוימים, הטבעות והצלעות היו שקולות זה לזה, וערכן היה זהה.
לא כל החוקרים מסכימים עם מסקנות המאמר. ניקולה יאלונגו (Ialongo), ארכיאולוג מאוניברסיטת גטינגן בגרמניה, אמר בריאיון לניו-יורק טיימס שהמחקר הוא אמנם "תרומה חשובה להבנה של כסף קדום", אך יש הסבר פשוט יותר לגודל והצורה הדומים של חפצי הארד: הם כולם נוצרו ממספר מוגבל של תבניות, או מתבניות בעלות מבנה דומה מאוד בעצמן. הוא גם הטיל ספק בכך שאנשי התקופה ייחסו חשיבות רבה למשקל של החפצים. "בפשטות, אין צורך במערכת המבוססת על משקל כדי להשתמש במתכת - או כל דבר אחר - ככסף", אמר, והציע שהאנשים שהשתמשו בחפצי הארד פשוט ספרו אותם, כמו שאנחנו סופרים מטבעות. החוקרים טענו בתגובה שלמשקל כן הייתה חשיבות, שכן "יש רמזים לכך שעבור סוגים מסוימים של חפצים, נעשה מאמץ מכוון להגיע למשקל ספציפי".
למרות חילוקי הדעות ביניהם, גם יאלונגו מסכים שאנשי תקופת הברונזה באירופה כנראה השתמשו בכסף מסוג כלשהו, ומשבח את החוקרים על "נסיון ראוי לציון לשבור את אחד הטבואים העתיקים והעקשניים ביותר בארכיאולוגיה הפרה-היסטורית, לפיו לחברות 'פרימיטיביות' לא הייתה כלכלה מסחרית אמיתית".
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
